לפני הקול: שי גבסו ורוני דלומי מייעצים למתמודדי כוכב נולד 10
צרור עצות, תובנות ומסקנות עבור משתתפי "כוכב נולד" מאת רוני דלומי ושי גבסו. בגדול, עדיף להתחיל כמה שיותר חזק ולאט להגביר
אבל יש בכל זאת דבר אחד שמחבר בין גבסו ודלומי, אותו חוט בלתי נראה שעליו טיפסו ועשו את צעדיהם הראשונים: ההשתתפות ב"כוכב נולד". שניהם ייזכרו בזכות המבט המבוהל ההוא באודישן הראשון, בזכות העיניים הנוצצות של הגמר, בזכות הביצועים בשידור חי שהשתלטו מאוחר יותר על הפלייליסט של גלגלצ. ועכשיו, בציון עשור ל"כוכב נולד", שניהם מתכנסים כדי להעלות זיכרונות מהריאליטי ששינה את חייהם.
גבסו, למשל, מתקשה עד היום לעכל את מה שקרה לו, אי שם בשנת 2003. בתור מי שהשתתף בעונה הראשונה עוד אפשר להאמין לו כשהוא מתאר את התמימות הגדולה שעטפה את החוויה. המילה "בום" חוזרת ונשנית, בהקשר הזה. "אלה דברים מאוד גדולים", הוא נאנח, "דברים שקשה שיתיישבו. עד היום זה 'בום' בשבילי. כשהגעתי לשם לא היה לי מושג למה אני נכנס.
"הייתי חייל, ומוזיקה היתה הדבר המרכזי בחיים שלי, היתה פרסומת בטלוויזיה לאנשים שרוצים לשיר - וזה נראה לי הדבר הכי טבעי לעשות. בכלל לא היה קיים אפילו הסבר מה זה, שום דבר. כשהודעתי להורים שלי שעברתי את האודישנים, מבחינתם זה היה'שלא יעבדו עליך'. לא היה ברור אם זה לא כמו כל מיני דברים כאלה שמנצלים צעירים. לא היה מושג שזה טלוויזיה, שזה צביקה הדר. כלום".
למה עד היום זה "בום" בשבילך?
"כי כולם מכירים אותך. לא משנה איפה אתה נמצא, גם בחו"ל. אנשים ממש זוכרים. זה דבר שנמשך. לאנשים יש הרגשה שהם מאוד קרובים אליך, יותר ממה שהם מרגישים לאנשים אחרים שהתפרסמו, כי אנשים ממש חוו את זה על עצמם. 'הבן של השכן עכשיו בטלוויזיה'. זה משהו שקשה מאוד להכיל".
דלומי, לעומת זאת, שייכת לדור שגדל על התוכנית, והאימפקט האפשרי שתהיה לתוכנית על חייה יצר התלבטות גדולה. "הייתי בערך בת 11 או 12 כשהתחלתי לצפות ב'כוכב נולד', ובבת מצווה כבר שרתי 'ים של דמעות' ו'זודיאק', שניהם מהעונה הראשונה. מאוד פחדתי ללכת, זה לא היה לי מובן מאליו, כי לפני שאתה נכנס לכל התהליך אתה יודע שזה לא מתאים לכל אחד.
"ידעתי מה יתאים לי ויעשה לי טוב. גם במשפחה, למשל, אבא שלי היה מאוד בעד, ואמא שלי לא. היא אמרה לי, 'חמודה, את בת 17. תירגעי . לאן את רצה?'. ככה שהיתה לי התלבטות ממש קשה, זה היה לילה כן, לילה לא, עד שאמרתי לעצמי שפחד זה לא מה שיניע אותי. אני הולכת ומבטיחה לעצמי שגם אם אפול בדרך, תחושת ההחמצה לא תישאר. כי אהיה שלמה
הדרך של שניהם בתוכנית היתה פתלתלה. דלומי ספגה לא פעם ביקורות מהשופטים - בעיקר מגל אוחובסקי - ודורגה על ידם במקומות הנמוכים יחסית. גבסו היה פייבוריט בעונה שבה השופטים עוד נטו לגלות רחמים, אבל היה לו מכשול אחר להתמודד איתו - קראו לו נינט טייב. "היום, כשאני מסתכל על המקום שנינט הגיעה אליו, הוא נראה לי מאוד זהה למקום שאני נמצא בו", הוא אומר.
"בגלל זה לאורך השנים אנחנו מסונכרנים ומשמיעים זה לזה חומרים. כי אנחנו מרגישים שחווינו משהו יחד, כמו טירונות, משהו שרק אנחנו יכולים להבין. הבום בהתחלה זו תחושה של אהבה גדולה מאוד עשית מספיק כדי לזכות בה, והרצון ליצור נובע מהצורך לתת לה תוקף. אני חושב שזה משותף לשנינו ".
אתה זוכר מה הרגשת בגמר?
"אני זוכר שהרגשתי את השיא של הבום הזה, שליווה אותי לאורך כל התקופה, אבל כמו שאמרתי, במובנים מסוימים הוא נשאר עד היום.
"הייתי בטוח שרגע אחרי הגמר זה יסתיים. אפילו לא החלפתי את מספר הטלפון שלי. היו לי מאות שיחות שלא נענו. יש גם הרבה רגעים אחרים שאני זוכר חוץ מהגמר. למשל הרגע שבו הבנתי שאני לא יכול יותר לנסוע באוטובוס, אותו אוטובוס שהייתי נוסע בו כל יום לבסיס. לאט לאט זה הפך להיות... פשוט לא יכולתי לנסוע בו יותר".
"זה היה מטורף, הזוי", דלומי מסכמת את כלל החוויה שלה בתוכנית. "אתה מתעסק באיך אני נותן עכשיו את הביצוע הכי מטורף שאני יכול. אני חושבת שזה חלחל אליי רק שנה אחר כך. הופעתי בבת ים בהופעה עירונית כזו, והתרגשתי כל כך. אמרתי לעצמי, לפני שנה הייתי מופיעה בבאר שבע באותה הופעה עירונית בתור רוני מעומר, הזמרת המקומית, ועכשיו הפער הזה. שם גיליתי אותו. שם הוא היה לי ממש חד ומול העיניים וריגש אותי כל כך".
אחרי תשע עונות של "כוכב נולד" הקהל והמבקרים כבר מכירים היטב את הסטטיסטיקה: לצד שמות גדולים שיצאו מהתוכנית, החל מטייב, מארינה מקסמיליאן בלומין והראל סקעת, דרך הראל מויאל, בועז מעודה וליבי רן ועד ישראל בר און ודיאנה גולבי - היו גם עשרות אחרים שטיפסו לצמרת התוכנית רק כדי לנחות בעוצמה מטה אחרי שזו הסתיימה ולגלות שהתהילה מגיעה עם מדבקת פג תוקף.
מעטים בלבד הצליחו לשרוד את סטיגמת פליטי הריאליטי ולהפוך מוזיקאים לכל דבר. גבסו ודלומי נמצאים בתוך הקבוצה המצומצמת הזאת. דלומי הקליטה אלבום אחד, "קצת אחרת", שיצא בדצמבר 2010, השתתפה בפסטיגל וזכתה שלוש פעמים בתואר "זמרת השנה". גבסו הקליט כבר שלושה אלבומים - "ארים ראשי", "במקומי" ו"קרוואן" - זכה במקום הראשון בפסטיבל השירים של ישראל בסוף 2004, הקים את ההרכב המוזיקלי "שולחן אחד" וחרש את הארץ בהופעות.
"זה היה מן רצף כזה, שאתה לא מסתכל על עצמך מהצד לרגע, אתה פשוט בתוך העשייה של זה", מספר גבסו. "החשיבה תמיד היתה להיות אמיתי, לא יודע איך להגיד את זה בלי שזה יישמע כמו קלישאה. אצלי זה אפילו עובד להפך - החיבוק הגדול הזה מאוד מרחיק אותי. כשאני מקבל מסה של אהבה, אני זז קצת הצדה. גם אל האלבום הראשון לא התייחסתי כאל אלבום מסחרי, זה זרם לי בעורקים. לא היו מילים כאלה אצלי, כמו 'למנף'. היתה דבקות בעשיית מוזיקה ובלהצליח כמובן, אבל לא הייתי בקיא במונחים של הענף ובמה אתה צריך לעשות - צדדים חיצוניים כמו יחסי ציבור וכאלה. מי שהלך איתי יד ביד מהגמר היה חיים שמש (מפיק). בלעדיו לא הייתי יודע בכלל איך להתנהל".
"הזכייה שלי היתה מפתיעה מאוד, גם במישור התקשורתי, גם במישור האישי, גם במישור המשפחתי. זה היה התסריט שהיו לו הכי פחות סיכויים לקרות", אומרת דלומי. "גם כשנכנסתי לתוכנית אמרתי לעצמי, כל כך הרבה אנשים ורק אחד זוכה, אז אני לא מתעסקת בגמר, אני מתעסקת באיך אני עוברת צעד-צעד. וכשזה קרה, האנרגיה שלי נותבה למקום של איך אני משמרת את זה. ברור שנורא שמחתי מהזכייה, אבל אני גם בן אדם פרקטי מאוד. היה לי חשוב ליצור את המציאות ולרתום אליי את האנשים הנכונים ולראות מה קורה. שם היתה האנרגיה שלי, ופחות בזכייה עצמה".
חששתם מהאפשרות שתיעלמו אחרי התוכנית?
גבסו: "אף פעם לא היה לי פחד מזה. בכלל לא חשבתי על זה. זה היה'יאללה, לעשות מוזיקה'. לרגעים עולה בי המחשבה מה היה קורה אם לא הייתי הולך ל'כוכב נולד', וזה מאוד מפחיד אותי אז אני סוגר את זה. אני לא מצליח להפריד, גם כשאנשים חדשים מכירים אותי אני מרגיש שאי אפשר לעשות את ההפרדה, זה משהו שהוא חלק מכל מה שהוא אני היום".
דלומי : "ידעתי שזה תסריט אפשרי, גם מבחינה סטטיסטית זה הגיוני. בגלל זה היה לי חשוב מאוד להיות כל הזמן בעניינים, כל הזמן לדחוף קדימה ולגרום לדברים לקרות. לקח לי זמן לחקור ולברר עם עצמי מה הכיוון המוזיקלי שאליו אני רוצה ללכת ונשארתי במקום הזה. עשיתי המון חיפושים, ניסוי וטעייה".
יש איזה רצון להוכיח כל הזמן שאתם יותר מ"פליטי'כוכב נולד'"?
דלומי : "יש, השאלה היא כמה אחוזים זה תופס מהמניעים שלך. חשוב לי שזה יתפוס פחות מ-50 אחוז , אני לא רוצה להיות מונעת מהמקום של להוכיח. אין דרך מילוט מזה, זה קיים. באיזשהו מקום צריך למצוא צידוק לקיום שלך, אתה לא רק פליט, יש לך משמעות גם מעבר. אבל המקום הזה הוא לא מה שבוער לי. אני לא אומרת עכשיו אני אראה לכולם. לא. קודם כל, לעצמי, לממש, למצות, ללמוד".
גבסו: "לי תמיד אומרים שאני פועל בדיוק ההפך, שאני הולך כל הזמן לשוליים כדי להתרחק מהתדמית של יוצא הריאליטי. אבל זה לא נכון, כי זה לא מחולק אצלי ככה, למיינסטרים ולאוף מיינסטרים. לצערי יש בלבול בדבר הזה. לפעמים הדברים שהגיעו כביכול מהשוליים נכנסים למיינסטרים ואז יש פרץ של משהו, ישועה אפילו.
"אם מקשיבים לאלבום הראשון של עידן רייכל, אני לא חושב שהוא כיוון למשהו מסחרי, וזו הסיבה שזה היה כל כך מסחרי, כי זה כל כך אמיתי וזה נוגע בכולם. המחשבה הזאת, שמכוונים לאיזשהו מקום, זו תמיד טעות גדולה ומרה. ולצערי ככה תמיד מתייחסים לזה, כשמשהו לא יושב להם במה שהם עד עכשיו הכירו, אז לא נותנים להם. אבל למזלנו יש לזה חיים איפה שזה נמצא וזה כן מגיע למרכז".
אמרת לא מזמן בראיון שהיתה תקופה שהרגשת חנוק.
"כן, זו תקופה שיש בה הרבה יותר מדי זיוף. ואתה ניזון מהשראה, אתה צריך דינמיקה של סביבה שחיה ויוצרת. ברגע שכולם סביבך הם עבדים של משהו, זה פשוט מוריד לך את כל היכולת ליצור".
עבדים של מה?
"בגדול זו עבדות לדבר שאין להגדיר אותו במילים. כל אחד הוא עבד לדבר אחר ואין באמת דבר אחד. קשה ליצור בסביבה כזו. בגלל זה הלכתי לעבוד עם קותי וסאבו (צמד מפיקים, זוכי פרס אקו"ם), כי היה בהם משהו אחר ומרענן. חיזרתי אחריהם כמו שמחזרים אחרי בחורה".
העונה העשירית של "כוכב נולד" צפויה להיות שונה מאלה שגבסו ודלומי הכירו על בשרם. התוכנית צפויה להצדיע השנה ל-100 קלאסיקות ישראליות, כך שהמתמודדים התבקשו לבצע שיר אחד מתוך הרשימה באודישנים. פאנל השופטים, שיכלול הפעם גם את גידי גוב ואת משה פרץ, יקבל טאבלטים להעברת הביקורת על המתמודדים, והשנה תהיה להם גם זכות להטיל וטו בכל יום אודישנים ולהעביר מתמודד מועדף לשלב הבא.
ספק אם יהיה לדלומי ולגבסו זמן לצפות בעונה העשירית. כל אחד מהם אוחז בלו"ז מלא לכל החודשים הקרובים. גבסו מופיע הרבה, גם מעבר לים, לומד משחק, ולפני כמה חודשים הוציא כאמור את הסינגל "נגמרו לנו השירים העצובים" עם הצמד קותי וסאבו. דלומי צפויה להשתתף בסדרה חדשה בשם "אופוריה" שתעלה בהוט באוקטובר ובמחזמר "המצעד" לצד אגם רודברג ושחקנים מברודוויי. בנוסף לכך היא תשתתף בפסטיבל הפסנתר ביוני הקרוב ובו בזמן היא מקליטה את אלבומה השני.
אבל לצד שלל עיסוקיהם הם בהחלט נשארו מעודכנים לאורך השנים ועקבו אחר הכוכבים האחרים שיצאו את התוכנית. "אני חושבת שדיאנה גולבי היא הזמרת הכי טובה בארץ", אומרת דלומי. "ואני אומרת את זה בלב כואב כי אני קצת מקנאה. היא פשוט הכי טובה בארץ".
גבסו: "בהתחלה, בשתי העונות שהיו אחריי, היה קטע כזה שאתה מסתכל בעיניים למישהו שמשתתף בתוכנית ואתה מרגיש שאתם חולקים סוד. אתה יודע שגם הוא הגיע עכשיו מיבנה או לא יודע מאיפה והוא עובר את מה שאתה עברת לפניו. אבל עם השנים יש מגוון עצום כל כך של אנשים ושל אפשרויות, שזה כבר קיבל חיים משל עצמו. אותי באופן אישי ישראל בר און כבש מהרגע שהוא הופיע על המסך".
מה לדעתכם מבדיל בין המתמודדים ששורדים ובין אלה שנעלמים?
דלומי: "אני חושבת שזה עניין של נסיבות ושל עיתוי. לכל אחד יש סיפור משלו, לכל אחד משהו שקרה באותה תקופה גרם לו להגיע לבחירה מסוימת עם עצמו. אלה החיים, זה דינמי מאוד. אין נוסחה להצלחה, ולכן גם אין פרמטרים קבועים למי שיצליח לשרוד ולמי שלא".
גבסו : "גם ההבחנה הזאת, בין להישאר ולהיעלם היא לא נכונה בעיניי. יש משהו בריאליטי שאני מאוד אוהב. הוא מוכיח לתסריטאים שאין להם מושג מה הם עושים. יש שם דמויות כל כך גדולות שאם מישהו היה צריך לכתוב אותן, הוא היה משייף אותן עד שהן היו נראות כמו משהו שהוא מיינסטרים, ובסוף יש אמת כזאת בפרצוף וכל כך הרבה צבע, שאני אישית מת על זה".
איזו עצה הייתם נותנים למתמודדים שיגיעו בעתיד ל"כוכב נולד"?
דלומי : "העצה שהייתי נותנת זה מה שהייתי אומרת לעצמי באותם רגעים: שתמיד אפשר להפוך את הקערה על פיה, והכי חשוב זה להרגיש שנתת את כל כולך ולקחת אחריות על הביצוע, להסתכל אחורה ולהגיד אני מבסוט. כי אז, אם תיפול, לפחות תדע שנפלת על מי שאתה. כי אתה יכול להגיע ויהיה לך ביצוע חרא ותהיה לא מבסוט ותרגיש שבחרת בשיר לא טוב, ותרגיש שאיזה באסה, אני יכול הרבה יותר. תבואו ותעשו מה שמייצג אתכם, מה שאתם יודעים בוודאות שזה אתם. אין נוסחה לניצחון בשום תוכנית ריאליטי. תהיו אותנטיים."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם