מחפשים גלגל הצלה: סרט חדש מנסה להוכיח את חפות הנאשמים ברצח דפנה כרמון
הסרט "מערבולות" שישודר הערב מציג את מסעו של ד"ר אריאל ליבנה, בניסיון להוכיח את חפותם של ארבעת הבדואים שהורשעו ברצח דפנה כרמון לפני 30 שנה
בשש השנים האחרונות פועל ד"ר ליבנה ללא לאות כדי לסייע לארבעת המורשעים בחטיפה, באונס וברצח של דפנה כרמון ז"ל, לצאת לחופשי. ארבעתם מרצים את עונשם זה 28 שנה על פשע שלא ביצעו, מאז היו בשנות ה-20 לחייהם.
כתבת: מיכל הוכברג, צילום: יוגב אטיאס, עריכה: ערן אבירם
בית המשפט הרשיע את ארבעת הבדואים על סמך הודאותיהם ברצח ושחזורים שמסרו. ועדת גולדברג שמונתה לבדוק את שינוי מעמד ההודאה במשפט הישראלי עוד בשנת 1993, ביקשה לשנות ולתקן את החוק כך שהודאה בלבד לא תוכל להוות ראיה מספיקה לרצח. עם זאת, דבר לא שונה במשפט הישראלי עד היום.
יום אחד, לפני שש שנים, קיבל ליבנה שיחת טלפון מפתיעה ממספר לא מזוהה. על הקו היה כמאל סביחי. "אני שומע מישהו עם מבטא ערבי", מתאר ליבנה. "הוא אמר לי: 'וואלה, אתה אדם לא רציני'. אני שואל: 'מי זה?' הוא עונה: 'כמאל. כמאל סביחי. אני יושב כבר 25 שנה בכלא ואף אחד לא עשה עליי כתבה'. לא חשבתי יותר מדי ואחרי יומיים לקחתי את המכונית ונסעתי לכלא שאטה ".
מה שכנע אותך לצאת למסע?
"פגשתי אדם שלא יודע קרוא וכתוב ולא יצא מעולם מהכפר עוספיה שבו גדל באזור הכרמל. הוא לא הסתדר עם פרופיל האסיר הממוצע. הדיבור שלו, הלהט והחתירה לדייק בפרטים שכנעו אותי במהירות שיש כאן אדם שהוא 'מכרה זהב' מבחינה חקירתית. מהר מאוד הבנתי ששווה להקשיב למה שהוא אומר".
לד"ר אריאל ליבנה ניסיון עשיר בכל הקשור למעקב אחר חקירות וחוקיותן. לפני שש שנים חקר את פרשת רצח חנית קיקוס, ובעקבות הגילויים החדשים שלו קוצר עונשו של הנאשם ברצח, סלימאן אל-עביד. בימים אלו הוא מגיש בקשה למשפט חוזר.
מתי האמנת לכמאל?
"הבנתי שצריך להאמין לו כשהוא סיפר על האופן שבו עבר חקירה אינטנסיבית ואלימה. באותן שנים כל הגורמים שעסקו בחקירות פעלו בצורה דומה. לכן היה נשמע לי סביר והגיוני שהסיפורים לא מומצאים או מוגזמים. בהמשך, כשדיברתי עם שלושת המורשעים האחרים, גם הם חזרו על סיפורים דומים שנשמעים סבירים ביותר ומתאימים לרוח התקופה; מסכת ממושכת ומכוונת של אלימות והשפלה על ידי חוקריו השוטרים, אשר בהיעדר כל ראיות מוחשיות הקושרות אותו למקרה לחצו עליו להודות באשמה. הם קשרו אותו הפוך עם שק על הראש בחדר החקירות, הכו אותו בעזרת מקלות של מטאטא, הכריחו אותו לנבוח ולקרקר, והוא הסתובב במעגלים עם שק על הראש. גם איימו עליו באקדח טעון והסבירו לו שיהרגו אותו ויספרו שניסה לברוח. דקרו אותו בכל הגוף, כולל באיבר המין. תוך כדי חקירות בשעות בלתי סבירות שברו לו חלק מהשיניים ופוצצו את ראשו במכות לאורך ימים ולילות".
החקירה האלימה גרמה להם להבין שבפניהם שתי אפשרויות: חיים או מוות. ד''ר אריאל ליבנה
מתוך הסרט
שקופים בפני כולם
"אמרו לי: 'אם לא תבצע את מה שנגיד לך, יש לנו דבר אחד. אנחנו נירה בך, ניקח אותך ליער ונספר בבית המשפט שברחת לנו'. הם המשיכו בזה בתחנת זבולון, בקריית חיים. החדר שהייתי בו היה ארבעה מטרים על ארבעה. שמו לי שמיכה על הראש. את הידיים והרגליים כבלו לי. ירדו על הראש שלי עם מקלות ובעיטות עד שנפלתי לרצפה. התיזו עליי גז מדמיע והמשיכו עד שאמרתי:'אני אודה לכם'". (מתוך פרוטוקול 9.6.1986, עמ' 4) המורשעים טוענים עד היום כי החקירה האלימה גרמה להם להבין שבפניהם שתי אפשרויות: חיים או מוות. בסופו של דבר, ארבעתם בחרו בחיים והודו ברצח.
הבמאים קובי דוידיאן ורוני ליבנה הצטרפו אל המסע שנתיים לאחר תחילת חקירתו של ד"ר ליבנה והחלו לתעד אותה. רוני היא בתו של אריאל, ומעבר לחשיפה הדרמטית התיעוד שלה אישי ומרגש.
"נולדתי במרס 1984. חודשיים אחר כך באותה שנה נעצרו כמאל סביחי, מחמד סביחי, עאטף סביחי ואחמד כוזלי שנמצאים במאסר עד היום", מספרת רוני. "כמאל היה אז בן 24 - בדיוק בגילי כשפגשתי אותו
לראשונה. המאסר שלהם הוא כל תקופת החיים שלי. משהו שאני לא יכולה להבין. גם אם הם ישתחררו, לך תשקם את החיים שלך אחרי כמעט 30 שנה בכלא".
יוצרי הסרט החליטו להשמיע את קולם של ארבעת המורשעים שהיו עד היום שקופים בפני מערכת המשפט. כשביקשו לראיין אותם, שירות בתי הסוהר אסר זאת.
"אנחנו משוכנעים שחופש הביטוי צריך להיות שמור לכל אדם, גם אם הוא אסיר", אומרת רוני ליבנה. "אף שבית המשפט המחוזי קיבל את עמדת שב"ס, כמאל הגיש עתירת אסיר לבית המשפט העליון. האמת היא שמדובר בצירוף מקרים מדהים: הדיון בבית המשפט העליון נקבע לאותו היום שבו הוחלט לשדר את הסרט. מבחינתנו, מדובר בגרסה ראשונה, ואנחנו מצפים שבית המשפט יאפשר לכמאל סביחי ולעמיתיו להשמיע את קולם ברבים.
"ידעתי שאין ברירה אלא להמשיך לדבוק באמת, כששמעתי את דבריו של כמאל בסרט ארכיון ישן ביום שבו קיבל את גזר הדין:'הכנסתם אנשים על מה שלא עשו. אתם השופטים, לא המדינה. הצלמים והעיתונאים, אתם השופטים. הכנסתם אנשים חפים מפשע'".
עצם הרצח הוא השערה. אולי היא התאבדה או מתה בתאונה? -מתוך הסרט
"הקשר בין כמאל לאבא שלי אפשר בפעם הראשונה לחבר את הטענות האמוציונליות של כמאל על חפותו, בהתאמה עם כל המסמכים וחומרי החקירה הישנים שנברנו בהם, ולתרגם את כל הסיפורים לממצאים משפטיים וחקירתיים", ממשיכה רוני.
"לדאבוננו, לפני שנה דחה השופט בדימוס אדמונד לוי את הבקשה התקדימית למשפט חוזר שהגישה הסנגוריה הציבורית בעניין שניים מהמורשעים ברצח. בשורה התחתונה כתב השופט כי הוא לא מאמין שאנשים יודו ברצח שלא ביצעו. אני חושבת שמדובר בקביעה מקוממת. בזמן המשפט, גם כשהגיע עו"ד ציון אלישע שייצג אותם והעיד בצעד חסר תקדים שהוא ראה סימנים של אלימות, בית המשפט נפנף אותו. אז למי יאמינו, לכמה חבר'ה בדואים שנאשמים בשני תיקי רצח? זה לא כוחות".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם