עשו או הרסו?: הרשתות החברתיות תוקפות את אנסטסיה
גם אם נבחרי הציבור שלנו ימשיכו לספק אמירות מזעזעות, לפחות עכשיו יש לנו את הרשתות החברתיות כדי להשפיל אותם בחזרה; והקרב בין הזכייניות הוא פשוט מגוחך. האירועים שעשו או הרסו את השבוע
כן, שוב פתחה נבחרת ציבור ג'ורה מלוכלכת ותגובות הבזק הציפו את הרשתות החברתיות. סטטוסים שנונים, עיצובים גרפיים מושקעים, קומיקסים מצחיקים, כרטיס מפוברק באתר "אטרף" וקליפים מאולתרים גיחכו את דבריה ורמסו את מה שנשאר מכבודה האבוד של חברת הכנסת. היו שטרחו ואפילו אפו לכבודה (או לכבוד כל ההומואים האובדניים על סף גיל העמידה) עוגת בית קברות לתפארת.
אולי אין כאן יומרה לאקטיביזם כלשהו, אבל בין אם מדובר רק בצבירת לייקים ובין אם הטרחה מצדיקה עבור המגיבים השונים את השקטת המצפון לעומת הניוון של הישראלי המצוי שיושב בבית ומצקצק בלשונו אל מול חדשות ערוץ 2, ניבולי הפה, הגזענות והברבריות של מי שאוחז במושכות מוציאים מכמות לא מבוטלת של אנשים הומור ושנינות שלא פעם שמים את כותבי "ארץ נהדרת" בכיס הקטן. "על גאווה ודעה קדומה", התנוססה כותרת מעל דמותה של מיכאלי כזוכה
ויש להלצות האלה גם ערך מוסף פרט להומור, כי מי שטרח, גירד בראשו, גזר והדביק ויצר משהו אך ורק על מנת לתת משקל נגד, גם אם מינימלי וממוקד, לשלשול הוורבאלי של נבחרינו המכובדים, איכשהו, גם שמר על שפיותינו. זה עצוב שחברת כנסת משווה בני אדם לסרטן, זה איום ששדרן בכיר מכנה אוכלוסיה שלמה כנושאת וירוס, אבל לפחות יהיה מי שיפיץ ברבים תגובת נגד לשטויות האלה, וככל שתהיה מצחיקה יותר, כך סביר שגם תגיע ליותר קהל. העובדה שכנגד חלקם גם נפתחות קבוצות נאצה אלימות ואיומים מרחפים מעל ראשם כמו תקתוק השעון באוזני הומו בן ארבעים, עוד מגבירה את ההערכה כלפיהם. // רז ישראלי
זה אנושי מאוד לקפוץ למסקנות נחפזות. אנחנו פשטניים וחסרי סבלנות, קורבן של סייקל חדשותי שפעם הורכב מעיתונים שיצאו אחת ל-24 שעות ועכשיו בנוי מציוצים שמשוגרים מדי עשירית שנייה. עם זאת, לעתים כדאי לעצור ולהטיל ספק בכמה אמיתות אפויות למחצה, כמו המסקנות בנוגע להצלחתן המסחררת או לחלופין כשלונן המהדהד של זכייניות הטלוויזיה הישראליות.
רק לפני רגע דיברו כולם על ההתאוששות המדהימה של "רשת", למשל. אחרי שנים רבות של השתרכות מאחורי האחות הגדולה והמצליחה מ"קשת", נדמה היה שאלוהים בכבודו ובעצמו סובב את הכסא לאבי צבי ועמיתיו וסיפר שהם ריגשו אותו. "דה ווייס" לא רק רשמה הצלחה מסחררת, אלא משכה איתה למעלה גם את "מצב האומה" ששודרה אחריה וגירדה לפתע את 30 אחוזי הצפייה. כל מי שהיה מעורב בעשייה הוכתר לפתע כגאון. עיתונאים הזדרזו לשבח את הפקת הלקחים המזהירה ואת השיעורים שלקחו האנשים מרחוב הברזל מאבי ניר ואנשיו. למרות הקשיים הכלכליים, הדרך לשיקום נראתה סלולה.
רק שבשבועות האחרונים "רשת" נפלה לקרשים. המספרים של "רוקדים עם כוכבים" מעליבים ממש, בעוד "הישרדות VIP" מרימה את ערוץ 10 לגבהים לא מוכרים. איפה "רשת" טעתה? האם בבחירת המנחה? רגע, אבל גיא זו-ארץ מנחה גם את השוס של ערוץ 10. אולי זאת ירדן הראל? אבל היא ממש שאפה. בערך כמו הבחורות שהקיפו את איתן אורבך ב"הדור הבא 24/7", הפיאסקו של ערוץ 10 משלהי השנה שעברה, שהוליד כמובן כתבות על התרסקות. כתבות דומות מתפרסמות כיום על אותה "רשת" מוצלחת מלפני חודשיים.
מבולבלים? אנחנו לא. הצלחה בכל תחום מורכבת מגורמים חמקמקים רבים, ורק לעתים רחוקות היא קשורה אך ורק לכשרון או אפילו לעבודה קשה. אם תהיה אדם חסר כשרון במיוחד שמתחרה באנשים מוכשרים עוד פחות, סביר להניח שתנצח אותם. וגם אם תהיה האדם הכי מוכשר בעולם ותעבוד קשה יותר מכל אחד אחר בגלובוס, לא תצא כשידך על העליונה כל עוד תוקף בצוות של לא יוצלחים. אם תנהל חברה סלולרית ללא תחרות, תוכתר כאשף עסקי, אבל ברגע שהשוק ייפתח תשלם בכסאך. בהתאם, תוכנית טלוויזיה שיכולה לגרוף 25 אחוזי רייטינג בתנאים מסוימים תקרוס אם תתמודד מול הישבן הלוהט של בוקי נאה וחוכמת הרחוב של אנה ארונוב (או להפך). אופיו המורכב של הניצחון בטבלאות הרייטינג אמור להוביל לצניעות מופלגת של אנשי הטלוויזיה בישראל. תחת זאת, תעשייה שלמה מסתובבת עם אגואים עצומי מימדים, שעסוקים בניכוס ההצלחות לעצמם. כך שהמסקנה השגויה הבאה שלנו היא רק עניין של זמן. // אודי הירש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם