חדשות טובות: נדב בורנשטיין הוא אסי עזר הבא
נדב בורנשטיין לא נח: ההשתלטות על לוח השידורים של ערוץ 10 בחיזוק הגשת "15 דקות" שתעלה הערב בהוט, גרמה אפילו לאסי עזר לצאת מולו לקרב על הלייקים
אכן, המצב קשה, אם כי לא בהכרח אבוד. מעבר לכך שהמלחמה עוד בעיצומה ושבורנשטיין תחרותי לא פחות מעזר, מה שבאמת משנה - כן, גם היום - זה מה שקורה במציאות השנייה, הלא וירטואלית. ובמציאות הזאת נדב בורנשטיין הוא האסי עזר הבא: הוא שנון ורב-קסם לא פחות מעזר, הוא צעיר מעזר בחמש שנים, הוא נמצא כמעט בכל מהדורות החדשות ותוכניות הבוקר / לילה / בידור / כלכלה של ערוץ 10 ("חמש עם רפי רשף", "לילה כלכלי", "צינור לילה" ועוד), ועכשיו, בנוסף לאלה, הוא הולך להגיש תוכנית יומית בהוט בשם "15 דקות", המבוססת על פאנל של אנשי תקשורת ובידור (בהם ערן סויסה, תום יער ועדי שילון) שמנהלים דיון סוער (ובשאיפה גם משעשע) על הנעשה מאחורי הקלעים של תוכניות הטלוויזיה הפופולריות בארץ. אגב, באודישנים לתפקיד הוא גבר, בין השאר, על מגישים לוהטים כמו ירון ברובינסקי וג'ייסון דנינו-הולט.
במילים אחרות, בורנשטיין, בן 28, חיפאי במקור, הוא סלב לא פראייר. רחוק מזה. נוסף לכל הנ"ל, הוא גם מדריך קרבי בחיל הים במיל', יש לו תואר בספרות ובמשפטים מאוניברסיטת תל אביב, ועד לפני משהו כמו ארבע שנים, כשהחל לערוך כתבות ב"היום שהיה" (ומשם התגלגל במהירות לתפקיד עורך/כתב התרבות של חדשות 10), הוא ערך את מדור התרבות היומי ב"מעריב". אה, והוא מספר שלאחרונה, פתאום, אנשים כל הזמן אומרים עליו וכותבים עליו שהוא חתיך.
"בעיקרון", הוא אומר, "אני משתדל לא לקרוא טוקבקים, אבל עכשיו, בידיעות שיצאו על התוכנית החדשה, הבנתי שכתבו שאני מקבל כל מיני תפקידים בגלל שאני נראה טוב - ואני מה זה מרוצה מזה. שתבין, בתיכון הייתי חלק מחבורה של ילדים מחוננים כאלה, חכמים מאוד, לומדים בכיתת מדעים. הכי חנונים שאפשר. זאת אומרת, תמיד ידעתי שאני בסדר בקטע של החוכמה. בקטע של המראה, לעומת זאת, זה אחרת לגמרי: אף פעם לא חשבתי שאני נראה טוב. חשבתי, לכל היותר, שאני בסדר. לכן אנשים אולי חושבים שהם מעליבים אותי כשהם אומרים דברים כאלה, אבל האמת היא שאני חי עם זה סבבה לגמרי".
והיום, בזכות זה, אתה כן חושב שאתה חתיך?
"לא יודע. תראה, אני גם לא עושה שום דבר שבנאדם שנמצא בטלוויזיה אמור לעשות בשביל להיראות טוב: אני מסתפר רק כשאני ממש חייב, אני לא מתגלח, אני מתלבש כמו שאני מתלבש ביומיום, אני באמת לא עושה כלום לטובת העניין. אבל זה בסדר, תמשיכו לקלל אותי בזה שתגידו שאני נראה טוב. אין לי שום בעיה ".
עושה רושם שלאסי עזר דווקא יש איזו בעיה עם זה. כלומר, איתך. מה הסיפור שלו?
"שמע, זה מוזר: שישי בערב אני אצל חבר, ופתאום אני מקבל סמס שאסי עזר הכריז עליי מלחמת לייקים בפייסבוק. עכשיו, אני, אין לי בכלל פייסבוק. טוב לי בפרטיות שלי, אין לי שום בעיה שלאסי עזר יהיו יותר לייקים, אבל חברים שלי אמרו לי 'תקשיב, אתה לא יכול להשתפן פה'. בקיצור , נהיה שם עניין. הכריזו עליי מלחמה, אז הייתי חייב להיענות לקרב, אבל ברור לי שהוא יותר מפורסם ממני, אז בוא נגיד שאני לא בונה על ניצחון".
הצצה ל"15 דקות":
התקדמותו של בורנשטיין במסדרונות ערוץ 10 היתה מטאורית, אבל מוצדקת: לצד דיווחי התרבות השוטפים שלו, הוא הביא לא מעט סיפורים טובים, סקופים, שחלקם כלל אינם קשורים לתחום שיפוטו. הוא זה שחשף, למשל, את פרשת ההאקר הסעודי וכרטיסי האשראי הישראליים; הוא סיקר בעקשנות את סיפור חובותיו של תיאטרון הבימה; הוא פרסם תחקיר על זמרי חתונות שמעלימים מס, ובעקבותיו נעצר הזמר ישי לוי; והוא חשף את העובדה שישנם טקסי זיכרון ממלכתיים שדורשים תשלום בעבור הכניסה - מה שהוביל לתיקון בחקיקה הממשלתית בעניין, ולהפסקת הנוהג הזה לאלתר.
העובדה שהוא הצליח לעשות את זה בחברת החדשות של ערוץ 10 ולא בזו של ערוץ 2, שמקבלת, מטבע הדברים, את רוב הראיונות והסיפורים הטובים, אף מקנה לו עוד כמה נקודות זכות. סודותיו המקצועיים כוללים, נוסף לשארם הטבעי שלו, תכונות טלוויזיוניות חשובות כמו רצינות, חדות, רהיטות, חריצות ועקשנות מהזן הבריא. "אחד הדברים שמיד הבנתי כשנכנסתי לתפקיד הזה הוא שבראיונות צריך להתאמץ במיוחד. אני לא מאיים על אף אחד אף פעם, אני תמיד הגון וישר מאוד, ואני תמיד אומר למרואיין 'אין מה לעשות, תהיה חייב לדבר על זה ועל זה'. מי שאומר לי לא, אני אומר לו 'אוקיי, בסדר, נוותר'.
"מנגד, תמיד יש דברים שאתה לא צופה אותם. בעצרת המיליון, למשל, אייל גולן הופיע מול אלפי אנשים, כידוע, וכשהוא הגיע לשם שמתי לב שמגניבים אותו לאיזה אזור צדדי, ושאחריו נכנסים הצלם והכתב של ערוץ 2. אתה מבין? אותי השאירו בחוץ. לא הבנתי את הדבר הזה. אמרתי 'מה קורה פה? זה שידור חי בכל הערוצים, זו עצרת המיליון. לא יכול להיות שאייל גולן לא יתראיין לערוץ 10!' התחלתי לשאול את היחצנים שלו מה קורה, אף אחד לא נתן לי תשובות, כולם אמרו לי 'הוא מתראיין רק לערוץ 2', לא ויתרתי, ובסופו של דבר מצאתי את עצמי הולך מכות עם המאבטחים של אייל גולן כדי להגיע לשם".
מכות-מכות?
"כן, לגמרי. אמרתי למאבטחים שם 'תשמעו, המצלמה שלי פועלת, אני כאן - תעשו מה שאתם רוצים', ובסופו של דבר הצלחתי להדוף אותם, הגעתי לאייל גולן וראיינתי אותו. זה היה מוזר לגמרי. עד אז, לא הלכתי מכות בחיים שלי. רגע... בעצם, כן הלכתי מכות, בכיתה ח'. נלחמתי על הלב של מישהי מהשכבה".
מישהי?
"כן, מישהי. זה היה בכיתה ח', נו. לא ידעתי אז כלום".
אנחנו סוטים מהנושא.
"נכון. אני אומר ככה: אני לא רואה את עצמי בתור תחקירן הארדקור בעתיד או משהו כזה, אבל אני עיתונאי, וכשמגיע לעיתונאי סיפור טוב - הוא מפרסם אותו. מה, אני לא אדווח על סיפור כזה בגלל שאני עיתונאי תרבות? אחד הדברים שאנחנו עושים בחדשות 10 זה תחקירים במקומות לא צפויים, בתחום התרבות יש הרבה מקום לתחקירים כאלה, ואף אחד, לפחות בטלוויזיה, לא עושה את זה. הגישה הרווחת היא שבתרבות תמיד רוצים לראות דברים זוהרים, נוצצים, אבל זו גישה לא נכונה, לדעתי. אני חושב שמה שמעניין זה, קודם כל, סיפור טוב, וסוכן דוגמניות שיש לו חובות או תיאטרון שנמצא בקשיים, לדוגמה, אלה דברים שיעניינו את הצופה לא פחות מראיונות מלטפים עם אמנים, אם לא הרבה יותר".
בכל זאת, מדי פעם אתם עושים גם, מה שנקרא, ראיונות יח"צ.
"אני, באופן אישי, אעשה כתבה על כל דבר שמעניין אותי. אני לא מחכה שיחצן ישלח לי קומוניקט על משהו. מה לעשות, יש לי מתחרים חזקים ורוב הסיכויים שהם יקבלו את ההצעה היותר טובה מהיחצן, אז אני יוזם את האייטמים ואת הראיונות בעצמי. וכן, ברור שקורה שמרואיינים מבריזים לי או לא משתפים פעולה. הכי כיף, כמובן, זה לקבל מרואיין שיש לו סיפור והוא רוצה לספר אותו, אבל לרוב המרואיינים יש סיפור שהם לא רוצים לספר. יהורם גאון לא רוצה לדבר על זמרים מזרחיים, דנה מודן לא רוצה לדבר על הרומנים הפרטיים שלה, יהודה פוליקר לא רוצה לדבר על היציאה שלו מהארון".
ונדב בורנשטיין לא רוצה לדבר על כפיר, בן זוגו בשש השנים האחרונות.
"למה לא? תשאל, אני אשמח לספר. סתם, אני לא, אבל אין לי בעיה לדבר על זה שאני מונוגמיסט לחלוטין. תראה, אני לא אשקר לך: העובדה שאני נמצא בתפקיד כזה בהחלט משדרגת את מספר האנשים שמתחילים איתי, בכל הצורות - כן, גם גברים וגם נשים, למרות שכולם יודעים שאני גיי - אבל עדיין, טוב לי מאוד במערכת היחסים שאני נמצא בה, ובכלל, אני ממש לא קל לפיתוי. כשטוב לי במקום שבו אני נמצא, אני נשאר. אני לא מחפש שום דבר אחר, תודה".
וכפיר לא מקנא?
"אה.... די נו, בוא לא ניכנס לזה. כפיר מהמם. זה מה שחשוב. הוא חתיך בכל מובן. אני רק מחכה שהוא כבר יציע לי נישואים. יודע מה? נראה לי שהראיון הזה הוא הזדמנות טובה לבקש: קדימה, כפיר, תציע כבר!".
בקיצור, בורנשטיין, כפי שקל להבין, מאוד לא בארון, אבל האישו הזה פחות נוגע לחייו המקצועיים. מה גם שהנושא ממילא חשוב הרבה פחות בימים שאחרי מהפכת אוחובסקי. "מה שגל עשה תרם מאוד לאיך שמסתכלים היום בישראל על אמנים הומואים ואמניות לסביות. כשיהודה פוליקר, יהודית רביץ וכל האנשים האלה יצאו מהארון, זה הפך את זה לנורמטיבי, זה עשה משהו. מצד שני, אני לא חושב שצריך להוציא אנשים מהארון. כל אחד צריך לצאת מהארון בזמן שלו. כשמוציאים מישהו בכוח זה קטסטרופה. זה דבר שלא צריך לעשות, בעיניי. אני לא הרגשתי שאני צריך לצאת מהארון בפומבי וגם לא הרגשתי שזה משמעותי. פשוט לא הסתרתי כלום, כי זה האופי שלי".
להבדיל מאסי עזר, אתה לא ממש נוטה להזכיר את העניין הזה בטלוויזיה.
"אני בחדשות! איזה כתב חדשות מדבר על החיים האישיים שלו בטלוויזיה? אם היה יוצא לי, הייתי מזכיר את זה בלי שום בעיה, אבל זה פשוט לא נוכח שם". את יציאתו הלא רשמית והנונשלנטית מהארון עשה בורנשטיין בראיון ל"את" לפני כחצי שנה, כשסיפר לראשונה על בן זוגו. בפני אמו הוא נחשף בימי הצבא, שבהם הוא עצמו הבין לאן נושבת הרוח. אביו נפטר מסרטן זמן קצר קודם לכן, לפני שבורנשטיין הספיק לספר לו. "חשבתי הרבה על מה אבא שלי היה אומר על זה שאני גיי, ובסופו של דבר נראה לי שהוא היה בסדר גמור עם זה, כמו אמא שלי. הוא היה מקבל את זה ממש אחלה, ואני מניח שבלי קשר לזה, הוא גם היה גאה בי מאוד על זה שאני עושה משהו שאני אוהב ומצליח בו".
אולי הוא גם היה קצת מודאג מזה שאתה לגמרי קורע את עצמך בעבודה. בייחוד עכשיו, עם התוכנית החדשה בהוט.
"זה נכון. היתה לי התלבטות גדולה מאוד אם ללכת על זה ואם אני בכלל יכול לעמוד בזה, כי אני באמת מאוד-מאוד עסוק. אבל אני וורקוהוליק, תמיד הייתי, וכשנופלת בידיי הזדמנות כזאת אני לא יכול להגיד לא. בערוץ 10 הבינו שזה אומר שמעכשיו אני לא אוכל לעשות את כל מה שעשיתי שם קודם, והיתה להם התלבטות קשה לגביי, אבל בסוף, למזלי, הם אישרו לי את זה, כי הם הבינו שההתנסות הזאת שלי, באיזשהו אופן, טובה גם בשבילם".
מבחינתך זה אומר עוד צעד בדרך לפסגת עולם הזוהר.
"נו, יופי. בזמן האחרון באמת התחילו להזמין אותי לכל מיני דברים, לתת לי מכונית לכמה שבועות, להציע לי הנחות סלב, כל מיני דברים כאלה. אבל אני מסרב להכל, תמיד, כי אני מסקר את האנשים האלה, ואני מעדיף לשמור על היכולת שלי להעביר ביקורת על מה שצריך. בכלל, אני לא מרגיש סלב בשום צורה, והאמת היא שלהיות כתב ומגיש בטלוויזיה זה לא מה שחלמתי עליו בתור ילד ונער. ברור שהתגלגלתי לזה בשמחה רבה וברור שאני רוצה עכשיו להתקדם בזה כמה שאפשר, אבל אני לא באמת יודע מה אני רוצה. באותה מידה, יכול להיות שבכלל יימאס לי מטלוויזיה. מאוד יכול להיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם