שורד ורוקד: גיא זו-ארץ הוא המנחה של המדינה
עזבו את שאול מופז, השאלה האמיתית היא איך הפך גיא זו-ארץ, מנחה "רוקדים עם כוכבים" ו"הישרדות", לשומר המסך הרשמי של ישראל. "אתה יודע, בסופו של יום אני איש משפחה שצריך להביא פרנסה הביתה, גם לי יש חובות ומשכנתה", הוא מסביר
שלמה בראבא, בארשת המוטרדת הקבועה שלו, יוצא מחדרו הפרטי ומפקיע את המסדרון לטובת חזרה אחרונה עם בת הזוג. שלומי לחיאני, שהגיע אחרי כולם בטי שירט ובידו תיק ג'יימס בונד, צועד נינוח כאילו הוא בדרך לדיון סטנדרטי באגף התברואה בעירייה, אך עד מהרה מתיישר עם הלו"ז ההדוק, עולה על שלייקעס וחפתים ומבקש מאנשי ההפקה שיזרקו הימורים על הרייטינג של מחר. ואיפה המנחה גיא זוארץ? "גיא מתפלל", צועקת מישהי מצי המפיקות, "אסור להפריע לו".
"הנחתי תפילין", הוא מספר אחרי שהמחוכים נפרמים והפאייטים מטואטאים, "היום התחיל מוקדם ולא הספקתי בבוקר, אז נאלצתי לדחות את זה".
תפילין?
"כן, התפילין בשבילי הן עוגן ונותנות לי תמיכה רוחנית, שקט, ביטחון, פרופורציות. אני מאוד משתדל לא לוותר על זה. אני מגיע ממשפחה שהיה לה המון כבוד לדת ולמעשה גדלתי על ברכי המסורת. הצד הטריפוליטאי שלי היה ממש שומר מצוות. הלכתי עם סבא מינו לבית כנסת בשבתות, בחגים, ביום כיפור. ראיתי איך האמונה נותנת להם כוחות, מחזקת אותם. ספגתי את הדת לא ממקום של כורח ושל חובה, אף אחד לא אמר לי כלום כשהייתי מגיע לבית כנסת ברכב. כבר כמה שנים שאני מהדק את החיבור עם המסורת, עם המשפחתיות. מאז שיש לי ילדים זה יוצא ממני באופן טבעי. אנחנו מקפידים על קידוש כל שבת. גם ליעלי (בר זוהר) זה חשוב, היא מאוד מכירה בתרומה של המסורת לממד של המשפחתיות.
"לפני שבועיים עברתי את אחת החוויות האמוניות הכי חזקות", הוא מאייר את הטיעון בדוגמה חיה. "אני ואחי רועי הגענו עם המופע שלנו 'שירי לדינו ופיוט מבית' להופעת צהריים במגדל דוד. הבמה ממוקמת בתוך החומות, כך שהתפאורה כשלעצמה הטעינה את ההתרחשות בקסם רוחני. היה מפוצץ, וכל המשפחה הגיעה - ההורים שלי, אחותי, המשפחה של רועי וגם יעלי והילדים. אני מתחיל את השיר הראשון, ובגלל שזה אור יום, אני מזהה את הפרצופים מולי, וקולט את יהלי, הבן הבכור שלי, שר איתי את כל המילים. היו כמה דקות של קריסת מערכות. נחנקתי, לא הצלחתי להמשיך לשיר. ברגע הזה אתה מבין את המשמעות האמיתית של בית, של דברים שעוברים מאב לבן. לאורך כל ההופעה הוא שר את הפיוטים. וזה לא שבבית הושבתי אותו בקטע דידקטי ואמרתי לו להקשיב. הוא פשוט ספג את זה, בדיוק כמו שאני ספגתי מהבית של סבא וסבתא ומבית הכנסת. זה תפס אותי נורא חזק".
בחזרה לנווה אילן. הרקדנים האנונימיים, אלה שמצוותים לסלבריטאים במטרה להשתדרג יום אחד לרמת אנה ארונוב, נרתמים לחבלים עבים שמשתלשלים מתקרת האולפן לצורכי צילום קטע הפתיחה. לא נוח להיות תלוי באוויר ברתמה שמחוברת למפשעה, אבל ההפקה מבקשת מהרקדנים להתאפק עוד קצת, משום שההעמדה הזאת משמשת רקע מושלם לצילום ראיון זוגי עם המנחים, זו-ארץ וירדן הראל, עבור התוכנית של עודד בן עמי.
האייטם מסתיים, הרקדנים מונחתים, והראל, מותק אמיתית, מספרת לזו-ארץ שמחר בבוקר, בשעה מוקדמת מדי, התבקשה להתייצב באולפן תוכנית הבוקר בשביל אייטם נוסף שנועד לקדם את התוכנית. לזו-ארץ ויתרו. אחרי הכל, חשיפה טלוויזיונית נוספת זה הדבר האחרון שהוא זקוק לו כרגע. הפרצוף
איך התחושה להתחרות מול עצמך ראש בראש?
"אני לא באמת מרגיש ככה. בתגובות של האנשים ברחוב יש התייחסות רבה לעניין הזה, אבל את 'הישרדות' צילמתי כבר לפני שנה. היום אני כל כולי ב'רוקדים'. העשייה שם סוחפת אותך. זה מהבוקר עד הלילה - ישיבות תסריט, קטעי וידיאו, הליווי של המתמודדים. זה הבייבי החדש שלי ובו אני משקיע כל מה שאני יכול".
אז בשבת יעל והילדים צופים בבייבי החדש?
"יש יס מקס, יש מג'יק. אני בטוח שהם לא פספסו אף אחת מהתוכניות".
איך בכלל קרה שנחתת בפריים טיים ארבע פעמים בשבוע?
"'הישרדות' נדחתה ונדחתה, לא ידענו מה יעלה בגורל הערוץ, ומן הסתם היו הרבה הצעות לאורך התקופה. בין השאר דובר על זה שאגיש את 'דה ווייס', אבל המנכ"ל של ערוץ 10 (יוסי ורשבסקי) ניגש וביקש שלא אעשה את זה. כשהקיפאון שם נמשך והגיעה הצעה נוספת, פרגנו לי אותה. אתה יודע, בסופו של יום אני איש משפחה שצריך להביא פרנסה הביתה. איכשהו יצא שהתוכניות משודרות במקביל, אבל אני לא עוסק בשיבוצים".
אתה בטוח שהעניין עם ערוץ 10 נסגר בצורה כזאת חברית? פורסם שהחוזה שלך שם לא אפשר הגשת ריאליטי בערוץ מתחרה.
"אם ערוץ 10 היה מטיל וטו לא הייתי הולך על זה. הם נתנו את ברכת הדרך".
וזה טוב לך, השידור במקביל?
"יש שיגידו שזה נהדר ויש שיגידו שנמאס לראות את הפרצוף שלי יום אחרי יום. אבל בסופו של דבר התוכניות האלה לא מבוססות עליי. המתמודדים הם הכוכבים האמיתיים".
במהלך השיחה ניגשת לזו-ארץ חברה נוספת במסדר המפיקות של התוכנית. "אני לא יודעת אם להגיד 'מברוכ' על הרייטינג של 'הישרדות' או לא", היא אומרת לו, נבוכה, בהתייחס לפרק הראשון של עונת ה-VIP שהושק ערב קודם וזכה ל-30.2 אחוזי צפייה. "אני מאוד שמח על הרייטינג של 'הישרדות'", אומר לי זו-ארץ אחר כך, "כיף לראות שתוכנית שהיית שותף בה וירקת דם עבורה מצליחה. שתי התוכניות יקרות לי ואני אשמח ששתיהן יפגיזו ברייטינג. כולם היו בניי. הסיטואציה שבה הן משודרות במקביל היא בעייתית, אבל אין לי שליטה על זה".
הבן הבכור בינתיים קצת יותר פופולרי מהקטן, מבחינת רייטינג. זה לא מעורר תהיות על הבחירה ב"רוקדים"?
"אני לא מסתכל על זה, מה גם שהדרך עוד ארוכה. אני לחלוטין שלם עם הבחירה. מצאתי ברשת בית חדש, קיבלו אותי בזרועות פתוחות וזה מחמם את הלב".
למצבו הרעוע של ערוץ 10 היה משקל בהחלטה?
"השיקול היה שרציתי לעבוד, ליצור, להתפרנס. חושבים שבטלוויזיה נשפך כסף, אבל גם לנו יש משכנתה, חובות. בלי קשר, ערוץ 10 הוא קריטי מאוד לעולם הטלוויזיה. חשוב שתהיה אלטרנטיבה חזקה. אם אתה שואל אותי על עצמי בתוך התמונה של ערוץ 10, היה קשה מאוד לשבת שנה בבית ולחכות. אתה שואל את עצמך: איפה הקריירה שלי? ההתפתחות שלי? איך אני דואג למשפחה, לילדים?".
מה עשית במשך השנה הזאת? התעוררת כל יום בשתיים בצהריים?
"מה פתאום, אני הכי טיפוס של בוקר. אני אבא במשרה מלאה ומשש בבוקר כבר מפרפר. מגרד תפוח לקטן, מכין סנדוויץ' לגדול. בשום שלב לא היתה מנוחה מוחלטת. חשוב לי לעבוד וליצור. כך גם נולד מופע הלדינו. המנגינות מבית הכנסת החלו לנבוע בתוכי ורציתי להעביר אותן הלאה. גם אחי רועי חזר לארץ אחרי 14 שנה בחו"ל עם צימאון לשורשים, ושנינו יחד התנפלנו על השירים מבית סבתא".
אתה נותן לעצמך דין וחשבון בסוף כל יום של "מה הספקתי" כדי לאשרר את תחושת הערך העצמי?
"כן, חשוב לי להיות בפעילות. אני אוהב לסכם בסוף כל יום מה תרמתי לעצמי ולמשפחה שלי. אני עוד צריך ללמוד איך פשוט לשבת על ספסל, לבהות בעצים ובציפורים ולנשום אווירה. לנוח לגמרי, בלי רגשות אשם. אני עובד על זה".
מה אתה אומר על מחליפך המסתמן, ירון ברובינסקי?
"מחליף איפה?".
ב"הישרדות" כמובן. השם שלו רץ חזק בכל האתרים.
"אין טעם להתייחס לפרסומים כאלה. העונה הזאת של 'הישרדות' היא עוד חלק ממני, אני שותף בעריכות, אנחנו צריכים לעשות גמר יחד. אם יחתימו מחליף, אני מאחל לו הצלחה אדירה מכל הלב. אבל נשב בסוף העונה, נדבר, נראה מי נגד מי".
אתה עוד משאיר פתח לערוץ 10? כרגע דיברת על הבית החדש שמצאת ברשת.
"זה לא עניין של סגירת דלתות, זה פשוט עוד לא הזמן להתעסק בזה".
בחלל הסטודיו בשכונת פלורנטין, שאליו הגענו לצורך הצילומים לכתבה, זו-ארץ פושט ומודד את הסטים שהרכיבה ליאת אשורי, הסטייליסטית שלו. "הכל יושב עליו בול, זה כמו להלביש את קן של ברבי", מתמוגגת אשורי. קשה שלא להשליך את האבחנה הזאת גם על שאר המרכיבים באישיותו. יש בו משהו חרסיני, מושלם עד כדי חשוד. המילים השגורות ביותר בלקסיקון שלו הן "הגשמה", "עשייה" ו"יצירה", ואם להאמין לו, הוא מתייחס באותה מידה של רצינות לתנועות האגן של עמית פרקש ולפרויקט הלדינו המפתיע שלו. אולי בגלל זה, לצד הקונצנזוס שחולקים עמיתיו על מקצוענותו ומוסר העבודה הבלתי מתפשר שלו, דבק בו דימוי של מגיש מתוכנת, רובוטי אפילו.
"רובוטי? ממש לא", זו-ארץ מתקומם בנימוס, "שמע, אי אפשר להגיש את 'הישרדות' בגישה של יאללה, צחוקים, הכל סבבה. תפקיד המנחה הוא לעתים לשמש אבא תומך ולעתים להיות זה שנוזף, אבל בגדול הפורמט תחום ודורש הרבה קשיחות. יוצאת ממך פרסונה רשמית, וזה מה שאתה קורא לו רובוטי שמובוטי. נראה לי שלאורך השנים מצאתי פרצות בגדר הזאת וכן הצלחתי להביא סוג של הומור ורוך, אבל האופי של התוכנית לא משתנה. זה משחק קשה. מהבחינה הזאת ב'רוקדים' אני יותר יכול להביא את עצמי - בשחרור, בחיוך".
מה בעיניך הופך אותך למגיש ריאליטי מבוקש?
"זה לא שמכשירים אותך להנחות פריים טיים, אתה פשוט מביא תכנים מסוימים מעצמך. אתה לומד לזהות אנשים, לנצל סיטואציות, להיות קשוב למי שמסביבך. בדיוק כמו בתיאטרון או בהופעה".
אתה מרבה לדבר על התיאטרון ועל המוזיקה אבל גוף העשייה שהכי מזוהה איתך הוא ריאליטי. זה מתסכל?
"ממש לא. אולי באופן שאתה מתייחס אליו ריאליטי נתפס כציון לגנאי. אבל אני לא כוכב ריאליטי, אלא מגיש ומוביל תוכניות כאלה. כל עוד אני מצליח לטפח מה שחשוב לי ושומר על רוחב של עשייה בתחומים נוספים, אני מברך על הכל".
הוא בן 39, למרות שלא רואים עליו, נשוי ואב לשני בנים (יהלי, 4 וחצי, ואורי, שנה וחודשיים). גדל בשכונת תל חיים בתל אביב ובנעוריו בעיקר שיחק כדורסל. במשך שנים חשב שייעודו על הפרקט והוא אפילו שימש רכז שלישי בקבוצת הבוגרים של הפועל גבעתיים (הרכז הפותח היה דורון שפר). שירת בלהקת חיל האוויר, המריא משם לקריירה בתיאטרון ("בוסתן ספרדי", "יומנה של אנה פרנק", "ברנשים וחתיכות"), בטלוויזיה ("רמת אביב ג'", "טיפול נמרץ", "גאליס"), ופלרטט עם קולנוע (תפקידון ב"מינכן" לשפילברג).
לפני שנתיים הוציא אלבום סולו ראשון, "כל הבשורות", שבו אהובה עוזרי השתתפה בלחנים ("היא גיבורת ילדות שלי. כשאחי רועי היה מתאמן על צ'ייקובסקי, ראוול וחאצ'טוריאן לקראת רסיטלים, הייתי צריך להיות בשקט, אז הסתגרתי בחדר עם הקסטות של אהובה"). המרתף של הבימה הוא מגרש הבית של מופע הלדינו והפיוטים, אך האחים זו-ארץ נודדים למוקדים נוספים בארץ, ומתכננים להעלות אותו גם בפני קהילות יהודיות בחו"ל.
כשהתחתן עם בר זוהר עבר לגור איתה במושב רשפון, אך עד מהרה חש געגועים לפיח ולרעש, והזוג חזר לתל אביב. לאחרונה פתחו את פרק ב' במושב, כשקנו נחלה בגבעת שפירא שבשרון. "התחלנו לחפש בתל אביב, אבל ראינו שלזוג צעיר בישראל זה בלתי אפשרי. נהיה פה טירוף, עיר למיליונרים, יותר גרוע ממנהטן. עצוב לי שאני לא יכול לקנות בית בעיר שגדלתי בה. אז התרחקנו והתרחקנו עד שמצאנו בית מקסים בכפר. לקח לי זמן להתרגל לזה מחדש. לפקקים, למרחקים. הייתי יוצא מהבית ארבע שעות לפני הצגה כדי לא לאחר. אבל היום אני נהנה מאוד מהפרדס, מהחולות, מהריח של הפרות".
אלא שחוץ מתחלופת אזורי חיוג, מרכיב נוסף השתנה בדינמיקה המשפחתית לאורך השנים. כשהכירו היא היתה הבייב הלוהטת של התקופה והוא היה בן הזוג. היום היא ממעטת להופיע בפרונט והוא הפך לפרצופו של הפריים טיים. אני מקריא לזו-ארץ משפט שנכתב במגזין "רייטינג" לקראת חתונתם, משהו על "הפער בין הסטטוס הסלבריטאי והכלכלי שלה, אל מול הסטטוס שלו, הצנוע בהרבה" ועל הצרימות שהוא עלול להכניס לקשר - משפט שהיום אפשר לקרוא בקונטקסט הפוך.
"נו, זה שטויות, הכל פאלש", הודף זו-ארץ, "בסופו של יום זה אני והיא, בבית שהקמנו יחד, בלי עין הרע וחמסה וחמסה. עזוב את האבחנות האלה, סתם מילים שנכתבות כדי למלא עיתון".
זה לא בהכרח אופייני רק לתחום שלכם. גם בין בני זוג עורכי דין, כשאחד מביא את המכה ולשני יש תקופה רגועה יותר עלולים לצוץ מתחים.
"זכיתי במתנה אדירה של אישה תומכת, מפרגנת, שתמיד נמצאת שם בשבילי. אין בינינו מלחמות על מי מפורסם יותר. מה שאני מביא הביתה הוא של שנינו. אל תשכח שיעלי ילדה ומגדלת שני ילדים. היא לגמרי במקום הזה, מרגש לראות אותה כאמא. מעבר לזה, קריירה זה עניין מחזורי. היא מקבלת המון הצעות וברגע שהיא תרגיש בשלה, היא תברור ביניהן. יש לה כזה בייגלה על הראש, מי יכול עליה?".
אז גם בעולם הבידור אישה שיולדת נאלצת לעשות ויתורים גדולים יותר מבעלה. קשה יותר לאמהות לשמור על מומנטום של עשייה.
"בוודאי. אז קופצים לרגע מהעגלה, עוצרים את המירוץ, ואחר כך חוזרים אליו. במקרה של יעלי זה נעשה מתוך מודעות מוחלטת ובלב שלם. להיות אמא זאת חוויה כל כך ראשונית וטבעית לאישה, וליעלי היתה כמיהה גדולה מאוד לאימהות, למשפחה. החוויה הזאת העצימה אותה והיא משליכה על כל היחסים בינינו. בסופו של דבר הרי זה מה שחשוב. לא הכותרות בעיתון".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם