עשו או הרסו?: "כוכב נולד" היא מסחטה צינית של עממיות והתנשאות
הבחירה להחליף את קולות הקהל בבית בוועדה של מומחים בעונתה העשירית של "כוכב נולד" מקוממת, אבל העלייה ברייטינג של אורלי וגיא מעודדת. האירועים שעשו או הרסו לנו את השבוע

>> מה באמת קורה ביום אודישנים ל"כוכב נולד"?
>> שי גבסו ורוני דלומי נותנים עצות למתמודדים הטריים
רוקרים שעבר זמנם? יש. מפיק פופ מזרחי תעשייתי מוביל? יש. פליטת "היכל התהילה" מבית ערוץ 24 של "קשת"? ברור שיש. יש גם אוטוריטות מוזיקליות שאין עליהן עוררין, כמו סאבלימינל ויעקב למאי (שאחראי, יחד עם טל שגב, לשורה המטומטמת ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית: "עומדת לי בתוך רחוב ולבי מת לאהוב"). עזבו עכשיו את היריקה בפניהם של ילדי וילדות האסמסים שהכתירו את הכוכבים לדורותיהם וקנו את המוזיקה שלהם. טדי הוכיחה, יחד עם שופטיה ומומחיה לאורך השנים, כי הקשר בינה לבין טעם הקהל הנו מקרי בהחלט.
צריכים דוגמאות? עידן עמדי שמכר אלבום זהב נכנס לנבחרת "כוכב נולד" בעור שיניו, ושרד בקושי את ביקורות השופטים.

כי זה נורא "מרגש" שפיליפינית שרה קלאסיקה של נתנאלה. כי זה נורא "מרגש" שהערס מבויית אל מול המצלמות. קרוב לודאי שאם היו מוצאים מישהו מוכשר מספיק, בעונה "הכי ישראלית" של כוכב נולד ועדת המומחים היתה מפזרת את הסטריאוטיפים כדלהלן - ערבי מחמד, רוסיה יתומה, קיבוצניק עם עבר קרבי ונערה אתיופית משדרות. אה, את זה בעצם כבר היה לנו. בקיצור, קברניטי התוכנית בעצם אומרים לקהל - תודה, אבל לא תודה. זה לא קשור לויתור הכלכלי (הלא ממש גדול במונחי ההצבעה בישראל) על האסמסים. פשוט לא סומכים על הטעם שלכם. אתם לא תבחרו בסטריאוטיפים המובהקים מספיק ולא בכשרונות האליטיסטיים מספיק.
לעונה העשירית של "כוכב נולד" היתה נקודת פתיחה מספיק מוצלחת בשביל לקבע את מעמדה כפלטפורמת גילוי הכשרונות המובילה בישראל, או לכל הפחות להוכיח שהיא לא סוס טלוויזיוני מת. במקום זה, החליטו בטדי להפוך את "כוכב נולד" למין גרסה חנפנית, רופסת ובעיקר מנג'סת של פסטיבל הזמר. ולא צריך להיות חכם גדול בשביל לדעת שכשהמילה הארכאית "זמר" נעשית הקונוטציה המיידית של משהו, היא הופכת אותו בדיוק למה ש"כוכב נולד" פוחדת להיות: לא רלוונטית יותר. // שירית טרוינר

הכפלת הרייטינג של תוכנית הבוקר בערוץ 10 אותה מגישים אורלי וילנאי וגיא מרוז משמחת בהרבה מובנים. מעבר לחיבה המיידית לערוץ האנדרדוג שספג השנה חבטות רגולטוריות על ימין ועל שמאל, עליית אחוזי הצפייה הזאת מבשרת על מגמה מעניינת בקרב הצופים: הם לא פראיירים.
רצועת תוכניות הבוקר היתה במשך שנים אזור ספר עם אלמנטים דומים ששובטו מיום ליום. פלטפורמה לקידום תוכניות הפריים טיים, קידום של ספר, קידום פטנט חדש, קידום תרופה חדשה (לטובת הצופים הממתינים לתורם בקופות החולים) וקידום של מאכלי עדות.
הראשון להפוך את המגמה היה אברי גלעד, שביחד עם לינוי בר גפן הביא לערוץ 10 תוכנית בוקר מרעננת, העוסקת בענייני היום אבל מזווית מגזינית יותר וחדשותית פחות. את המלאכה הזו הוא ממשיך לעשות גם כיום, ב"רשת", אבל עם מינון גבוה בהרבה של קידומים שונים, כשבעתות גמרים למיניהם מחצית מהתוכנית מולאמת לטובתם.
אורלי וגיא, עיתונאים שעושים מעט מאוד פשרות, לקחו את המתכונת הזאת לקיצוניות גדולה יותר. התוכנית שלהם מכילה דיונים מרתקים בנושאים הבוערים ביותר בשטח, כשאליהם הם מביאים את התובנות החריפות והמיידיות שלהם ששותלות את המרואיין, שהיה משוכנע שהוא מגיע לשיחה עם נסיבות מקלות של בוקר, עמוק בכיסא.
אז ברור שהרייטינג יעלה, כי אנחנו פשוט לא אוהבים בולשיט. אנחנו אוהבים שמתאמצים בשבילנו בדרך לחתירה אל האמת, אנחנו אוהבים שמזהים עבורנו עוולות ובעיות ואנחנו שונאים שעובדים עלינו. אורלי וגיא הם לא האנשים הכי פופולריים, לאותה תוצאה לא היו מצליחים להגיע בערוץ 24 לדוגמה, אבל בין אם אתם אוהבים אותם או לא, הם עושים את עבודתם נאמנה, גם כשיש להם כוס קפה ביד. // מיה אבידן
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
