הישרדות VIP: מופע האימים של עזאם עזאם
בכפר מראר כיבו את הטלוויזיות וניתקו את הלווין, אחרי שלמותג המוביל התפקע וריד. וגם: פרסטר הוא בשר ודם ובוקי חוסם יותר מדי זמן את המסדרון באיכילוב. השורד האחרון
ההדחה של ענבל גבריאלי, הדבר הכי קרוב על האי לדני נווה, היתה כנראה הטריגר לפקיעת וריד העצבים הראשי במצח של עזאם עזאם, ומרגע שזה התפוצץ, הכביסה המלוכלכת זרמה החוצה וגם עשרים פרסטרים עם קומפקט סוד פרפקט לא היו מצליחים לנקות אותה.
אחרי כמה שבועות של ג'נטלמניות דרוזית, כזו שגרמה לנו לחשוב ש"הישרדות" היא בדיוק מה שעזאם היה צריך כדי לחזור לתודעה לאחר שמונה שנים נוראיות בקלבוש המצרי ועוד שמונה בקלבוש של חוסר התודעה הציבורית, הגיעו שני פרקים שעשו לו נזק ממשי ועל הדרך הקפיצו את היחידה התאילנדית לאבטחת אישים כדי להגן על הפוני של תורג'י.
היו שם איומים באלימות, יותר מדי דיבורים על כבוד וגם סוגייה אחת שהיה ראוי לדון בה בטונים נמוכים יותר - סוגיית ההשתמטות. היא נזרקה לחלל האוויר בלהט הרגע על ידי עזאם ככלי ניגוח בפנים של אדון איתי, אבל לא הצליחה להפוך את המאהל של טיניום למאהל הפראיירים. מקסימום למאהל של עצבנים.
את השוויון האמיתי בנטל, קיווה עזאם למצוא בהמשך הפרק בשבט דאנג, אבל שם הוא עבר המרה לתפקיד של פיליפינית סוררת ונאלץ לסבול פעמיים - גם להכין קהווה לאח התאום של תורג'י וגם לשמוע את איתי שגב מספר בדיחות.
בעוד החלק הראשון של הפרק התבסס על אדי ההדחה של גבריאלי, החלק השני נבנה היטב כך שיוביל להתמוטטות העצבים של עזאם. במהלך הפרק, עזאם פשט אט-אט את דמות הג'נטלמן והראה לנו שמתחת לחזות הגברית, המזוקנת והמסוכנת, נחה לה ילדה בת ארבע ממורמרת, שזועמת על כך שלא נותנים לה לשחק בבארבי.
שם המשחק היה כבוד, אבל עזאם לא עשה לעצמו יותר מדי כבוד. גם לא קידום עצמי. במקום כל אלו, הוא החליט לנקוט באסטרטגיית ג'מצ'י הידועה לשמצה ולהיכנס למוד הרס עצמי. המזל היחיד שלו הוא ש"הישרדות VIP" הפכה, בזכות קרבות האגו, לעונת המקופחים. ובהיעדר אסטרטגיה, שני אגואים חבולים מספיקים היום כדי לנצח אגו אחד שלם.
עונת המקופחים לא נגמרת רק בדרוזי אחד עם בעיות ריספקט. היא עוברת גם דרך איש אחר, שדוף במיוחד, שנותן את מלחמת חייו רק כדי להרגיש שייך לחבורת הסלבים ששוטפת את תאילנד. משה פרסטר הוא כרגע הטיפוס הכי אנושי שיש ל"הישרדות VIP" להציע, והכי קרוב לאדם נורמטיבי מהשורה מבין כל הקריקטורות המחוטבות שדופקות פוזות בביקיני.
הוא אמנם סובל מחוסר בטחון מסיבי ורצון עז לרצות את סובביו, אבל פרסטר עדיין נראה היחיד שמתמודד עם סוגיות שאנחנו - בני התמותה שלא ניחנו בישבן כמו של נטלי דדון או בקו שיער כמו של יוליה - מתמודדים איתם. הוא דואג לתדמית שלו בעיניי המשפחה הקרובה, נלחם כדי לסגור את החודש ונוסע ביונדאיי גטס, לא ברכב שקיבל בהנחת סלב מהחבר של הסבתא של ליהיא גרינר במבצע.
העם דורש פרסטר חברתי והוא מקבל בינתיים פרסטר חברותי, שנופל בכל המלכודות הפשוטות שמניחים לו ומנציח את תדמית האנדרדוג הכל כך אהובה. הלוזר שבו חלם להביא למחנה דאנג ניצחון אדיר ופוטון ממכירת החיסול בקיקה, אבל
מבין כל המתמודדים, פרסטר הוא היחיד כרגע שניתן באמת לחבב, וגם אותו במידה. למה במידה? כי אחרי מספר שבועות מוצלחים ב"הישרדות", הפרק האחרון סיפק לנו קצת תחושת דז'ה וו. משה עדיין במגננה, עזאם עדיין במתקפה ובוקי שוכב במסדרון כבר שנתיים ודורש קרבוסילן ואגיסטן לשפשפת. אבל מה עם כל היתר?
הלנצח נראה את איתי שגב מריץ דאחקות "יש לי יש לי"? האם אושרי ימשיך לספר אחלה בדיחות און קאמרה, אבל ימתג את עצמו כפלקט בפן האנושי? ומה בעצם התפקיד של מיכל זוארץ בכל הפאזל הענק הזה? "הישרדות" משוועת לנרטיבים חדשים, עוד זוויות מעניינות ואינטראקציות בין המתמודדים השונים. לא רק אנה, תורג'י ועניינים שבינו לבין דאנג. תזכרו את השם - מיכל זוארץ - עוד ייצא ממנה משהו גדול.
מדד הישבן (כמה פעמים הופיע ישבן בפרק): 7.
דירוג השורדים השבועי: 1. משה פרסטר, 2. יוליה פלוטקין, 3. ענת הראל, 4. איתי תורג'מן, 5. הראל מויאל.
1. "אני שקרן, אבל עם כבוד" (עזאם עזאם מבלף את עצמו)
2. "בוא שכב עליי" (ענבל גבריאלי הופכת את אי התקווה לאי התאווה)
3. "זה כמו דובי גל מול האנדרטייקר" (פרסטר פוגש את עזאם בזירת הסומו, תורג'י מפנטז דווקא על רסלמניה)
4. "קצת לא נעים לי שדרוזי יגיש לי דברים. את יודעת, זה לא נעים לי כאילו. אני שמאלני" (איתי שגב הופך את בקתת המשא ומתן למו"מ קואליציוני)
5. תורג'י: "הבן אדם נטרף, הוא יתן לי שני פיצוצים, הלך הפנים. מה, איפה אני אשחק?", אנה: "לא נורא. פנים זה לא הצד החזק שלך" (אנה מכניסה לתורג'י מתחת לחגורה)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם