החתיכים החסרים: כל החתיכים אצלי מתבגרים בלית ברירה
בזמן ששאלתם לאן נעלם הרוק הישראלי, איה זהבי-פייגלין ולהקת כל החתיכים אצלי הקליטו אלבום חדש והבינו באיזה קהל שווה להשקיע. ראיון ושיר בחזרה
היופי באלבום החדש, שיושק ב-23 ביוני במועדון הבארבי בתל אביב, הוא שגם ההתבגרות לא שינתה את המנעד הטקסטואלי של זהבי-פייגלין. הפעם על הפרק: צליעות, ילדות קטנות מכוערות וזיונים בלבוש מלא. "אני ממש לא כותבת במטרה לעצבן או להתריס. גם השירים הכי מעצבנים לא באים מהמקום הזה", אומרת זהבי-פייגלין על נטייתה לחקור חולשות ופגמים אנושיים, שבאה לידי ביטוי בבחינה עצמית בראי בשירותים של בר, או ברצון להיות נוכח בהלוויה של עצמך רק כדי לבדוק "מי ייפול על הברכיים ויצרח". "אני כותבת על מה שמעניין אותי. מעניינים אותי המקומות האלה שאתה לא מתעסק איתם בתקשורת היומיומית שלך עם אנשים".
>> מה חשב חן לב על אלבומם השני של החתיכים?
>> צפו: קליפ מתוך הפרויקט החדש והמסקרן של הלהקה
את רוצה שנאמין שאת לא נהנית מהפרובוקציה?
"מעניין אותי הדבר שמשום מה אסור להגיד, אבל ברור שכולם חושבים עליו. היה מעניין אותי לראות סדרה בטלוויזיה שבה מישהו מאוד נחשף, בצורה שתביך אפילו אותי בתור צופה. בדיעבד, כמו כל דבר, אחרי שהקלטת את האלבום, אתה בוחר את מה שנראה לך הכי מתאים לרדיו מבין כל השירים שכתבת. אתה מסתכל על שיר ואומר 'וואלה, זה שפיץ. זה יכול להיות דקירה'. אבל תוך כדי העשייה אתה לא חושב מחשבות כאלה. אלה מחשבות איומות, צריך לסלק מחשבות כאלה. כולם רוצים להיות זבוב על הקיר בהלוויה שלהם. לא שיש קירות בהלוויה".
הבחירה לשחרר בלדה שקטה לרדיו מלמדת על אספירציות מסחריות שלא היו קודם.
מאיר: "בגלל שעשינו את האלבום הזה לבד אנחנו עומדים מאחורי השיר הזה לגמרי. מי שאוהב אותו בטוח ימצא באיזשהו שלב גם מכנה משותף עם שירים אחרים".
לביד: "אם תחזור לאלבום הראשון שלנו תראה שיש בו בדיוק אותה כמות בלדות שקטות. זה חלק טבעי ממה שקרה לנו בהתפתחות המוזיקלית והאישית. כן, התבגרנו. את הטקסטים לאלבום הקודם איה כתבה כשהיא היתה בת 19. היום היא כבר בת 25. גם אנחנו טיפה יותר מבוגרים, וזה מה שיצא. זה לא שאמרנו 'חברה, אלבום שני, עכשיו עושים את זה יותר בוגר'".
חשבתם שזה יכול להתמצות רק בשיר אחד וזהו?
"זה יהיה יומרני להגיד שאנחנו יודעים את התשובה לשאלה הזאת. כי כמו שלא ידענו אם השיר הזה ייכנס לפלייליסט או לא, אנחנו לא באמת יודעים מה ההמשך של זה. אני יודע שזה בונוס גדול שאתה מצליח להכניס שיר לתחנה שהיא מאוד גדולה ברמה התודעתית. בשטח, ואני מקבל על זה המון תגובות, זה פותח חלון לחומרים האחרים שלך. כמו כל להקה בהיסטוריה, מתחילים בזה שאנשים מכירים בדרך אקראית שיר מסוים ובהמשך מגלים את האלבום".
בניגוד להרכבים אחרים, לכם אין תוכנית ב'. אתם לא אנשי הייטק בחיים האמיתיים.
מאיר: "לא משנה באיזה פיק תהיה, הוא יכול לחלוף ואתה תמצא את עצמך בסל המיחזור. זה ידוע, זה ברור. סבבה שיש הישגים, יכולות להיות גם נפילות בכל שלב נתון. זה נראה לי משהו שנמצא בתודעה של כולנו".
שריד: "אני חושב שכולנו הגענו להשלמה לקראת האלבום הזה, שאנחנו רוצים לעבוד בזה ושאנחנו אוהבים לעבוד בזה. אבל אף אחד מאיתנו לא חי איזה חלום. אף אחד לא יושב בבתי מלון וזורק טלוויזיות מהחלון על זונות שהסניפו קוקאין".
כל החתיכים הוקמה ב-2007 במסגרת תחרות רוק רימון. אחרי שניצחו בתחרות, שבה שפטו בין השאר יואב קוטנר וקרן פלס, התפנו ארבעת חברי הלהקה לחרוש את הארץ בהופעות. טיול קטן בעמוד הפייסבוק של ההרכב מגלה שהדרך להצלחה אמנם מתחילה בתל אביב, אבל התחנה המשמעותית יותר שלה היא קהל צעיר, מהסוג שמגלה את חדוות המוזיקה ומעריץ באופן שרק גיל הנעורים מאפשר להעריץ. "זה משהו שהתגלה לנו ככל שהלהקה התפתחה, לאיזה קהל אנחנו פונים", מספר גלעד מאיר, גיטריסט הלהקה. "יש לנו כבר כמה שנים קהל די נאמן, שמורכב מחבר'ה צעירים", מוסיף לביד, הבאסיסט. "אני נורא אוהב את הקהל הזה. אני אוהב את כל מי שאוהב את הלהקה, מן הסתם, אבל הקהל הצעיר אוהב ללא תנאים. הוא אוהב אותך, אז הוא בא. הוא מבקש מאבא שלו לקחת אותו להופעה והוא פשוט יגיע ויקפוץ וייהנה, ויש בזה משהו מקסים. הוא נטול ציניות והוא מגיע בלי אובר-ביקורתיות. הם מצביעים ברגליים, ובגלל זה אני אוהב אותם אקסטרה".
אולי חלק מהעניין הוא שהם מזדהים עם הטקסטים המתוסבכים. גם באלבום הקודם וגם בחדש ניכר חוסר השלמה עם דימוי הגוף, למרות ההתבגרות.
זהבי-פייגלין: "בוא נאמר שאני מקווה שהסרטים שלי אף פעם לא יירגעו ורק יהפכו יותר מעניינים. אתה גם לא שואף לשם. החיים הם קו שיש לו צורה, עולה למעלה, יורד למטה. לא מעניין אותך להיות על הענן הזה ולהגיד 'כל הכבוד לי, הכל סבבה'. זה לא מעניין וזה לא מציאותי. אני כותבת את מה שמעניין אותי לכתוב עליו".
ומה עם קצת זעם חברתי?
"אין לי יומרות לבוא ולהביע מחאה אוניברסלית או לאומית. יש מחאה בלהקה והיא מאוד אישית. מי שמתחבר אליה מתחבר ומי שלא לא. אני לא יכולה לבוא ולהגיד 'זה מה שהולך עכשיו, זה מה שהאנשים רוצים לקבל, אז בואו נכתוב עכשיו דברים כאלה'. גם בקובה לא כל מי שמנגן ברחוב עם חצוצרה שר על זה שהוא מסכן ושהוא ברחוב עם חצוצרה. המוזיקה שלנו היא המוזיקה שלנו, אנחנו לא רוצים שזה ייצא מאולץ".
למרות ההצהרות האסקפיסטיות, קשה לומר שכל החתיכים אצלי היא להקה מנותקת מהוויה עכשווית.
אולי איה עושה לכם טוב כי היא מאזנת את כל האגואים הגבריים שיכולים לפרק להקה מצליחה?
"אגו יכול להתקיים גם בלהקה של אלפקות. זה לא משנה אם זה גבר או אישה. אני חושב שאחד המפתחות להצלחה הוא שבסופו של יום אנחנו חברים מאוד טובים. גם אם אנחנו לא מנגנים באותו יום, גם אם במשך שבוע אין חתיכים, לא חזרות ולא כלום, אנחנו נפגשים, יוצאים יחד ורואים כדורסל בטלוויזיה. אני לא מזלזל בזה. אני חושב שזה משהו מאוד קריטי לאריכות ימים".
שריד: "הבנו בשלב די מוקדם שבשביל לחיות את זה אנחנו צריכים לזרום עם מה שזה. ברגע שאתה מוותר על האגו, למרות שלאף אחד מאיתנו כבר תקופה ארוכה אין בעיות כאלה, אתה נהיה חלק מהתמונה ואתה הופך אותה למשהו אחר. אולי אנחנו מבינים שמה שיש לנו זו רמה של כנות ופתיחות. יש רצון לתקשר עם הקהל שלנו את מה שאנחנו עושים. באיזשהו מקום אנחנו מבינים שזה מה שלוקח אותנו קדימה".
זהבי-פייגלין: "זה לא משנה אם יש סולן או סולנית או אם הנגנים הם גברים, בחורות או חתולים. אם משהו טוב - אז הוא טוב".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם