להישאר בגיהנום: על סדרת הדרמה המבטיחה שלוקה בבינוניות
"גיהנום על גלגלים" מבטיחה נופים, בלוז, גיבורים מחוספסים, וגם את מנת האלימות שחייבים בסדרות דרמה כיום. אבל כשמצרפים את חלקיה מגלים שהיא בינונית
הדמויות ברורות כשמש. "גיהנום על גלגלים" יח''צ
כל פרט ופרט ב"גיהנום על גלגלים", דרמת מערבונים מושקעת של ערוץ איי-אם-סי, מפתה בפני עצמו.
התקופה, 1865, עם שוך קרבות מלחמת האזרחים, מבטיחה נופים, גיטרות סלייד ובלוז פתלתל, מסילות רכבת וגיבורים מחוספסים. מבטיחה - ומקיימת. קולן בוהנון (אנסון מאונט), למשל, מין קלינט איסטווד לעניים, הוא התגלמות האקדוחן והפאסון שאוחז בו.
אחרי שאשתו נרצחה, בוהנון, בוגר הקונפדרציה, מבקש לנקום את דמה בחיילי הצפון. את המטרה הוא מוצא בעיירה נודדת: חבורת פועלים הסוללים את נתיב הרכבת. הוא מתמנה לאחראי על הפועלים השחורים, מרחם עליהם, יוצר קשרים.
מסביב, אמריקה שסועה ומבולבלת. השחיתות פושה בכל, ההתנגשות עם הילידים, האינדיאנים, בלתי נמנעת, והדת נדחפת לסדקים. הכל סובב את המסילה, את עשן הקיטור. כמו הוויסקי ל"אימפריית הפשע", כמו מרוצי הסוסים ל"לאק" והקופירייטינג ל"מד מן" - כך מסילת הרכבת ל"גיהינום על גלגלים". ברוח הדרמה האמריקאית בשנים האחרונות, גם יוצרי "גיהינום על גלגלים" לא חסכו בקרקפות שסועות, אולם לא החליאו את המסך.
מה חבל שכאשר מצרפים את הפרטים, חלק לחלק, ומתגלה הפאזל - הסדרה לוקה בבינוניות. הדיאלוגים ממוצעים, הסיפור, על פיתוליו, לא בשרני מספיק במקרה הטוב ושטוח ושקוף במקרה הרע. טוב, רע, מכוער - הדמויות ברורות כשמש. בסוף, על אף הפגמים, חלקי הפאזל היפים כשלעצמם משכנעים להישאר בגיהינום. רק עוד פרק אחד ודי.
"גיהנום על גלגלים", yes oh
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם