בטן מלאה: בוקי נאה מתרגל למעמדו החדש כסלבריטי
בוקי נאה מרגיש קצת כמו הילדה ב"הקיץ של אביה": דחוי ובודד, מחוץ למסיבה של המקובלים. בראיון לוחמני מדבר כתב הפלילים המיתולוגי וכוכב "הישרדות" הבלתי מעורער על הסכסוך הטרי עם גיא פינס וערוץ 10, נוקם במשמיציו ומשחזר את רגעי הגבורה על האי: כשנמחץ באישון לילה בין מיכל זוארץ ויוליה פלוטקין
"הוזמנתי להשקה הראשונה בחיי", משחזר הבן השורד, "הולכים לראות אותי בטלוויזיה באירוע מכונן, אמרתי, ניקח גם את אמא שלי. אני לא מניח שסטטיסטית יש לה עוד הרבה שנים. ואם אני הולך להשקה, שזה אירוע נוצץ, למה שאני לא אקח אותה? היא משפחה. שלחתי הודעה לערוץ 10 שאני רוצה עוד הזמנה לאמא שלי, אז הם החזירו לי 'נבדוק ונחזור אליך'. אני לא מוכן לקבל כזו תשובה. הודעתי להם שאני לא בא. בסוף באתי להשקה עם אמא שלי רק בגלל שעורכי 'הישרדות' ביקשו ממני לבוא וחברת ההפקה סידרה לי הזמנה".
טוב , אי אפשר שכל אחד יביא את כל המשפוחה.
"בהשקה היו 700 אלף אנשים שאין לי מושג מי הם. כל מיני פרצופים, כאלה חשובים. דני רופ, בלונדיניות עם עקבים מטר וחצי, כל החברים של ג'מצ'י. אמא שלי הרבה יותר חשובה מכולם. מכיוון שכך, כשאני מבקש הזמנה נוספת בשבילה, אף אחד לא יגיד לי 'נבדוק ונתייעץ אם אפשר להביא אותה'. יא חתיכת מטומטמים, פסיכים".
פרט שולי, אסתר נאה בכלל לא הסכימה שהילד ייסע ל"הישרדות". בשביל מה, בשביל לדגמן כרס דשנה לצד קימורי דדון ודדי ארונוב? לא, תודה. אבל בוקי נסע ואמא תצטרך להתמודד. יותר מזה, כבר בפרמיירה, בהקרנת הפרק הראשון, כיכבו הנחירות והעירום קבל הוז אנד הוז, כולם בחסות פרי בטנה. עכשיו אסתר פגועה.
"למה? כי היא לא אוהבת לראות את הבן שלה עירום בים", הוא מודה. "מילא עירום בים, אבל אמא שלי לא יכולה להבין איך בטלוויזיה הזו רואים את הבן שלה נוחר, ועוד עושה פלוצים. זה הורג אותה. היא מפחדת שברחוב מסתכלים עליה כי הבן שלה נוחר בטלוויזיה. זה בעייתי".
זה לא היה שיקול?
"לא. היא תתבגר והיא תבין. אמא שלי לא אוהבת לראות שאני הולך ופתאום טראח, נופל ומקבל מכה בראש. לא אוהבת את זה, מה לעשות?".
אז למה להתעקש להביא אותה להשקה?
"אני אחשוף בפניך סוד. אמא שלי חברה טובה של הסבתא של עורך 'הישרדות' (רועי סטריקובסקי - א"ש). אמרתי שאמא שלי תבוא, תרגיש, הנה, גם לרועי יש הישגים, הוא עורך בטלוויזיה. מה, גאווה כפולה, מה יש? תבוא, תשתה קולה על חשבון 'הישרדות', מה יש?".
מה יש, באמת. יש בוקי ויש את מה שנאה לו ולפעמים נאה לעולם. לו זה לא משנה. שהעולם יתמודד. אחרי הכל, בוקי נאה הוא כבר לא רק אגדת כתבי הפלילים. הוא ס-ל-ב. כוכב ריאליטי, מסמר פרומואים. שעשוע לא קונבנציונלי לגילאי תשע עד 99. עופו על זה. תעשו לו ילד, כלומר קחו מספר בכניסה.
אבל עוד קודם, נאה, חובב דרמות ופיצוצים, צריך לסגור כמה פינות. שועל הפלילים וזירות הרצח עבר לזירת גופות מסוג אחר. פליטי ריאליטי או פורצים מיתולוגיים - כל עולם והקודים שלו. נאה לא בדיוק מכיר את הכללים. הנה, למשל, באותה השקה החליט לא להתראיין לכתב תוכנית הבית של ערוץ 10 "ערב טוב עם גיא פינס". התגובה , לטענתו, הייתה חריפה. "גיא פינס עשה לא רק עברה אתית חמורה, אלא גם עבירה פלילית חמורה. הוא שידר כתבה על ההשקה, הביא תמונת ארכיון של קוביות (מייקל לואיס בשפת הבוקי - א"ש) כי הוא לא היה בהשקה, ואותי, בגלל שלא הסכמתי להתראיין, מחקו אותי. אני לא קיים. זה פלילי".
מה פלילי בזה?
"זה סחיטה באיומים. אני העברתי לגיא פינס הודעה שאומרת שמה שהוא עשה זה סחיטה באיומים. אם אני לא מסכים להתראיין אצלך זו זכותי, וזכותך לכתוב שאני מניאק בן זונה. מי זה גיא פינס שמישהו חייב להתראיין אצלו? בתקופה הזו שאני בעולם התרבותי של הטלוויזיה, למדתי שגיא פינס הוא בעצם המוציא והמביא, זה שקובע מי קיים בתרבות הישראלית ומי לא. אני לא קיים".
הוא ענה לך?
"הוא אמר שהוא יבדוק. מה יבדוק".
על כל אלה ועוד, כלומר עוד תקרית שהעלתה את חמתו, נאה סגר השיבר. "הודעתי לערוץ 10 שאין לי איתם שום חוזה ואני לא חייב להם כלום", הוא מודיע. "מצדי שישימו לי פס שחור על הבטן ופס שחור על הראש. אני לא קיים מבחינתם, שלא יפנו אלי. הם לא יפגעו בכבוד שלי".
עד לא מזמן הכבוד של נאה (55) התרכז בסיורים שהוא מדריך ב"פחים של תל אביב". בן לילה ופריים אחד הפך לתליון קוקוסים וסלב בשירות סדיר. "הישרדות" תפסה אותו מוכן לפרק ב', הפרק שבו אין לך מה
נס רפואי, נאה עבר את הבדיקות. את כולן. "אין רופא שלא דחף לי אצבע. חנכו עלי מכשירים שתרם יולי עופר לבניין הלב של איכילוב ועדיין לא השתמשו בהם. בחיי אלוהים, נו".
ברצינות , למה היית צריך את זה? כסף? פרסום?
"קודם כל, לא קיבלתי הרבה כסף. בגיל 42 עברתי התקף לב קשה והייתי מת ממש. אחרי זה, בגיל 50, אמרתי לעצמי 'אתה כבר עשית הכל בחיים. הגעת לשיא השיאים בעיתונות, עשית שלוש בנות, אישה, טיילת בכל העולם. עכשיו תלך לבלות'".
מה זה בילוי? חגיגה לחושים. נאה, כפי שטרח ערוץ 10 להבהיר מעל כל פרומו, הוא מכונה אורקולית באוטומט. גם עכשיו, אחרי שב"הישרדות" חגגו על העירום, הוא מסרב להתרגש. "מה לעשות?", הוא אומר, "כל בנאדם מבוגר שישן על הצד בתנוחה מסוימת, קצת נוחר".
קצת.
"אני לא מתבייש בכלום. יש אנשים שכשהם מכוערים ושמנים הם לא יוצאים מהבית. אני יכול לעמוד מול הראי ולהסתכל לעצמי ישר בעיניים. אני לא מחפש כלה או בחורות צעירות. אני זקן מכוער, שמן, קירח, בן 55 ואני גם תוקע פלוצים ונוחר בלילה. אם מישהו החליט שהעירום שלי טוב לטלוויזיה, שיבושם לו. אני מאוד שלם עם זה. אני לא הולך בין השיחים להסתדר ולעמוד מול הראי".
אבל עדיין יש לך אישה, שלוש בנות.
"אז אשתי ושלוש בנותי מכירות אותי ואת התנהגותי והיו במצבים מביכים יותר בחיים כשפתאום ברח לי פלוץ או ברחה לי נחירה. הן מכירות אותי והן נתנו לי את הסכמתן. אני לא מתבייש בבוקי נאה. אשתי סובלת את הבנאדם הזה כבר 25 שנים, הבנות שלי סובלות אותי, זה מה יש".
הן אמרו לך משהו?
"תראה, אחרי הפרק הראשון היה מתח בבית ואפילו אחת מבנותי התפרצה עלי. היה לי לא נעים. אחר כך התברר שהסביבה לוקחת בצורה מאוד חיובית את הנחירות והעירום. אנשים מבינים שאני לא עושה שום דבר רע. הזכרתי להן שעשינו ישי - בה וכולן הסכימו שאני אלך. כולן מכירות אותי, אם מישהי מהבנות הייתה אומרת לי 'אתה לא הולך כי יהיו לי פדיחות', לא הייתי הולך. אז הלכתי וזה אני.
"אני מניח ואני יודע שעוד אנשים ב'הישרדות' עשו, איך נגיד, נפיחות. אבל כשזה מגיע ממני זה קטע. שיהיה לך ברור, אני לא עשיתי את צרכי מול אף אחד. גם העירום, הלכתי מאה מטר הצדה ושם נכנסתי לים. צילמו 24 שעות את הכל, בחר מי שבחר לשדר אותי עירום. זה גימיק. דורון ג'מצ'י רצה להדיח אותי בגלל שאני עומד עירום ומדבר על שפשפת וזה לא טוב שילדים ישמעו את זה. הוא עומד שעות בווילה ומדבר על השפשפות והחרבונים שלו. זה דורון ג'מצ'י מורה הנוער, המחנך הדגול, שהעמיד דורות של תלמידים".
שרון , הבת האמצעית, נכנסת לבית, כולה אדישות לראיון הקולני. כשהיא נשאלת למידת הפדיחה שאבא עשה, היא מפזרת חיוך סלחני. "התגובות מאוד מפרגנות, כולם אומרים כמה שהוא מצחיק", היא אומרת. "הוא בנאדם טוב. הוא לא בתככים. רק העירום עושה פדיחות. אני תופסת את הראש, מחכה שזה יעבור וממשיכה הלאה. יש המון דברים שצוחקים מהם בטלוויזיה אבל זו השפה שלו, אני מכירה אותה, מכירה את השטויות שלו ואת זה שהוא מפליץ ועושה מה שבזין שלו, סליחה".
אמרו לך משהו על זה?
"'וואי, איזה גבר אבא שלך, מתרחץ בעירום וזה. תכלס'".
"אני אמרתי לכל החברות שלה שיבואו כולן", קופץ נאה למשמע הקומפלימנט, "הן רוצות שאני אעשה להן ילד? אני אעשה לכולן בשורה ילד".
נשים את הגימיק בצד. אמרת בוקי נאה, אמרת כתב פלילי. 31 שנים בעיתונות, אלפי ידיעות, סקופים ולוגו אחד מיתולוגי שמלווה אותו עד היום: המאפרה והבדל הבוער. נאה שחה בין גופות, זירות רצח, שודדים, אנסים ולהבדיל - שוטרים משוטרים שונים. על הדרך הספיק להסתכסך עם קולגות, קצינים בכירים, עורכים ולפחות ראש עירייה אחד. זה נגמר בחוץ, ככתב עצמאי באתר "מגפון", בפינה בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 ובסיורים שהוא מדריך.
ההתחלה הייתה בצבא. חבלן בנח"ל, גדוד 50. לקראת סוף השירות התבקש להעביר דיווחים לחיילים בחזית ב"במחנה נח"ל". יורם טהרלב, אז עורך העיתון, צד את הכישרון. אחר כך השתחרר, קנה מכונת כתיבה והחל לעבוד כפרילנסר ב"מעריב", "דבר" ו"הצופה". בהמשך מונה לכתב בדרום של "מעריב", משם המשיך לסיקור פלילים. זה נגמר, לא תאמינו, בפיצוץ.
"יום אחד יענקל'ה ארז, עורך העיתון, הרגיז אותי ואני התעצבנתי והפכתי עליו את השולחן", הוא נזכר בערגה. "למחרת הלכתי לעבוד כפועל במה בנמל יפו, בהקמת תפאורה לאיזו הצגה. בדיוק באותו יום היה שם סיור עיתונאים לענייני תרבות. צעקתי להם מהפיגום 'חבר'ה!', והם הלכו וסיפרו לו. למחרת הוא התקשר אלי הביתה: 'אידיוט! מה אתה עושה בושות? מה אתה, פועל במה?'. הלכתי לעיתון 'חדשות'. ביום הראשון היו לי 15 סקופים פליליים. עמוד ראשון, שיגעתי אותם".
אם לא פיצוץ, מיתת נשיקה. "חדשות" הלך לעולמו ונאה זלג ל"ידיעות אחרונות". נאה מתמוגג על הזיכרונות, מפליג על התקופה שבה "היינו צעירים, עיתונאים מתלהבים. לילה אחד", הוא מספר, "קיבלנו מידע מוקדם שהולכת להיות פשיטה של מחלק מוסר על איזה קזינו. שכבנו אצלי בבית על המיטה הזוגית, צד אחד אני, צד שני יוסי היימן, באמצע כרמלה מנשה, עם בגדים ונעליים, מוכנים. מעל הראש שמנו את הסקנר עם שידורי המשטרה כדי שנשמע את ההכנות לפשיטה ונדע איפה זה, נקום וניסע. איזה קרקס".
את ראש עיריית רמת גן עצבן אחרי שהתלבש עליו חזק. נאה, טענו בעירייה, קיבל דוח בגלל הכלב, כעת הוא מתנקם. נאה מבטל בבוז. "לראיה, פתאום יש נגד מלח הארץ צבי בר טיוטת כתב אישום על דברים שלפני עשר שנים בוקי כתב. הלכו לתבוע אותי במועצת העיתונות, והנה היום הוא לא כל כך מלח הארץ".
אבל זה לא נוגע למניעים שלך, שלטענתם היו אישיים.
"כי נתנו דוח לכלב שלי שחרבן בפארק? נו, באמת. אני חטפתי בחיים שלי מכות, פנצ'רו לי את האופנוע, שמו לי בדלת ראש דג וראש תרנגול כרות. נורא קל להגיד שהמניעים שלי כלפי ראש עיריית רמת גן זה דוח על הכלב. די, נו, מה אני?".
אחרי עוד סכסוך מתוקשר עם מפקד מחוז תל אביב דוד צור (" לא הסתכסכתי עם צור, צור הסתכסך עם עצמו"), הגיע הסוף. לפני שלוש שנים, אחרי 16 שנים ב"ידיעות אחרונות", כלו כל הקיצין ונאה נזרק מעבודתו. רק מוזכרת המילה עיתונות ונאה שולף הצהרה. "עורך העיתון העניש את הקוראים בזה שהוא פיטר אותי וגרם נזק כבד לעיתון ולאלפי אנשים ששילמו כסף כדי לקרוא אותי".
קטע , קטע, אבל יום למחרת, והוא כבר עיתונאי חסר בית, נתקל בבונבוניירה עיתונאית. סיור בדרום העיר, מועדון חשפנות ואיש אחד מוכר. בין שלל האיברים הרוטטים בצבץ ראשו הפיקודי של צ'ייני. בשבילכם האלוף אליעזר מרום, מפקד חיל הים דאז.
יום אחרי שאתה מחוץ ל"ידיעות" אתה נתקל בצ'ייני בבית אריאלה.
"מה בית אריאלה?".
סתם, נו. במועדון חשפנות.
"כן, ובניגוד למה שנכתב, ש'רקדו לידו', רקדו עליו. לא 'מסביבו' ולא 'לידו'. בחינוך שאני קיבלתי זה חייב להתפרסם עכשיו. התקשרתי לכתב הצבאי, והכתבתי לו סיפור מלא כולל השם של הוויסקי והשירים שהיו ברקע. קיבלתי מכות בגלל הסיפור הזה. לצ'ייני יש הרבה מעריצים. יש אנשים בישראל שיש להם אלילים וגם כשהאלילים האלה מתנהגים לא בסדר אסור לכתוב עליהם ".
פקודים?
"לשעבר, כן. נשלחו אנשים שהציגו את עצמם בתור שליחים של צ'ייני, וביקשו מבעל המקום לא לתת את סרטי האבטחה למרות שכל מיני ערוצי תקשורת הציעו לו הרבה כסף. הוא יצא גבר ולא מסר אותם. אמרו לו חברים של צ'ייני 'כשתצטרך עזרה, דבר איתנו'. ואז פעם הוא היה צריך עזרה משלטונות המדינה, התקשר לחברים של צ'ייני והם התאדו".
"כולם היו בניי", הוא חוזר שוב ושוב, מכוון לקולגות. מה שבטוח, יש הרבה מה ללמוד מהשועל הוותיק. לא מתגעגע, אבל לא פוסל קאמבק. גם הצעות לחזור עולות מדי פעם. אחת שאי אפשר לסרב לה הגיעה בשעתו מהמפכ"ל דאז דודי כהן - להתמנות ליועץ אסטרטגי. "כרגע יש לי פרנסה", הוא אומר.
"אני זוכר את המתחים הנפשיים הקשים ואת הסבל הגופני שהיה לי כשנאלצתי לעבוד 25 שעות, ולרוץ מגופה לגופה. אני זוכר שאני קיבלתי על גג 'ידיעות אחרונות', בגיל 42, התקף לב. נלקחתי לבית החולים מת. היום אני ישן כל יום צהריים".
ב"הישרדות" תפס משבצת אבהית, דואגת. מעל לכל חשף צד רגיש, פגיע, מגונן. כבר בפרק הראשון, בחלוקת המתמודדים לשבטים, נותר אחרון. איש לא בחר בו. ומה חשבתם? בוקי, אם לא יבחרו בו, לא יתבאס? "אני בנאדם מאוד פגיע", הוא מודה. "יש לי בעיות אישיות שאני שמן, קטן וקירח ובחורות מחפשות בחורים אחרים. הייתי כמה פעמים בסרט 'הקיץ של אביה' כי מאוד הזדהיתי עם הילדה. גם בחלוקה לשבטים הייתי בטוח שלא יבחרו אותי, כי מה, אני גבוה כמו ג'מצ'י? אני חתיכה כמו יוליה? מי שליהק את הדבר הזה דאג שיהיה ג'וחה כמוני. אני מניח שגם את ענבל גבריאלי הביאו לא בגלל שהיא הייתה חברת הכנסת מספר אחת בארץ, אלא הביאו אותנו ביחד מסיבה כלשהי".
ואיך היה לעמוד שם, בודד?
"הרגשתי הכי נבוך ודחוי חברתית. התבאסתי שעומדות מסביב איזה 15 מצלמות. אמרתי לעצמי 'בוקי, מה לעשות, זה מה יש. אל תבכה, זה חלק מהעניין'. ואז פנה אלי גיא זוארץ ואמר לי 'נו, בוקי, מ-ה א-ת-ה אומר?', נו, מה אני אגיד לו, שלא הצליחה לי הדיאטה? שכשנולדתי לא מתחו אותי מספיק? שלא הייתי כתב לענייני קולנוע אז אף אחד מהם לא רוצה להתחנף אלי?".
מהר מאוד למד כל ינוקא לצד מי באמת שווה להישאר בלילה. כן, למרות הנחירות. רמז - זה "שהתגלגל להיות חבלן בגדוד 50 של הנח"ל בתקופה של 170 קילומטרים מסע כומתה", טחן מארבים כמו שהם טחנו שערים והשקות. "היה לי קשה לשכב בלילה בין מיכל זוארץ ליוליה פלוטקין, תחת מונסון, ולחוש בגופי את הרעידות שלהן מהכאב ומהקור. הרגשתי כמבוגר האחראי. לא נשברתי. הורדתי את בגדי, שמתי על הבנות וחיבקתי אותן כדי שיהיה להן פחות קשה".
ואיך היו הגברים?
"אני לא רוצה לתת ציונים לשבט אבל כולם היו גברים. איתי שגב קיטר כמו הבנות".
אגב בנות, מדורי הרכילות התבלבלו נוכח החברות חדשה, הנוצצת ממש, בין נאה לדוגמנית יוליה פלוטקין. נאה מתמוגג. בבוקר אחד הסיורים שלו מתפרסמת (שוב) ידיעה שעוסקת בשניים. המדריך נאה מפזר לחברי הקבוצה, לכל מי שמוכן לשמוע ולאוויר העולם, שהוא ויוליה לנצח. גם בראיון, כשאשתו ניגשת, נאה קופץ. "רותי אל תגעי בי", הוא צועק. "אני לא בוגד ביוליה איתך".
נאה ופלוטקין הכירו לפני התוכנית. הוא עבר עם קבוצה ליד אחד הברים בתל אביב, שאליו, בימים גשומים, הוא ממלט את הקבוצות. היא עבדה מאחורי הבר. "יום אחד הבעלים הצביע על אחת ואמר 'זאת תהיה איתך ב"הישרדות". שמור עליה'. לא זכרתי את השם, פלוטקין, שמוטקין, חיפשתי אותה בגוגל. חשבתי לעצמי, למה לוקחים אותה? מה יש בה? אבל חיינו ביחד ומכיוון שהיא אישה טהורה, חמודה ומלאכית התחברנו".
ומה שחר, חבר שלה, אומר על זה?
"הוא מאוד בעד הרומן שלנו. למה אתה צוחק? רותי, נכון ששחר בעד הרומן שלי עם יוליה? זה תורם לה מאוד לחיים. יש לי קשר מאוד עמוק וחברי ואוהב עם יוליה, וזה יהיה עוד שנים ארוכות".
עם מתמודדת אחרת, ענבל גבריאלי ("שנינו באנו מעולם הפלילים"), זה נגמר פחות טוב. שמם של בני משפחת גבריאלי הופיע לא פעם במדורי הפלילים. נאה, מטבע הדברים, טיפל בפמיליה. "תשמע סוד. לפני המשחק היינו מבודדים במלון והוציאו אותנו פעם ביום לאכול, כמו כלבים. אסור היה לנו לדבר אחד עם השני. באחת הפעמים, 30 מטר ממני ישבה גברת גבריאלי, שאמרה אחר כך בראיון שהיא לא הכירה אותי. בקיצור, באותה ארוחה התכתבנו באמצעות המלצר עם מפיות וחתיכות נייר. סיכמנו בינינו שההפקה הביאה אותנו כדי לייצר אש. אנחנו נריב, אבל נשתדל לדחות את זה כמה שיותר. סיכמנו לדחות את המלחמה.
"זה לא הצליח. בלילה הראשון הסתובבתי והיד שלי נגעה בראש שלה, ואז היא נתנה מונולוג שאני אעזוב את הראש שלה, שזו לא פעם ראשונה. לקחתי אוויר ואמרתי לעצמי 'אתה סיכמת איתה סיכום, סתום ת'פה'. היא המשיכה במונולוג של אני יושב לה על הראש, ושאני כבר הרבה שנים נכנס לה לחיים".
טוב נו, כתבת עליה הרבה בעבר.
"בטח. אני מתעסק בפלילים הרבה מאוד שנים, מכיוון שכך הכרתי רבים מבני משפחתה. היה בינינו כבוד. לא אני יצרתי את אביה של ענבל גבריאלי ולא את דודיה, לא אני לקחתי אותם לשופט. גם לא אני זה שנלחם בבתי קזינו שהיו להם. אני הגורם המסקר. אני כתבתי מי זו ענבל גבריאלי ביום שבו היא הוכנסה לכנסת בגלל כישוריה הרבים בגיל 27. את האמת, הרגשתי שאני צריך לשמור על ענבל גבריאלי כי הרגשתי שיש לי איתה איזה קשר, אנחנו מאותה משפחה. אני חבר של ההורים שלה והתייחסתי אליה בתור הבת של גבריאלי. רציתי לשמור עליה".
זה לא בדיוק עבד.
"היה איזה קטע שהיא ישבה מולי והחזיקה שק אורז. אמרתי לה, 'שימי על השולחן, שיהיה לך יותר נוח'. היא לא הסכימה. אמרתי לה 'את אומרת לבוקי נאה שאת לא שמה על השולחן כי את מפחדת שאני אגנוב לך?! אם אני אגנוב לך אבא שלך ייתן לי סטירה. אני, יש לי כבוד. שימי את זה על השולחן!'".
מכולן , נאה מפליג דווקא בשבחה של השורדת מיכל זוארץ. "אני עד היום אוהב אותה אהבה גדולה", הוא אומר. "היא אישה עשר פלוס, תכתוב. עורכי 'הישרדות' לא ייחסו חשיבות לישבן של מיכל זוארץ כמו לישבן של נטלי דדון ולא הבליטו אותו. לטעמי מיכל הרבה יותר חתיכה ויפה מכל הבנות ב'הישרדות'".
עבר מונסון, כלו הצילומים ובוקי חזר לארץ, לסיורים, לקבוצות. עכשיו לך תתמודד עם ילדים, צ'ופצ'יק וחצי, שמבקשים תמונה. לא אחד כבוקי יישבר. צהרי שישי, נאה מוביל אחריו לארובת רדינג קבוצה נלהבת של זוגות בגיל העמידה. בורגנות חיפאית, אווירה קרוז. הוא עומד מחוץ לאוטובוס, עובר אחד אחד, מציג את עצמו. "ראיתי אותך בטלוויזיה! ", מתלהבת אחת. "גם אני ראיתי את עצמי בטלוויזיה", הוא יורה, "ראיתי את התחת שלי בטלוויזיה".
הרמקול תלוי על הבטן כתיק אוכל, "מדונה" על הראש ובוקי משגע את נמל תל אביב. "אני בוקי נאה, זה שנוחר בפרסומות של ערוץ 10", הוא מכריז. הצעירים מזהים ומתבלבלים. רגע, זה הוא. השמן שמפריע להם להתרכז באנה ארונוב. נאה קולט את המבטים.
"אני היפה מ'היפה והחנון'", הוא זורק לקבוצת ילדות. "גברת, תביאי את הילדה, שתצטלם ליד זה שנוחר, שיהיה לה לפייסבוק". ליד אחד הברים מטופפות שלוש בחורות, שמלות חצי אינץ', עקבים גובה תורן. "וואו, בוקי!", הן צווחות. "התחילה 'הישרדות' וכל הבבונים יוצאים מהחורים", הוא מסנן לקבוצה. "מהתחתונים שלי אפשר לתפור בגדים לארבע כאלה".
זה רק נראה כמו ביזנס ופלז'ר. בפועל, נאה בסך הכל זורם עם הבדיחה. "זה לא מחמיא. רחש-בחש זה עלא כיפק. אבל זה שהולכת קבוצת ילדות בנות 12 בנמל בדרך לאכול גלידה, פתאום הן רואות בנאדם מבוגר עומד עם קבוצה, פולטות צווחה ואחרי שנייה 'בוקי, תעשה לי ילד' - כבדיחה, פעם אחת, זה בסדר. פעם שנייה, זה כבר לא מכובד. זה לא מכובד שאני יושב בג'קוזי בכפר המכביה ופתאום איזה ילד מזהה אותי ואבא שלו מוציא אותי מהג'קוזי בכוח כדי שאני אצטלם עם כל המשפחה. הלו, תירגעו, מה זה?".
אבל אתה בעצמך מזין את זה. במו עיני ראיתי.
"אני הופך את זה לבדיחה. אני שולף ראשון לפני שהן צועקות. זה פסיכי. מה אני, כוכב? ג'מצ'י?".
הילדות שיעשו לבוקי ילד זה כסף קטן ליד החיים כסלבריטאי. עולם הבידור מתחלק לנצפו, התמנגלו, והלכו לקיבינימט כי למי כבר אכפת. צריך לנצל כל רגע. ברוח הזו, מבול טלפונים, הזמנות ועלוקות חדר לשלווה הפלילית של נאה. כולם מנסים לגרור אותו להשקה או שתיים. סניף חדש, בושם, מקציף חלב, או עוד גיליון כרומו עם המיטב של נטלי דדון. נאה לא מבין למה, איך, מה הם רוצים ממנו.
סלבריטאים? אלק. "אני מכיר את המושג בוהמה", הוא מתבלבל עם ימי כסית, "אלה שיושבים בבתי קפה והולכים כל ערב למסיבות כאלה, הם בוהמה. זה הדור שלי. כשנסעתי ל'הישרדות' למדתי הרבה מושגים, כולל 'סלבריטאים', ואני לא מבין מה סלבריטי בכל אחד מ-15 האנשים שהיו שם. אני, בכל אופן, לא אוכל בחינם אצל אף אחד. אני עובד קשה לפרנסתי. אתה מבין שיש אנשים שמקבלים כסף בשביל ההשקות האלה?".
הם עובדים בזה.
"גם נטלי דדון עובדת בזה. יש לה שקיות! חברה אחת אמרה לי שהיא רוצה להביא כמה אנשים חשובים לסיור. 'מקבלים בחינם, הם סלבריטאים, רוצים לעשות לך כבוד'. אמרתי לה 'רוצים לבוא, שישלמו. אני לא אקח חבורה של אנשים בחינם בגלל שהם היו ב'האח הגדול'".
צחוק הגורל, נאה בעצמו כמעט בילה זמן איכות עם מאיה בוסקילה ב"האח הגדול VIP". הכל היה חתום. ואז הגיעה הכוח רמת גן. "אני משמש כיו"ר ארגון האוהדים. כל שנה זה להיות או לחדול. הבטחתי להם שאם הם מנצחים במשחק ונשארים במאבק ההישרדות אני נשאר איתם ואני לא הולך ל'האח הגדול'. בדקה ה-89, תיקו אפס, ברק בדש תקע גול ורץ ליציע, 'בגללי לא תלך, לא התכוונתי'. לא הלכתי. יש דברים חשובים בחיים. יש הישרדות כדורגל. הכוח לא תרד! זה כל שנה ככה, הצרות האלה. מה אתה חושב?".
מזל של"הישרדות" הלכת בסוף.
"אמרתי לך, ברגע שיצאתי מדלת הבית וראיתי שלוקחים אותי לנתב"ג, הבנתי שזו לא מתיחה. לצורך העניין, באתי עם חליפה ועניבה, חולצה לבנה. אני היחיד. לא כל יום נוסעים ל'הישרדות'".
זה "הישרדות", לא חתונה של חבר מרכז. היית בא עם שנורקל.
"תבוא אתה עם שנורקל. באתי עם עניבה כחולה שעליה סמלים של שוטרים אנגלים. כיבדתי את המעמד".
הוא יליד תל אביב, הצפון הישן. נקרא ברוך, אבל הכל השתבש בטיול אחד לצפון. "לאחותי הגדולה הייתה בובה בשם בוקי. נסענו לנופש בכנרת והבובה נפלה למים וטבעה. אחותי בכתה שבוקי נפלה אז ההורים שלי הצביעו עלי'זה יהיה הבוקי שלך'. מאז אני בוקי".
ספק אם גל (24), שרון (21) ויובל (17), נבחרת הבנות של נאה, ישמחו לקאמבק עיתונאי. גם לא האישה רותי, גננת אנתרופוסופית ואישה עם אורך רוח. למה להן? עכשיו אבא רגוע, בריא יותר, ישן צהריים. הם מתגוררים ברמת גן, בבית טובל בירוק, צמוד קרקע. מאחור מרפסת פתוחה, חצר מגודרת בצמחייה. הפסקול? ציוצי נאה והציפורים. לראיון הוא מתפנה אחרי טיפול מאסיבי בגינה. מתי, בעשרות שנים של התרוצצויות, הספיק לגעת בחצר?
"רק לאחרונה, אחרי 'הישרדות', למדתי איך אני פתאום מתגעגע לאשתי ולבנותי ולאמי", הוא אומר. "למדתי איך אפשר לחיות בלי להיכנס לאינטרנט חודשיים. סתם לשבת מול השקיעה. יש לי ספה בבית, כבר עשר שנים לא ישבתי עליה. אין לי זמן. למדתי שיש דבר כזה שנקרא להשתעמם".
מה פתאום להשתעמם. בכל יום אחר הצהריים, כבר חמש שנים, נאה אורז צ'ימידן, מעמיס על הטוסטוס וחותך לבית הלוויות הישן ברדינג. נקודת ההתחלה בסיור. נאה לוקח את המהוגנות הלבנבנה למקומות שגורמים גם לעובדי התברואה להקיא על עצמם. דרום העיר. בור ניקוז, דרגה אחת מתחת. זונות, נרקומנים, זירות פשעים חמורים. בסיור, שבע שעות של עלילות ופרשיות מוגשות חם ומדמם, בליווי תאריכים, שמות, הדגמות. דמיינו את זה. בוקי נאה קשור במועדון סאדו או משוחח עם חשפניות ונרקומנים.
בין לבין הוא מנדב טו-מאץ' אינפורמיישן על מערכת אכיפת החוק. המדינה במציאות של נאה היא בין חלמאית לסדומאית. שוטרים נואפים, שודדים מתוחכמים ואין אונות שיפוטית. הקהל מהופנט. בין סטנד-אפ לכתב אישום המוני - המופע של נאה, וזה בלי למצמץ, הוא הכי חם בעיר. כל כך חם שכבר העלה את חמתם של פמיניסטיות, פעילים חברתיים, מי לא. נאה לא שוכח איך האשימו אותו בהשגת רווחים על חשבון הזונות, בבעלות על מועדוני חשפנות, באחריות למעשי אונס. תגובתו הרשמית? דיפלומטית, איך לא.
"יא כושלאמא שלה, חתיכת מטומטמת, תכף אני אבעט לה בראש", הוא מפרגן לאחת המבקרות. בכל זאת, הטענות האלה חוזרות על עצמן. "תקשיב, אלף פעם ב-64 שנים האחרונות כתבו 'נשבר מחסום, נהיה רף חדש'. תמיד היה פה פשע ותמיד יהיה. כמו שבכל בית בעולם יש כיור ומהכיור יוצא צינור לביוב, ככה בכל עיר בעולם יש דאון טאון. נורא קל למי שגר 200 מטר משם להתעלם מזה. כמו שעכשיו פתאום כולם' הא, בה, מה? הגיעו סודנים לארץ?', בוקר טוב אליהו.
לשאלתך, מאחורי כל נרקומנית שעובדת בזנות יש בנאדם שנולד פעם בתול, תם וזך. אני בקשר עם הזונות כי אני הפכתי האבא והבנק, וכל זונה ונרקומן שצריך עזרה בחיים ואני חושב שאם אני אשלם 5,000 שקל למרכז גמילה הוא יישב שם חודש, אני משלם מכיסי הפרטי. בלי מספרים, היו עשרות רבות כאלה".
טוענים שאתה משלם להן ובכך מחזיק אותן בזנות.
"תראה, הזונות האלה יהיו זונות לפני ואחרי. אין שום אפשרות שהן יספרו את סיפוריהן אם לא ישלמו להן. אני הקליינט היחיד שלא נכנס איתן לחצר והן עושות לו מה שהן עושות בחיים. אני משלם עבוד דיבורים וכדי שזה יהיה חוקי או שאני רושם אותן בדוח למס הכנסה, או שאני משלם משכורת עם תלוש. אני לא יכול להשתמש בשירותיה בלי לשלם לה. אני גם נותן לה את האפשרות לדבר ולשפוך את לבה בפני אנשים נורמטיבים".
הוא מכיר אותן אחת-אחת, אישית. במהלך הסיור הוא מתעדכן. מי נמרחה בחצר, שבורת שיניים, מי הסתבכה עם סוחרים. פעם בכמה ימים הוא חוזר לתחנה המרכזית, לסבב. לזו נותן סנדוויץ', מזו לוקח ניירות לביטוח לאומי, לאחרת דוחף סלולרי ליד ומכריח להתקשר להורים.
במקרים רבים, נאה הוא איש הקשר בין אמא דואגת לבת מרוסקת בקרן זווית. המגע עם הפשע, עם המיץ העכור והנגוע, לא הקהה את החושים. "אני מזדעזע כל פעם מחדש כשאני שומע על מישהו שכרת ראש למישהו אחר. אני מחפש תמיד את המניע. את האיפה והלמה. הרי לא נולדנו בבונים, נהיינו בבונים במשך השנים".
בבונים יש בשפע ונאה מכיר לכולם את הלבן בעיניים. גם את הקליינטורה, הצד הדומם והמפוקסל שמניע את גלגלי התעשייה. נאה פוגש שם דמויות מפתח, חלקן מזוהות בכל בית. הוא נוצר בתוכו מידע רגיש, אישי, מפרק משפחות. "אני מעמיד את הקבוצה ומראה לאנשים מה עושות כל המכוניות שיורדות מדרך פתח תקווה לתוך התחנה המרכזית", הוא מספר.
"אני אומר להם, 'אני מוכן להתערב איתכם שבדקות הקרובות כל המכוניות שירדו מלמעלה נוהגים בהן רק גברים, לכולם היה בבית קצר חשמלי והאישה שלחה אותם לחפש טכנאי מכונות כביסה, אז הם ירדו לפה לחפש טכנאי. אתם תראו גם שהחלון הימני שלהם פתוח. כדי שכשהם יראו את הטכנאי על המדרכה ממול הם יוכלו לצעוק לו 'אחי, אתם מתקן גם טלוויזיות 37 אינץ'?'".
הרגע הזה, רגע המפגש בין הקבוצות ללקוחות המתגנבים, הופך לפעמים לאיחוד משפחות. או פירוד. תלוי. "אנשים בסיורים שלי יכולים לראות מכונית של בן משפחה. זה קורה הרבה. או שפתאום קולטים בן משפחה שהוא זונת רחוב, קוקסינל, חשפנית. זה קרה הרבה פעמים. האיש היה המום והמפגש היה עם הרבה בכי. הזונות רחוב האלה לא באו מהירח. הם באו מאצלנו. מה לעשות, אנחנו מדינה קטנה".
פדיחות.
"פעם לקחתי לסיור מחלקה מסוימת בגוף תקשורת ידוע. יום שישי בלילה. פתאום יוצא מולם מבית זונות עובד שלהם. זה היה מביך, נורא. 'הי, מה אתה עושה פה?', 'לא, אני באתי לתקן להם את המזגן'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם