סתיו כהן חוגגת מדליית ארד במאסטר שף ילדים
סתיו כהן, מקום שלישי בגמר מאסטר שף ילדים, מסכמת את החוויה ומדברת על ימי הצילומים הארוכים בלי אבא ואמא, התשוקה לבישול מגיל צעיר, ההערצה המטורפת לקארין גורן ועל חלומה הגדול באמת: להיות פסיכולוגית ילדים
בראשה קיננה מטרה אחת - היא רוצה מיקסר כמו של קארין גורן. במשך חודשיים היא חסכה בקפדנות ואז הלכה עם הוריה לקנות את המיקסר המיוחל. "ההורים שלי הוסיפו חלק מהסכום, כי בכל זאת מדובר בהרבה כסף", נזכרת כהן, "היה לי מאוד חשוב שהמיקסר יהיה באותו צבע, מאותו הדגם".
כהן חזרה הביתה עם מיקסר בוהק משלה וכך החל לו סיפור אהבה עם המטבח, עד לרגע בו התקבלה לתוכנית מאסטר שף ילדים בגיל 13 ואף הגיעה לגמר. בין לבין היא אפילו ראתה את מושא הערצתה בלייב, כשגורן הוזמנה לאחת התוכניות.
"כשקארין נכנסה לסט חשבתי שאני מתעלפת", נזכרת כהן בשבועיים בהם הייתה על הסט של התוכנית במשך החופש הגדול,
ש בגיל העשרה בנות לרוב מעריצות זמרים בסגנון ג'סטין ביבר, איך זה שאת מעריצה שפית?
"אני מודה שזה קצת מוזר, אך גדלתי עליה, קשה לי לתאר את זה. אני פשוט אוהבת את זה".
כיום, בגיל 14, שנה לאחר הצילומים, ומספר ימים לאחר הגמר המדובר, כהן מדברת, משתפת ובעיקר מבשלת. הגעתה של כהן לתוכנית הייתה מקרית לחלוטין. בעוד שנערות בנות 13 עסוקות בלצלם את עצמן באייפון, כהן מצלמת את המנות אותן היא מכינה.
את התמונות הייתה מביאה לבית הספר ומציגה בגאווה. אחת המורות שתמיד התרשמה מכישוריה של כהן, ראתה בטלוויזיה הודעה בדבר אודישנים למאסטר שף ילדים, ולמחרת תפסה אותה לשיחה ואמרה לה שהיא חייבת לגשת. משם הכל היסטוריה.
לא פחדת לגשת לתוכנית כזו בגיל כה צעיר? נערה צעירה שניגשת לתוכנית בפריים טיים ונחשפת מול כל עם ישראל?
"חשבתי על זה המון לפני שנכנסתי לתוכנית. מה אעשה אם יהיו פדיחות, אם לא אצא טוב בטלוויזיה, כי התקשורת עושה מה שהיא רוצה, והיא יכולה בקלות לשנות את האישיות למתמודדים. אבל בסוף כן הגעתי למסקנה שלא משנה מה אבחר או מה אעשה, לאנשים תמיד יהיה מה לומר".
כהן, כאמור, השתתפה בצילומי התוכנית במהלך החופש הגדול שעבר. "סבתא שלי לקחה אותי בכל יום לצילומים", היא משחזרת. "אבא שלי היה בעבודה והוא לא יכול היה להיות איתי, ואילו אמא הייתה באותו זמן בארה"ב והיא לא יכלה לחזור. אין לי דרך להודות לסבתא על זה, כי זה לא קל ובטח שלא בגילה, להיות שם ככה כל היום, וגם לא תמיד הלך לי במשימות כך שלא תמיד באתי בגישה של כיף".
זה לא היה קשה כשאמא שלך לא נוכחת בתקופה כה קריטית?
"זה לא היה קל, להיות בלי אמא שאני תמיד משתפת אותה בהכל, אבל דיברתי איתה כל יום בטלפון, עדכנתי אותה בכל מה שקורה, התייעצתי איתה למרות שזה קשה לעזור מארה"ב. אבל אני חושבת שבדרך הזו בעצם למדתי יותר, התבגרתי יותר כי אני לקחתי את ההחלטות לבד".
במבט לאחור היית עושה משהו אחרת?
"באחת התוכניות עשיתי מנה עם חרדל ובשר, ולא אהבו אותה, הייתי רוצה לחזור ולשנות את זה".
חוץ מזה אין לך חרטות?
"לא, אני גם מרוצה מאיך שההפקה הוציאה כל ילד, נהניתי מכל רגע והייתי עוברת את זה שוב, עם כל הלחץ והביקורות של השופטים".
יש שיאמרו שהשופטים היו עדינים מדי איתכם.
"הם כן היו ביקורתיים, אבל בצורה יותר יפה. אם לא עשיתי מנה טובה הם היו מעירים לי על כך, הם פשוט עידנו את דבריהם וזה בסדר גמור כי בכל זאת מדובר בילדים, וכן היה בכי גם במקרים שהיו אומרים דברים טובים, כי ההתרגשות היא מאוד גדולה".
איזה שופט היה אהוב עלייך?
"שאלה קשה, כולם היו שם כדי לעזור לנו, אני אוהבת את כולם".
עכשיו, כשהתוכנית מאחורינו, איך בעצם השתנו החיים שלך?
"לא בהרבה. אני ממשיכה ללכת לבית הספר כרגיל, אני מבשלת כמו תמיד, אבל מה שכן החברים מאוד מפרגנים לי, וגם המשפחה, המורים כל הזמן משוויצים בי ויש אנשים שעוצרים אותי ברחוב ומחמיאים לי על הבישולים שלי. ויש הרבה תגובות חיוביות בפייסבוק".
בתכל'ס, מה בעצם למדת בתוכנית?
"למדתי להתמודד לבד, פתאום אני מוצאת את עצמי במצבים שאם הייתי בבית פשוט הייתי עוצרת, עושה הפסקה, מתייעצת עם ההורים שלי ואז אחר כך חוזרת לזה בזמן שלי. אבל בתוכנית אין הפסקות, אין התייעצות עם אמא, אי אפשר ללכת לספרים לקרוא את המתכונים, אתה צריך לתקתק את זה".
סיימת עם התוכנית, עם הצילומים, עם הבאזז, מה עכשיו בעצם את מתכננת לעשות?
"אני לא מתנגדת שיזמינו אותי לתוכניות בישול, עכשיו פשוט חוזרים לשגרה, בהמשך כשאגדל אני רוצה להיות פסיכולוגית ילדים".
מספר ימים לפני הגמר הוזמנו כהן וכל ילדי התוכנית והוריהם ל"דיקסי" בראשון לציון, מסעדתו של השופט הראשי חיים כהן. בתום הארוחה חיים כהן הפתיע את המתמודדים בספר המאגד את המתכונים שלהם.
"נורא התרגשתי כשיצא הספר", קורנת כהן, "הסתכלתי עליו המון, פתחתי אותו שוב ושוב, לא האמנתי שאני רואה את עצמי בספר בישול, שגם לי יש מתכונים בספר כמו לקארין גורן, לפני שנה זה היה כל כך רחוק ממני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם