עדיף שישירו: ילדים מבשלים זה עדיין לא טבעי
גמר "מאסטר שף ילדים" נגמר בניצחון של דניאל תירוש. אבל זה לא מה שמעניין, אלא העובדה שהיא הצליחה להציג את היכולת לבשל כעוד כישרון כמו ריקוד או שירה. אז מה בעצם ההבדל בינהם?
יוכל להתפנות להכנת קדאיף והקפצת ירקות בקארי. דניאל תירוש ברגע הזכייה צילום מסך
שבה פוטם, יתפנה תירוש לדברים שמעסיקים זאטוטים בני גילו: הכנת קדאיף, הקפצת ירקות בקארי והתקנת פפנאש במסקרפונה וניל - הכי טבעי.
בינינו, מדובר בילדים שחלומם הגדול הוא לפגוש את מיכל אנסקי. מה ציפינו, שעם סיום הגמר ישליכו את הסינר וירוצו לעבור שלב ב"אנגרי בירדס"? זה לא הולך לקרות. הילדים מאולפים מדי. "איזה שעמום" פלט חיים כהן באחד מרגעי השיא של התכנית והתכוון, כנראה, בעיקר לעצמו.
"מאסטר שף ילדים" - הודות לידיים מקצועיות וליטוש טלוויזיוני מוקפד - הצליחה להחדיר ילדים לפריים-טיים, הפעם כשפים קטנים. נוכח אחוזי הצפייה המרשימים, נראה שהסוכרייה הבידורית עשתה את שלה. ועדיין, דבר לא יצליח לנטוע בתודעת הצופה את הנוסחה "ילד שווה שף". הוא לא, הוא ילד. הוא אמור לשחק כדורגל, ללכת לחוג שבועי, לעשות שיעורי בית. מדי פעם להגניב בקבוק וודקה ולהשתכר עד כדי זמן מסך ב"אולפן שישי", בפינה הקבועה "לאן הגענו?".
בניגוד לבשלנים, ילדים שרים או רוקדים זה דבר שבשגרה, ולא מאתמול. אפילו התגובות מסורתיות ולא משתנות עם השנים. תמיד התפעלות אוטומטית, תמיד הצמדת התואר "פלא" (זה שרודף אותם אחר כך עד הפנסיה ובחזרה). תודעתית , אין בין הכרעיים לאספרגוס מקום לגיטימי לילדי פלא. הרי ילדים שנאלצים (במציאות) לבשל למשפחה, מתקשרים אצלנו עם מצוקה, עם הורים בתת-תפקוד. בכל זאת, מה לילד ולחובה ההורית לבשל, לדאוג למזון?
מן העבר השני, ופה נכנסת "מאסטר שף ילדים", משהו בילדים השולטים ברזי הגורמה ומדעי הפטוצ'יני זועק סינתטיות, אילוץ. "כמה ילדים בגיל שלך", תהה חיים כהן באחת התכניות, "יודעים מה זה שפיץ שייטל?". צודק. כמה מהסועדים אצל חיים כהן מסוגלים להמליץ בדקדקנות על הבשרים? מה "חמוד" בילד המדקלם את נפלאות התפריט במסעדה של רושפלד?
ייתכן ואי-אלו בשלנים רואים בשפים הקטנים בשורה חינוכית, גאווה. יבושם להם. ואולם קשה להאמין שיש איש חינוך שיעודד את הבת הקטנה להתמסר למזון. כן, מזון. זה שנכנס ויוצא בדרך טבעית למדי, ומטרתו הבסיסית היא קודם כל הישרדות, דלק. רק אחר כך, וגם זה מפוקפק, הוא הופך למושא תשוקתם של ספק מתכונים ספק שירים. ע"ע אייל שני. מובן שמיכל אנסקי, חיים כהן, רושפלד ואייל שני ניצבים שמחים וגאים מול הבשלנים הקטנים. אחרי הכל, דור נוסף מפיץ את הבשורה בדבקות, חולם על הרגע שבו יפגוש את הפלנצ'ה. הכי חשוב - מאדיר ומרומם אותם, השופטים, כאלים קולינריים, כנביאי החסה, מושא לחיקוי ולהערצה. אם להשוות לתכנית נוספת ("כוכב נולד") שגררה אחריה גרסה לקטינים-עדיף ילדים שחולמים על גידי גוב ומתי כספי, או מדמיינים עצמם בקיסריה לצד משה פרץ, מאשר ילד שתכנוניו לקיץ כוללים מסע טעימות במסעדות שף. בכלל, שישירו. עדיף שישירו.
מאסטר שף ילדים, ערוץ 2
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה - 
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם