המין החזק: למה סלבריטאי ארצנו מתחזקים?
מיוחד - 64 סמלים ישראלים: איה קרמרמן מאמינה שהפינה אצל גיא פינס לימדה אותה על לשון הרע. צבי יחזקאלי מוריד את הכיפה לפני שהוא עולה לשידור. ודין דין אביב מסתפקת בהופעה ליד שולחן השבת מול המשפחה. למה כל כך הרבה אמנים וסלבס מתחזקים ואיך גיל קופטש מתכוון להביא את הגאולה
"בעבר, החוזרים בתשובה היו קומץ קטן של אנשים, והם ממש חתכו את החיים שלהם ויצרו חיים חדשים", אומרת איה קרמרמן, לשעבר מחצית מהצמד "איה ושירלי" מתוכניתו של גיא פינס, שחזרה בתשובה לפני כמה שנים. "לעומת זאת, גל החוזרים בתשובה של השנים האחרונות הוא מאוד רוחני. זה כביכול מתחיל ממשהו לא מחייב. יש אנשים שילכו ליוגה ויש שילכו לשמוע שיעורי יהדות. פעם לא היו שיעורים בכל יום בתל אביב. הדבר הזה הוליד את דור הכיפות השקופות - אנשים שדבקים בשם, רוחניים ברוח היהדות ומקיימים מצוות, אבל הסימנים החיצוניים פחות נוכחים כי אין צורך לעקור את הישן כדי לשתול משהו חדש".
לרב פופיק (מרדכי) ארנון, מראשוני האמנים שחזרו בתשובה, יש ביקורת על בני הדור הנוכחי שמתחזקים וממשיכים בעשייה האמנותית. "זו לא חזרה בתשובה לדעתי", צוטט לפני כמה שנים באתר "הבמה". "הדרך שלהם סותרת את המהלך היהודי. אם העולם הבא קיים, השבעים שנה האלה שאתה מקבל הם הפרוזדור שצריך להוביל אותך לשם, אז איך אפשר לעשות דברים אחרים בזמן הזה? זו אופנה חדשה, והיא מסוכנת מאוד לדעתי".
הרב יצחק גבאי, שמכונה "רב האמנים", דווקא אוהד את הגל הנוכחי. גבאי מארח בשיעורי התורה השבועיים שהוא מעביר את דוד ד'אור, קובי אפללו, שלומי שבת, נתי רביץ וגולן אזולאי. "הייחודיות של גל ההתקרבות לדת היום היא נביעתו מתוך איזון ופנימיות של הנשמה", הוא אומר. "אדם לא יכול לקפוץ עשר דרגות בבת אחת. בדורות קודמים היו
בשנים האחרונות חלה מהפכה תרבותית במגזר החרדי, שנוצרה, בין השאר, בהשראת החוזרים בתשובה. "מקימי", ספרה של נועה ירון-דיין המבוסס על התהליך שעברה, הוא אחד ממובילי המהפכה הזאת. הספר שיצא ב-2007 מכר כשמונים אלף עותקים, זכה לשבחי הביקורת, ובשנה הבאה תשודר בהוט סדרת דרמה המבוססת עליו.
ירון, שהחלה את דרכה בגלי צה"ל, הגישה תוכנית אירוח בערוץ 2, "שישי חי", והופיעה בערוץ הילדים. היום, בגיל 40, היא מתגוררת בבית שמש, נשואה לרב יובל דיין, מרצה לתורת רבי נחמן מברסלב ואם לשבעה ילדים. "הייתי בתוך איזשהו סוג של בונקר מאוד מאוד חרדי", היא מספרת, "הפסקתי לשדר ברדיו ובטלוויזיה, לא כתבתי בשום מקום. הרגשתי שאני צריכה ללכת למקום שאף אחד לא מכיר אותי. כש'מקימי' יצא חשבתי, אני אעשה סיבוב של יחסי ציבור ואני חוזרת למטבח שלי, לחיים הפרטיים והקטנים שלי, אבל זה לא קרה".
פעם אמרת, "הטלוויזיה היא פלסטיק". והנה הספר שלך הופך לסדרת טלוויזיה.
"פלסטיק, אבל ממחזרים!", היא צוחקת ומיד מרצינה. "כל הצינורות הכי מורעלים שאתה רואה, יום אחד הכל יתהפך ועתיד לעבור בהם דבש. דברים כמו אינטרנט וטלוויזיה יכולים להיות מאוד מסוכנים לאדם המאמין, אבל זה העולם. אנחנו משתדלים לעשות את זה ממקום נקי, לא מטעמי כבוד, לא בשביל רייטינג ולא בשביל להתעשר".
אין חשש להתגברות היצר הרע?
"אחרי שאני נלחמת עם היצר הרע שלי 17 שנה המסקנה היא שאי אפשר לנצח אותו בנוק אאוט. אנשים חושבים, אני אחזור בתשובה ואהיה בן אדם אחר. ואז אתה מגלה שזה לא מספיק. השינוי צריך להיות פנימי, החיים האמיתיים הם לא סיטקום שתוך 35 דקות יש התרה. אם אתה רוצה להתקדם אתה חייב לקום וליפול. אני בפייט. התרגלנו לחשוב שלשטן יש קרניים, ושהוא יושב בטירה מכושפת. כשאתה נהיה חסיד ברסלב אתה מבין שהשטן שוכן בתוך הראש שלך".
מה דעתך על המחאה נגד הדרת נשים?
"נושא הדרת נשים הוא שטות, זה בלון. נכון, יש פנאטיות, יש כיעור בכל מקום. כל אישה שהשתנתה במשהו בנוגע לצניעות תגיד לך שהיא קיבלה עוצמה וכוח שלא היו לה קודם, שהיא מרגישה מכובדת ומאושרת יותר".
כוכב טלוויזיה אחר שלא מהסס להשתמש בצירוף המפורש, "חזרה בתשובה", הוא צבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים בערוץ 10. כשהוא מדבר על התהליך שעבר, יחזקאלי נזכר בשיחה שהייתה לו לפני כמה שנים עם מבוקש בשטחים. "המבוקש שאל אותי מה אני. אמרתי לו 'אני אדם, אני ישראלי, אני עברי ואני איש העולם הגדול'. והוא אמר, 'אתה טיפש. כי אם אני יורה בך עכשיו אני לא יורה באדם, לא יורה בישראלי, לא יורה בעברי ולא יורה באיש העולם הגדול, אלא יורה ביהודי'. כאדם שהיה חילוני קיצוני, אני זוכר שהתקנאתי באמונה של השכנים, כי ידעתי שאם יגיע מאבק גדול, בלי אמונה אי אפשר להחזיק פה באזור. הרגשתי שאני במרדף אחרי עצמי, ובגיל 38 חזרתי בתשובה עד הסוף".
יחזקאלי התקרב להגותו של רבי נחמן מברסלב, ביקר באומן ולומד אצל הרב ארז משה דורון. "מאדם שהיה לו רק אופנוע, סיקור ערבים ובדידות יענו רווקית, הפכתי לאדם שמצא את החצי השני של הנשמה שלו ושיש לו ילדים. הגיע השלב שבו חשבתי איזה עתיד אני רוצה לילדים שלי. הבנתי שאני לא רוצה אותם בתרבות המערבית המואצת, 'האח הגדול' וסמים קשים".
יחזקאלי מודה ששמירת השבת גרמה לו להחמיץ סיפורים חדשותיים חשובים. "'עופרת יצוקה', נפילת מובארק וחלק ניכר מאירועי המהפכה הערבית קרו בשבת. זה היה קשה. אבל אני בסך הכל מדווח, אני לא בענייני חיי אדם ופיקוח נפש. אומרים הכל בידי שמים. יכול להיות שזה מבחן שבו מעמיד אותי הקדוש ברוך הוא".
מדוע אינך חובש כיפה בשידור?
"אני חובש כיפה כל הזמן מחוץ לשידור. אני לא שם בשידור כי כיפה זה קטלוג חברתי. אני לא יכול לשאת עליי את המעמסה החברתית והפוליטית הזאת. זה דבר שיכול רק להזיק לעבודה שלי כאחד שמפרש את הערבים, כי אז יגידו הוא כזה והוא כזה.
"ירון לונדון מסתכל עליי בחדר הלבשה ואומר, 'אוי, איזה ילד מתוק שהתאהב בחלום רומנטי. היהדות, השם, הפנימיות, הטבע'. אני בתגובה מחייך, מחבק אותו ומספר לו כמה כיף לי לשמור שבת, וכמה כיף לי להתבודד ביער. כל יהודי הוא כמו יהלום, יום אחד זה יתגלה לו".
יחזקאלי הוא לא היחיד שמנסה לברוח מתוויות. "אני לא חילוני ולא דתי, אלא אדם חידתי", אומר השחקן גיל קופטש, "בעצם אני דתי לפעמים. לפעמים יותר מחובר ולפעמים פחות מחובר. אני פשוט בורר מהמצוות ומההלכות, ולא הולך עם כולן כמו צאן לטבח".
קופטש פרץ לתודעה ב-1996 כשהגיש את פינת "פרשת השבוע" בתוכנית "סוגרים שבוע", שעוררה סערה. באופן מפתיע, דווקא העיסוק בנושאים האלה קירב אותו לאמונה. "התחלתי ללמוד, קראתי. בגלל שאני כותב במקצועי, אמרתי לעצמי, מי הבן זונה שכתב את זה? יש שם חוכמה מטורפת, ואתה יכול לצאת ממנה נשכר", הוא אומר. "אני לא רואה את עצמי כחלק משום זרם. אני בחסידות קופטש. האדמור הוא גם הגבאי וגם השמש וגם החזן. אני משתף פעולה עם כולם, לומד מכולם. בחסידות קופטש אתה לא יכול להסתגר בגטו חרדי, אתה צריך להיות פעיל בעולם, לעבוד, להתפרנס ולהשתדל לא לירוק על בחורות".
מה המצווה האהובה עליך?
"ואהבת לרעך כמוך, אני ה'. לא רבים מכירים את שתי המלים האחרונות בפסוק הזה, אני ה'. כל ואהבת לרעך כמוך שקול כנגד אני אדוני".
יש לך עצה תדמיתית למגזר?
"אני חושב שאם החבדניקים יחליפו את השחור בצבעוני, גאולה תבוא לעם ישראל. די עם השחור. שהאדמורים ילבשו צבעוני. הגלות נגמרה".
ההתקרבות לדת היא לא תופעה חדשה. עוד בשנות השבעים בחרו אמנים, אנשי תקשורת וידוענים לברוח מהיצירה והיצר לחיק המנחם של ההלכה. הראשון שחצה את הקווים היה פופיק ארנון, סולן שלישיית התאומים, ואחריו אורי זוהר, החוזר בתשובה הכי מפורסם בתולדות הבידור הישראלי.
עם השנים הלכו בעקבותיהם השחקנים עירית שלג, יהודה ברקן, איקה זהר, שרון רג'יניאנו, נתי רביץ, דני שטג, חנן לדרמן ואחרים. בין הזמרים, התחזקו או חזרו בתשובה האחים מאיר ואביתר בנאי, בן הדוד אהוד בנאי, אתי אנקרי, שרון רוטר, עובדיה חממה, שי גבסו ואריאל זילבר. הרשימה כוללת גם את מעצב האופנה ערן בללי, הדוגמנית לינור אברג'יל ורקדנית הבטן ברי סימון, שהטפותיה הניבו שפע של מחלוקות בפרקים הראשונים של עונת "האח הגדול" האחרונה.
סימון היא לא היחידה שהחליטה לנצל את ערוצי העולם החילוני כדי לקדם את מסרי היהדות שהיא מאמינה בהם. לפני כשנה הופתעו צופי ערוץ 10 לראות בעמדת המגישה בתוכנית הבוקר את איה קרמרמן, אחרי כמה שנים שבהן הקפידה להיות מחוץ לפריים. "זה קידוש השם לראות מישהי על המסך עם כיסוי ראש", היא מסבירה. "כולם שאלו אותי, 'מה, לא תשימי פאה?'. זה בכלל לא עלה על דעתי. מבחינתי היה בסדר לשבת ולשתוק ושיראו כיסוי ראש. נכון, היה לי חשש שהאיה קרמרמן שבי תקפוץ החוצה, ואני אצטרך לתקן את כל הקלקולים שלה. האיה קרמרמן שבי, המישהי שיודעת לעמוד על במה, עדיין קופצת כשאני עושה הרצאות לנשים. היום היא מנותבת למקום אחר".
איך את מסתכלת היום על ימי גיא פינס?
"בהרצאות אני אומרת שהעבודה אצל גיא פינס הייתה לעסוק בלשון הרע, פריצות ותועבה. אז לא ידעתי שזה לשון הרע, אף אחד לא לימד אותי שזה לא בסדר. הייתי תינוק שנשבה. אני בן אדם שנפתחו לו העיניים. אתה לא יכול להאשים עיוור שהוא שלא רואה סרטים. עכשיו אני רואה את הסרט. הייתה אז הרגשה של חוסר ודאות וחוסר הבנה מה המקום שלנו, אבל זאת הייתה תקופה מקסימה. נסענו לתאילנד, לפסטיבל קאן. היום הדרך היחידה שלי להגיע לקאן או לתאילנד זה להיות שליחה של הרבי מלובביץ'".
קרמרמן היא אם לארבעה ילדים, נשואה לזיו לנגר, בעבר מנכ"ל סוכנות הדוגמנות "לוק" שחזר איתה בתשובה. הם מתגוררים ברמת השרון ומארגנים בביתם שיעורי תורה ברוח הרבי נחמן מברסלב. "הדור שלנו צמח מהמועדונים, ראינו הכל, היינו בכל מקום והתבגרנו", היא אומרת. "בתור הורה, אתה רוצה לקחת את הילד שלך למקום יותר עוטף מהמקום שאנחנו היינו בו. על אחת כמה וכמה שאנחנו יודעים מה הילדים של היום סופגים. אנחנו רוצים לתת משהו יותר עמוק, יותר חזק ויותר שורשי למשפחות שלנו".
למה את מתגעגעת מעולמך הקודם?
"לג'ינס. אני עדיין מחכה שמישהי תעצב חצאית ג'ינס כמו שצריך. כי אחרת איראה כמו בנות של בני עקיבא. אבל אסור ללבוש ג'ינס כי זה לא צנוע. הרי אף אחת לא הולכת בג'ינס צמוד בשביל עצמה. זה תמיד בשביל מי שרואה אותה מאחור. וזה התיקון שאני מתקנת. בכל עניין הצניעות בלבוש, יש לי תיקונים מאוד גדולים שאני צריכה לעשות. אבל זה גם עבודת השם".
בין המתחזקים יש כאלה שמהססים לזנוח לחלוטין את העולם החילוני ומעדיפים, כמו שאומר הרב יצחק גבאי, לעבור תהליך מ"בפנים החוצה". עדן הראל כבר עשתה כמה שינויים בחייה, והיום היא נמצאת בעיצומו של תהליך התחזקות. הראל ובעלה, עודד מנשה, מגיעים בשנים האחרונות לשיעורים של הרב יובל הכהן אשרוב במרכז "מודעות" בנווה צדק. נכון להיום, היא עדיין רחוקה מלחצות את הקווים. "זה לא יהיה מדויק להגיד עליי שאני חוזרת בתשובה. אני הולכת פעם בשבועיים לשמוע הרצאה".
קשה לך עם ההגדרה "חוזרת בתשובה" בגלל הסטיגמה?
"ממש לא, באמת שלא. כי בתכל'ס הדבר היחידי שאני עושה זה ללכת לשיעור פעם בשבועיים. אני לא יכול לקרוא לזה חזרה בתשובה".
שבת, כשרות?
"הכל בסדר, הכל רגיל. אני לא עונה לקטגוריות, עזוב. אני לא אוכלת סטייק עם חמאה, אבל לא אכלתי סטייק עם חמאה גם לפני עשר שנים, אבל זה כדי שלא יהיו לי כאבי בטן. תבין, יש אנשים שעושים את זה ברצינות, ולשרבב את שמי זה כאילו לזלזל בדבר".
אפשר להבין אותה. דין דין אביב, שגדלה בבית חילוני, אומרת שלא קל לשנות אורח חיים בעקבות ההתחזקות שהיא עוברת עם בעלה, אלון יופה. "אני מבלבלת את הילדים שלי. הם גדלים בחברה דתית-חרדית, אבל אמא שלהם לא עם כיסוי ראש", היא מודה. "אנחנו חיים בעיר חילונית, הוד השרון, ואנחנו בעלי תשובה, אז מותר לנו. אבל בקרב הנשים הדתיות זה לא נהוג ולא מקובל, והן עדיין מחכות שאני אעבור לשיר רק מול נשים. העבודה שלי היא בפנימיות. גיליתי את הקשר עם השם באופן נקי, בלי צורך לחיבור החיצוני. ביהדות אי אפשר לכפות אמת על מישהו. כל עניין של כפייה הוא אנטי יהודי. אחת המצוות הכי גדולות ביהדות זה להיות בשמחה".
על הופעות בשבת, בכל מקרה, אין מה לדבר. "כשהייתי חילונית זה נראה לי כמו ויתור גדול לא לצאת ולא להופיע בשבת, אבל היום יש בי הנאה רצופה משמירת השבת שלי. עכשיו אני לא רוצה יצאנות אלא משפחה ובעל. יש לי קונצרט פרטי כל יום שישי, שבו בעלי ואני, שנינו מוזיקאים, יושבים בשולחן השבת ושרים. מעולם לא בישלתי ופתאום אני בשלנית המאה. ויש לי זמן להיות אמא, זמן לזוגיות ולמנוחת הנפש מהגוף".
בראשיתה החזרה בתשובה הייתה בעיקר תופעה אשכנזית. אולי מפני שישראלים שהגיעו מצפון אפריקה והמזרח התיכון היו רגילים ליהדות מסורתית יותר מכילה, יותר מקבלת. אבל ההתחזקות לא פסחה גם על מלכי הזמר הים תיכוני. ראשון חזר בתשובה בני אלבז, שהפך לזמר הבית של ש"ס, ואחריו עופר לוי.
לוי גדל כחילוני, אבל בשנות התשעים חזר בתשובה ועבר ללמוד בישיבה. בשלב מסוים הוריד את הזקן והבגדים החרדיים. "אני לא חילוני שמחופש לחרדי אלא חרדי שמחופש לחילוני", הוא אומר. "הכובע לא קובע, המעיל לא מועיל, וגם לתיש יש זקן. יש חילוני גמור שמחלל שבת, שיורק, זורק אבנים ומקלל, אבל הוא מחופש לחרדי. אני ברוך השם שומר שבת, מתפלל, הולך לבית כנסת, מניח תפילין, מתעטף בטלית, אוכל כשר. חברי הכנסת, לעומתי, הם רשעים גמורים, מחללי שבתות. אבל מה לעשות, אני לא בא לשנות את העולם, אני כולה בורג קטן במערכת. אני רק זמר, אמן, מלחין, כותב, יוצר, במאי ומעבד".
לאורך השנים ניפק לוי אמירות קשות גם נגד הומואים, שחורים, גמדים, לבקנים, זמרים מזרחיים אחרים ועוד. איך זה מתיישב עם אמונתו הדתית? "אף פעם לא הלבנתי פניו של אדם ברבים", הוא מסביר. "אמרתי דברים קשים, אבל לא אמרתי על אף אחד משהו לא נכון. עופר לוי ידוע כאדם שאומר רק אמת. אבל האמת שאני אומר לכם בפנים לא נוחה לכם, בגלל שאתם שקרנים".
הוויתור על הופעות בשבת פגע בך כלכלית?
"מי רוצה לבוא לראות הופעה בשבת? החילונים כבר נגמרו. זה הסוף שלהם, נשארו רק פירורים אחרונים. כולם חוזרים בתשובה".
לא כולם פונים למתקפה על התרבות החילונית לאחר החזרה בתשובה. סיון רהב-מאיר, כתבת ומגישה בחדשות ערוץ 2 ובגלי צה"ל, היא דמות מוערכת גם בציבור החילוני וגם בציבור הדתי. רהב-מאיר, שסומנה כבר בילדותה כהבטחה גדולה, למדה בפרויקט מחוננים במסגרתו סיימה תואר ראשון עוד לפני הצבא. באוניברסיטה, לאחר שנתקלה בכתביו של ישעיהו ליבוביץ, חזרה בתשובה. אחר כך יצאה לשנת שירות במכינה קדם צבאית ושירתה בגלי צה"ל. היום היא נשואה לסאטיריקן ידידיה מאיר, אמא לארבעה וגרה ברמת השרון.
"ישעיהו ליבוביץ גרם לי לשאול שאלות שלא חשבתי עליהן עד אז", אמרה בעבר. "אנחנו בתקופה קריטית שבה קיבלנו צ'אנס, אחרי אלפיים שנה, ליצור ריבונות יהודית. מה זה אומר, מדינה יהודית ודמוקרטית? למה היהדות היא לא התרבות של כולנו? יש בעולם קיצוניות ליברלית שאפשר לראות באינטרנט ובטלוויזיה, ויש קיצוניות פנאטית שאפשר לראות בעיקר באיסלאם הרדיקלי, באיראן. השאלה היא אם היהדות לא יכולה להיות משהו אחר".
כמו אחיה, שלומי, לאה שבת מתחזקת, אבל היא עושה את זה בשיטת הצעד קדימה, שניים לאחור. "בקשר שלי עם הדת אני לוקחת את הדברים בקצב שלי והקצב שלי הוא מאוד איטי. אני מתקרבת ומתרחקת, מתקרבת ומתרחקת".
שבת החלה בהתחזקות לפני מספר שנים בעקבות דיסק עם הקלטה של שיעור של הרב ארז משה דורון. בהמשך ביקרה בקבר הרבי נחמן באומן. "הצלחתי להרגיש שהרבי נחמן אוהב אותי, והבן אדם נפטר לפני מאתיים וקצת שנה. זה משונה, לא?", אמרה אחרי אחד הביקורים.
ב-2008 הוציאה את אלבומה "פני" בהשראת תהליך ההתקרבות לדת. היא גם רשמה את בתה למוסדות חינוך דתיים, בטרם העבירה אותה לבית ספר חילוני לאמנויות. "הייתה תקופה שהרגשתי שיותר בטוח לי שדנה תהיה במסגרת דתית, כי חוויתי את המסגרת החילונית כדבר לא טוב, כמקום שבו אין חוקים, אין גבולות ויש חוצפה", היא מסבירה. "למה העברתי אותה לבית ספר חילוני? כי אני בין העולמות. לקחתי צעד לאחור. הפסקתי לשמור על השבת. יכול להיות ששינוי כל כך גדול - להפוך לאישה דתייה-גדול עליי. אני עדיין מקיימת חלק מהמצוות. אני רק יכולה להגיד בוודאות שכשאני לא נמצאת במקום של לימוד ואמונה אז החיים שלי נראים כמו איזה דמיקולו, אני נהיית מפחדת, נהיית דואגת, נהיית קטנונית, נהיית חושדת. המחשבות מנצחות אותי ומשתלטות".
שנה לפני פריצתו בסדרה "הפוך" ביקר גילי שושן (39) בבית כנסת ביום כיפור ודיבר אל בורא עולם. "הייתי כתוש ומעוך נפשית, ואמרתי לו: ריבונו של עולם, אם תיתן לי להצליח בתור שחקן, אני מקדיש לך את כל היצירות שלי. לימים שכחתי מהרגע הזה. שנה אחר כך התקבלתי ל"הפוך".
"כשהייתי חילוני יכולתי לעשות אלפי דולרים בכמה שעות בפרסומות, שיחקתי באירופה עם ההצגה של רינה ירושלמי, הופעתי ב'הפוך', כל האנשים המפורסמים היו חברים שלי, ולמרות הכל לא הייתי מאושר. בדיעבד, באמת הקדשתי לבורא עולם את היצירה הכי מדהימה שלי, שזה החיים שלי עצמם. ועכשיו אני אדם מאושר".
רותי נבון הייתה בסבנטיז אחת הזמרות הפופולריות במדינה. היא התחזקה בגלות אמריקה, לשם עברה אחרי ההצלחה הגדולה. "חזרתי בתשובה כי הגעתי לפיק מהיר מאוד, וראיתי שזה לא עשה לי כלום", היא אומרת. "אז שאלתי האם יש משהו נצחי שיכול לתת לי יותר כוח. כשנולדו הילדים הכנסתי אותם לישיבות וחייתי באופן אורתודוקסי כדי שהמוח שלהם לא יסתבך. הייתי עמוק בתוך הסביבה הדתית. תקופה ארוכה לא הופעתי מטעמי צניעות, ואחר כך הופעתי לנשים בלבד. המרחק מישראל עזר לי לא להיות מושפעת ממשפחה ומחברים לא דתיים. צריך לזכור שבארץ יש לא רק כפייה דתית אלא גם כפייה חילונית".
ב-2003 התגרשה, שבה לארץ ולקחה צעד לאחור בכל הנוגע לקפדה על המצוות. "התחלתי להופיע בפני קהל מעורב ולהתלבש רגיל, בלי חצאיות ארוכות ובלי פאה. זייפתי קצת ביחסי לדת, אבל לא חזרתי בשאלה. בארץ אוהבים להדביק תוויות, זה מטומטם. מעולם לא הפסקתי לשמור שבת וללמוד תורה. בהופעות שלי אני משלבת שירי פופ, רוק וקודש. אומרים "קול באישה ערווה", אחרים טוענים שמותר לשיר דרך מיקרופון. ברור לי שהעיסוק בשירה הוא חלק מההתנדנדות שלי בין עולם הקדושה לעולם שנופל מקדושה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם