סמאשינג: ג'ק דוונפורט נהנה לשחק את הרשע ב"סמאש"
בגיל 39, עם תספורת מנצחת ותפקיד הבמאי המניאק במיוזיקל הטלוויזיוני "סמאש", ג'ק דוונפורט סוף סוף התביית על משבצת הבריטי הסקסי של הרגע. בראיון ל"סגנון" הוא מנסה לשכנע שלהיות שחקן זה בעצם די מבאס
זה חשוב, כי בגיל מסוים גמלוניות עלולה לאבד חלק מקסמה. דוונפורט, שהגיע לגיל המסוים הזה, ביצע את המהלך הראוי, והוא שועט כעת הלאה בהתלהבות. השחקן האנגלי בן ה-39 מככב ב"סמאש", המיוזיסדרה החדשה על אחורי הקלעים של ברודווי, המשודרת ביום חמישי בערב בהוט 3, מתגורר בברוקלין עם אשתו, השחקנית הסקוטית מישל גומז (מהסדרה "מחלקה אלטרנטיבית"), ועם בנם בן השנתיים, ומחבב את החיים.
כל כך מחבב, עד שכשהוא נכנס לחדר המרווח של ההיפר מלון-בוטיק הלונדוני ה"סוהו הוטל" לא צריך יותר מרבע שנייה כדי לקלוט מי הילד הכי מקובל בגן. שני שותפיו למשימת ייחצון "סמאש" באירופה הקרירה, השחקנים מייגן הילטי (אייבי לין) וראזה ג'פרי (דב סונדראם), שאיש מהם אינו אפרוחון במה זוטר - מתיישבים על הכיסאות שלצדו ונראים כמי ששמחים אומנם על שהוזמנו למסיבה, אבל יודעים היטב שיום ההולדת הזה אינו שלהם. דוונפורט פשוט גורף לחיקו בלי מאמץ את כל שמונת הצעצועים - סליחה, העיתונאים - המסודרים מולו, ומשחק בהם בכיף, להנאתם המרובה של כל הצדדים המעורבים.
כשהכתב הצרפתי, למשל, שואל אם במהלך הסדרה נזכה לראות פן רך יותר באישיותו הגועלית של דרק ווילס, הבמאי הדומיננטי שאותו הוא מגלם בסדרה, מעיר דוונפורט בחיוך ש"כשאתה אומר 'גועלי' ככה במבטא הזה, זה נשמע דווקא די סימפטי". אחר כך, כשאותו עיתונאי - מקצוען אמיתי, בחיי - תהה איזו מידה של כנות יש ברומן המעורפל שבין דרק האימתני לאייבי, זמרת-שחקנית המייחלת לקבל את תפקיד מרילין מונרו כדי להיחלץ משורת המקהלה, עונה לו דוונפורט בזריזות: "כל מערכות היחסים הכי טובות הן מעורפלות. אני מתערב שגם לך היו כאלו".
כשאני מבקשת לדעת אם נראה בסדרה התנגשות תרבויות בין הדמויות הבריטיות לאלו האמריקאיות, מעיר ראזה ג'פרי ביובש שכבר יש כזו, בעוד דוונפורט שולף אנדרסטייטמנט בריטי נכוחה ומכריז ש"במלחמה הזו אנחנו הפסדנו. וזה היתרון של אומה פוסט-אימפריאליסטית: אפשר לפתח הומור של מפסידים. בקרוב מאוד גם אמריקה תגלה את זה".
ההתנהלות הכובשת של דוונפורט אינה אמורה להפתיע. גם על המסך ניכר שהוא האיש שהכי מתפנן מנסיקתה של הפקת היוקרה החדשה הזו של NBC. "סמאש" עלתה בפברואר השנה, ומיד הפכה לבאזז מדובר וליריבתה הטבעית של Glee. העלילה נעה סביב ניסיונם של כמה שועלי ברודווי ותיקים ליצור מחזמר על מרילין מונרו, ומאבקן של שתי כוכבות-בשאיפה על התפקיד הנכסף.
בחודש שעבר נודע כי לסדרה אושרה עונה נוספת, ועבור דוונפורט אלו חדשות טובות במיוחד: שתי הסדרות האמריקאיות הקודמות שבהן כיכב, "פלאש פורווארד" ו"סווינגטאון" התקבלו בחיבה, אבל לא מספיק בשביל להפיק עונה נוספת. עונה שנייה של "סמאש", גם אם לא תהפוך את דוונפורט ליו לורי הדור הבא, בהחלט תכשיר עבורו את האופציה להתנחל בכורסת המניאק הכי מדליק על המסך האמריקאי לאחר שד"ר האוס, שעונתו הנוכחית הוכרזה כאחרונה, יעזוב את הבניין.
דוונפורט הוא בנם של השחקנים האנגלים מריה אייטקן ונייג'ל דוונפורט. סבו ודודו היו פוליטיקאים (שמרנים) בכירים, ובאילן היוחסין של השחקן מצויים מספיק בעלי תארי אצולה שעליהם מתבססת תמצית היהירות הסמויה המקובלת בענף הזה של החברה הבריטית. למורת רוחם של הוריו, שנפרדו כשהיה בן שבע, הלך דוונפורט כבר מגיל צעיר על קריירת משחק.
"גדלתי עם הרבה שחקנים סביבי", הסביר פעם את הבחירה, "וחשבתי שאלו אנשים נהדרים. הם מעולם לא התנשאו עלי, אולי כי מטבעם שחקנים נוטים להיות די ילדותיים". באוניברסיטה למד דווקא ספרות וקולנוע, ומיד לאחר תום הלימודים כתב לג'ון קליז שהוא מעוניין לעבוד כשליח על הסט של "חיות רעות", הקומדיה שבה שיחקה גם אמו. קליז, בתגובה, ליהק אותו לתפקיד פעוט כשומר גן החיות, וסיפק לו בכך הזדמנות קולנועית ראשונה.
דוונפורט פרץ למסך הקטן (ולתודעת עלמות ישראל) ב-1996 כמיילס המצוברח, היהיר ושובר הלבבות ב"החיים האלה", הדרמה הלונדונית הנפלאה על אודות חבורת שותפים לדירה הנמצאים בשלבים ראשונים של קריירת עריכת הדין שלהם. בראשית שנות ה-2000 שייף את מעמדו כגבר הבריטי האולטימטיבי כסטיב טיילור המבוהל, האנוכי ושובר הלבבות ב"זיווגים", קומדיית הקאלט הלונדונית על חבורת שותפים לספסלי הבר המקומי, הנמצאים בשלבים מתקדמים של סיבוך חיי הזוגיות שלהם. מאז שב והגיח נמרצות לקולנוע ("שודדי הקאריביים" כבר אמרנו?) וגם שיחק לא מעט בתיאטרון, בעיקר על במות הווסט אנד.
חייבים להודות: הגמלוניות תגמלה בעבר את דוונפורט היטב. כנהוג, הוא אינו מהסס לחלץ אותה מהארכיון בהתבשל הרגע ההולם לכך. כשהעלה בלונדון הצגת יחיד על פי ספרו האוטוביוגרפי של העיתונאי האנגלי טובי יאנג, "איך לאבד חברים ולהרחיק אנשים", על הפדיחות שעשה האיש ככתב בריטי. בניו יורק, הציע יאנג שדוונפורט יגלח את ראשו כדי ליצור דמיון חיצוני ביניהם. "אני הייתי כזה - 'אה, אתה מסודר, לא בשביל סבב של שלושה שבועות בתיאטרון הסוהו. לא לא'", התוודה דוונפורט בראיון. באותה נשימה הוסיף: "הספר (של יאנג) הוא פיסה ממורשת בריטית גאה של סיפורים על כישלון מוחץ. אני די מחבב עלילות מפסידים".
הדמות שדוונפורט מגלם ב"סמאש" היא ההפך הגמור מלוזר. דרק ווילס הוא במאי וכוריאוגרף בריטי מחוזר, מתנשא, מוכשר ונצלן, איש שהדבר היחיד שאינו בז לו הוא המשימה הנשגבת של העלאת מחזמר מושלם על הבימה. דוונפורט, שמאוחר יותר ביום הראיון שלנו הודיע לתקשורת הבריטית ש"זמרי 'סמאש' טובים יותר מזמרי Glee", מהדהד את הלוק של הבמאי הפיקטיבי בחולצת כותנה אפרפרה ומקומטת קמעה, וכמובן, בקול הבריטון הרועם - אם כי המתלטף משהו - שלו. דרק הקשוח, אגב, אינו שר ואינו מרקד, לפחות בכל פרקי הסדרה ששודרו עד כה.
מה הכי מהנה מבחינתך בדמות של דרק?
"אני מאוד נהנה מהעובדה שדרק הוא אדם שלא מזיז לו מה חושבים עליו. ברצינות, זו דמות שמאוד משחרר לשחק אותה. כי בחיים לרובנו נורא חשוב מה אחרים חושבים עלינו. יש המון חירות בלשחק דמות כזו, וזה מעניק לה כוח שמבוסס על משהו שהוא אמיתי, אבל שקשה לשים עליו את האצבע. וזה כיף גדול, כי לי דווקא חשוב מאוד מה אנשים חושבים עלי, ולרוב אלו לא דברים טובים במיוחד".
צעירים שנכנסים לתחום, ייתקלו בדמויות דומות לאלו שמוצגות בסדרה?
"כלומר, האם צעירה שרוצה להיות שחקנית תיתקל בהתנהגות מעט בלתי הולמת של הבמאי?", דוונפורט מתייחס, כמובן, לכך שדרק מטריד מינית כמעט ברגע הראשון את קארן, המגולמת בסדרה על ידי קתרין מקפי, פיינליסטית "אמריקן איידול". "חשבתי שבדיוק לצורך הזה נועדו בתי דין לעבודה. אבל", הוא ממשיך, "אני חושב שאולי זה כבר לא המצב. האמת היא, וזה דבר טוב, כמובן, שהעידן שבו אנשים צעירים נוצלו רק משום שהם צעירים, כבר קצת מאחורינו. אומנם עדיין לא הכל נעלם לגמרי, כי מה שעסקי השעשועים הכי אוהבים לעשות הוא לזלול את הצעירים, בבחינת 'מי חדש?' 'מי הבא בתור?'. וכאדם זקן, נו, ראיתי כבר את הכל. אבל אני מקווה שזה כבר לא המקרה.
"מה שכן, אחד הדברים שהפתיעו אותי בשנים האחרונות, וזה קצת קשור לעסקי הריאליטי, זה שכשואלים ילדים בני עשר מה הם רוצים להיות, התשובה היא 'מפורסמים'. אתה שואל 'למה? במה?', והם עונים: 'רק מפורסמים'. הם תופסים את מה שאנחנו עושים כעמידה באור הזרקורים, וברור שלהיות בעין הציבור זה תוצר לוואי של העבודה שלנו. אבל האמת היא שזה תחום די אכזרי, ואלא אם כן אתה בראד פיט, אתה שומע הרבה יותר 'לא' מאשר 'כן'.
"יש תעשיית משנה שלמה של קואוצ'רים ומכשפי נחשים ורוכלי שיקויים וכל הדברים האלו שאתה חושב שיכולים לאמן אותך. הם לא. יש אנשים בני למעלה מ-40 שלומדים משחק כבר 25 שנה ולא עשו שום תפקיד. הדרך הכואבת לברר אם אתה רוצה ומסוגל להיות שחקן, היא למצוא תפקיד - כל תפקיד שהוא, ולהתחיל לעבוד. אני יודע שזה מלכוד 22, כי צריך שמישהו ייתן לך הזדמנות. אבל זו הדרך הכי עתיקה וזו הדרך היחידה".
חיים נורא קשים יש לכם.
"זה שאנחנו יושבים איתכם בחדר במלון ומדברים על עצמנו במקום ללכת לשחות בלייק מיד (אגם ואתר נופש מבוקש סמוך ללאס וגאס, מ.ל), זה לא בדיוק כריית פחם. אז 'קשה' הוא מונח מאוד יחסי בעולם לא הוגן. אבל מה שאכן קורה, הוא שיש מאגר עצום של אנשים מוכשרים להפליא, וכולם רודפים אחרי אותו תפקיד. ההורים שלי היו שחקנים, ועשו הכל כדי להניא אותי מלהפוך לשחקן. אם הילד שלי יודיע לי שהוא רוצה להיות שחקן, גם אני לא אגיב ב'וואו, איזה יופי'. אנסה לשנות את דעתו. בסוף הוא יחליט מה שירצה, אבל זה יהיה לא אחראי מצדי להעמיד פנים שהכל ורדים ושושנים. כי זה לא".
נחזור לשאלת הצדדים הרכים יותר של דרק, אם יש בכלל כאלו.
"כן. יש לו. גם ברומן עם אייבי. אולי זה לא קשר רומנטי במובן של נעימת כינורות וכל זה, אבל יש ביניהם יסוד של כנות מהסוג שלפעמים נעדר ממערכות יחסים פחות מעורפלות. היחסים בין דרק ואייבי מייצגים את הטוב ואת הרע בעולם השואו ביזנס. זה עולם שבו לעתים קרובות אין זמן לנהל מערכות יחסים מלאות ומחויבות, ועדיין - בלילה נהיים בודדים".
"אני לא מאמין שאצלו גסות הרוח היא רק לצורך גסות הרוח. הוא פשוט מבין את הגדרת התפקיד שלו, ולא מתנצל עליה. ואם להיות כן, מהות התפקיד שלו היא יצירת סביבת עבודה שבה אנשים צריכים ללמוד איך להיות פגיעים בפרהסיה. אז לפעמים זה לא שהוא מתאכזר בדיוק, אבל הוא דוחף. באיזושהי מידה, כל הבמאים הם מניפולטורים. זו העבודה שלהם".
אתה אומר דברים כאלו גם לסטיבן ספילברג, מפיק העל של הסדרה?
"אההם. הייתי רוצה להאמין שהוא כבר יודע. אני לא חושב שהוא צריך אותי כדי שאומר לו 'סטיבן, בוא תשמע מה התפקיד שלך'. אז לא, לא אמרתי לו מה אני חושב. מולו אני רק: 'כן, סטיבן. מה שרק תרצה'".
באיזו תדירות הוא נפגש איתכם לפני הצילומים?
"לא פגשנו אותו. זה היה קצת כמו 'המלאכים של צ'רלי'. בישיבת הקריאה הראשונה הם הציבו רמקול באמצע השולחן, והקול שלו פשוט הגיח ממנו. אני מניח שהוא דיבר איתנו מהמדינה הפרטית שלו, ספילברגיה. יותר מאוחר הוא הגיע לסט, אבל לא כשאני הייתי שם. הסדרה היא בעצם רעיון שלו, והוא מאוד מעורב בה. אם לא בגוף, אז ברוח".
מה הייתה מרילין מונרו מרגישה לו הייתה צופה בסדרה?
"הייתי די בשוק אם היא הייתה מגלה את זה. זה יהיה כזה 'וואו! אז זה נכון? ומה שלום אלביס?'".
ובכל זאת.
"כמה אייקונים אוניברסליים כבר יש? היא מייצגת את המיטב ואת המירע שהשואו ביזנס יכולים לעשות לאשה. סקוט נתן לי עותק מהראיון האחרון שעשתה, ב'לייף מגזין'. ראיון קורע לב. וכשקוראים אותו, ניכר היטב עד כמה היא הייתה חכמה. ממש סופר מבריקה. קראתי וחשבתי, 'באמת לא הכירו אותה בכלל. היא הייתה האשה הכי מפורסמת בעולם, ולאנשים לא היה מושג מי היא'".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם