ראשי » תרבות » מוזיקה

סינגולר: האם שיתוף הפעולה בין גפן לבנאי עובד?

היחסים בין אביב גפן לאביתר בנאי עולים שלב, וטוב שכך, דורי בן זאב גורם לנו להרגיש צעירים, שלומי סרנגה חושף סודות ושירי מימון היא סלין דיון הישראלית. וזה לא טוב, כן? סינגולר

כמו בשירים של גפן-רייכל, גם כאן השת"פ נשמע פחות כמו מפגש באמצע הדרך שבין שני אמנים בעלי שני סגנונות יצירה שונית בתכלית, ויותר כמו קולאז' מגורען, כמעט מאולץ, בין השניים, שאיכשהו, כבמטה קסם, בכל זאת עובד, ועובד נפלא. במילים אחרות, לפחות בכל הנוגע ללחן, אין פה הרבה מקום לספק: הבתים של גפן, הפזמון של בנאי.

עושה רושם שגם מילות הפזמון, ובמיוחד השורה התחתונה - "יש שמיים בתוכי, יש בתוכי שמיים, מעלי" - שאולות יותר מתוך עולם המושגים הרוחני של בנאי, ופחות מזה האינטימי והאפלולי של גפן, אבל ייתכן שזה לא לגמרי מדויק: אחרי הכל, ההכרה בשמיים שמעל, ובתוך, לא חייבת להיות רק הכרה בכוח האל, כפי שבנאי ודאי רואה זאת מהמקום המתחזק שלו, אלא יכולה, במידה רבה, גם להוות שיקוף לנחיתתו של גפן, שהציג עצמו בעבר כ"סופרסטאר", אל הארציות של The Voice, שלוותה בעבודה המשותפת שלו עם עידן רייכל ובאירוח של שלומי שבת במופע 20 השנה ל"אור הירח", שאף כלל ביצוע משותף שלו ושל שבת ללהיט העממי ביותר בישראל - "לכל אחד יש". איך שלא יהיה, הנחיתה הזאת עשתה המון טוב לגפן - מה שבא לידי ביטוי גם בשירים עם רייכל וגם כאן, בשיתוף הפעולה המעניין, המרגש והלא ממש סימטרי הזה (בכל זאת, עופר מאירי, ידידו הטוב של גפן, הפיק את השיר) עם אביתר בנאי. בקיצור, ככה, כמו שגפן עכשיו, זה מצוין. לא רוצים שינוי.

כמו שנחליאלי מבשר את בוא הסתיו, כך דורי בן זאב - האיש שגילה לנו פעם כי הניסיון אומר שלא קשה בכלל להתבטל - מבשר את בוא הקיץ. נכון, הקיץ כבר כאן כמה שבועות טובים, והאמת היא שגם המוטו המרכזי בשיר הזה (בתמצית, מתוך הבית הרביעי: "כדור בשביל החשק, כדור ליום סגריר, כדור אחרי האוכל, כדור לפני כל שיר") מתאים יותר לחורף 2012, שהיה בסימן פרשת הכדורים של "האח הגדול" - אבל בסדר, לא נורא.

מה שבאמת חשוב זה שהלחן של נתן כהן מהנשמות הטהורות חמוד לגמרי ואף מנענע עכוז, ושדורי בן זאב - בכלל, בעצם הישארותו בדיוק אותו דורי בן זאב, הגנוב על לאה - מסייע כאן להיווצרותה של אופוריה נעימה, בת 2 דקות ו-28 שניות, לנוכח התחושה המתעתעת ששום דבר רציני לא השתנה מאז האייטיז ושאם הוא נשאר כה צעיר, רענן ושמח, אז אולי גם אנחנו, באיזשהו מקום, עדיין כאלה. ואולי באמת, כפי שעולה מהטקסט השטותניקי/ביקורתי הזה, אין סיבה לקחת כדור כדי להרגיש טוב כשאפשר פשוט לזרום עם הגוד וייב הנצחי של דורי.

דיוויד ברוזה הלחין יפה את השיר הזה של נתן אלתרמן, שנכנס לאלבום הבכורה שלו, אי שם בשנת 1980. אופיו הצנוע של הטקסט האלתרמני - שמיטיב לתאר בחוכמה ובאלגנטיות את יחסי הגומלין שבין מצבי הצבירה של נפש האדם לאלה של הטבע הסובב אותה - השתלב באופן קסום במלודיה הרכה, מלאת החן הילדותי שברוזה חיבר ברוב כישרונו לשיר.

גם נתן סלור הוא מוזיקאי מוכשר - בעיקר בכל הנוגע לבניית הרמוניות, התאמת פסקולים לעלילות ושליטה באספקטים טכניים של נגינה - אבל כל זה, כמו גם העובדה שנתן אלתרמן היה סבא שלו ושמדובר בשיר הנושא של סרט תיעודי שבו הנכד יוצא למסע מרגש בעקבות סבו, לא מצדיק גרסת כיסוי כה אנמית, משעממת וחסרת השראה למקור החמים והנעים. שלא לדבר על כך שהעיבוד בגרסה הזאת (שעליו חתומים אלי אברמוב, יסמין אבן וסלור) מרחיק לכת בסליזיותו, בחוצפתו, בארכאיותו ובחוסר הכבוד הבסיסי שלו ליצירה של אלתרמן וברוזה עד כדי שילוב של אוטו-טיון, פאקינג אוטו-טיון, בקולו של סלור. יאק.

שלומי סרנגה אולי נראה, במבט ראשון, כמו בחור שטחי שכל מה שמעניין אותו בחיים זה בחורות, מותגים ותכשירים להסרת שיער, אבל מתברר שהאמת לגביו אחרת לגמרי: האיש טוען, ובתוקף, שמתחת לכל הכלום הזה מסתתרים כמה וכמה סודות שהוא לא מוכן לגלות לנו. טוב, האמת היא שמי שטוען ככה הוא יוסי גיספן, שכתב את המלים ללחן היווני הזה, שכמעט מצליח לעשות שמח - אבל עדיין, עצם העלאת האפשרות שלסרנגה יש סודות, ובכלל, אישיות, מאתגרת את המחשבה ואת הדמיון כאחד.

סוד אחד של סרנגה, בכל אופן, נחשף, במתכוון או שלא, כבר בתחילת השיר: כשהוא שר סולו, בלי ליווי של כלי נגינה, הוא הרבה יותר גדול, חזק ומפחיד. בהחלט לא מומלץ להאזין לחלק הזה בשיר - שהוא, בעצם, החלק הטוב היחיד שבו - ללא מגיני ראש, ברכיים ואשכים, ובכל מקרה כדאי להצטייד באמצעי הגנה יעיל, דוגמת גז מדמיע, לפני שלוחצים על פליי. שיהיה. ליתר ביטחון. גם אם, במקרה, לא יאונה לכם כל רע במהלך ההאזנה לשיר, תמיד כדאי להתכונן מבעוד מועד לסיוטי הלילה שלבטח יגיעו אחר כך. בהצלחה.

אם, חלילה, ספינת התענוגות "מג'יק 1", תתנגש פעם בקרחון בזמן שסימה חממי (שם בדוי) תנפוש בה לצד אהוב ליבה, עזרא לוי (עוד שם בדוי), ואז הספינה תשקע, הנוסעים יקפצו לים הקפוא ועזרא היפיוף יקפא למוות, אפשר להניח שזה יהיה השיר שילווה את הטרגדיה. שירי מימון שבה ומוכיחה פה, בסינגל הראשון מתוך אלבומה השלישי, שייצא מתישהו, בע"ה, שהיא הסלין דיון של ישראל, ובכלל, שהיא עדיין תקועה קשות בימים שבהם סלין דיון הייתה לוהטת, ליאו עדיין לא הכיר את בר רפאלי ושמעון בוסקילה היה פחות לוהט ממאיה בוסקילה. נכון, זה עצוב. תבכו. די נו, בבקשה, לפחות תנסו, לא יפה.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...