ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

20 שנה ל"מפלצות התהילה": למה היה קשה לקהל לקבל אותו?

לפני עשרים שנה החליטו חברי להקת משינה לשנות כיוון ולנטוש את הלהיטים המזוהים איתם. לקח לאלבום זמן לגדול, אבל בסופו של דבר הוא הפך למפלצת. בשבת הקרובה הם יחגגו בבארבי תל אביב

עכשיו כבר אפשר להגיד: הקליפ שליווה את "את באה לבקר", סינגל הבכורה של להקת משינה מאלבומה השישי ב-1992, היה מוזר. צבעים סגלגלים, מישהו שמקפץ עם קרחת, גולף ומכנסיים אדומים, פרוות, כלובים, גולגלות. לפני עשרים שנה, כששודר לראשונה בתוכנית הבוקר של הערוץ הראשון, זה נראה כמו קליפ שהופק בידי מלך השאול. כיום הוא בעיקר נראה נאיבי וראשוני מאוד.

לקח לו זמן, ל"מפלצות התהילה", עד שתפס. המעריצים האדוקים של משינה הצליחו לעמוד במבחן והקשיבו שוב ושוב עד שהתאהבו ב"בנות הים" המצוין, "איזה איש" ההמנוני, "אשה" האירוטי ו"הכל התחיל בנאצר" האפילפטי. וכמובן גם "אין מקום אחר", שעם השנים הפך לשיר מאסט בכל חתונה ישראלית. אבל כשהאלבום יצא, אף אחד לא חשב שאחד מהשירים בו יכול להפוך ללהיט חתונות, או להיט בכלל.

לא מעט מעריצים, שהתקשו להתרגל לפאזה החדשה של להקה שהרגילה אותם בלהיטים כמו "רכבת לילה לקהיר" ו"בדרך אל הים", סירבו לקנות את הדיסק (פעם היה לאקט הזה משמעות) ונטשו. המשינאים טענו להגנתם שמדובר ב"תהליך" שעברו, ושלמעשה בכל אלבום שהוציאו עד כה הציגו משינה אחרת. העובדה הזאת אולי היתה ברורה ליואב קוטנר, אבל לא למעריצים, שהתרגלו לשירים מלאי שמחת חיים ומקסימום לאיזו בלדה נוגה.

 

עם הזמן שעבר והשנים שחלפו, וכמו הרבו אלבומים שהקדימו את זמנם, "מפלצות" עבר שינוי של 180 מעלות בקבלה שלו אצל הקהל. גם לכתבה הזו יופיעו תגובות שקשורות בלהקות כמו פיקסיז וסוניק יות' (או מדנס, כי

מהי כתבה על משינה מבלי טוקבק מאיזה מוזיקולוג חובב שיחשוף את הדמיון בין "רכבת לילה לקהיר" ל"ספינת לילה לקהיר"), בתואנה שבמשינה לא רק שהושפעו מהלהקות האלה אלא גם גנבו מהן בצורה בוטה, אבל למרות זאת, יש משפט שחוזר לא פעם בקרב שונאי משינה, בבואם להסביר מדוע דווקא הדיסק הזה, עם העטיפה המושקעת שלו, שוכן אצלם על המדף: "וואלה, הדיסק הכי טוב שלהם". 

אפשר להתווכח על זה, אבל בסופו של דבר, הצעד הקיצוני עליו הימרו יובל בנאי, שלומי ברכה, איגי דיין, מייקל בנסון ואבנר חודורוב הוכיח את עצמו. "מפלצות" אומנם הוציא את משינה מהקרב על התואר "להקת השנה" של רשת ג', אבל הוא העלה אותם למדף של הגביעים וציוני הדרך במוזיקה הישראלית.

אבל לא מדובר רק באלבום פורץ דרך במוזיקה הישראלית ובהיסטוריה המוזיקלית של משינה בכלל. משהו קרה גם לחברי הלהקה, שהבינו שאחרי שנים של עליות וירידות מעמדם מספיק בטוח כדי ללכת עד הסוף. כך קיבלנו בקיץ 1992 את סיבוב ההופעות של "מפלצות התהילה", זה שפירק את כל הלהיטים הגדולים של הלהקה וארז אותם מחדש באריזה רוקרית בועטת.
 
הלהקה התחילה להתפרע יותר על הבמה, כשזכורות במיוחד סצינת הסטריפטיז של יובל בנאי במהלך מסיבת הגיוס של גל"צ בחוף דור - שבסופה נותר בתחתוני בוקסר לבנים; אפיזודת הבלונד של בנאי, שצבע את שערו למה שהיה אמור להיות סרט עלילתי של ההרכב שלא יצא מעולם בשם "תן לי את הלבן בגב" והוליד את הסינגל "אוהב אותך מישל"; וכמובן ההתקנאות של משינה בריבים דוגמת ירדנה נגד עפרה, שהביאה למסע עקיצות נגד היריבה הגדולה של אותם ימים, להקת אתניקס, וקיבלה ביטוי בשיר מהאלבום "זה לא יכול להיות ישן", אותו כתב וביצע שלומי ברכה.

הגיטריסט והיוצר תרם גם פרשנות משלו ללהיט הגדול של אתניקס מאותה תקופה, "כתם הפרי", אותו ביצע בפסטיבל ערד כשהוא מושך את שתי אוזניו קדימה (כדי להידמות לסולן אתניקס, זאב נחמה) ושר שורות כמו "אוי הפלצות את היפה בנשים/ מול ערימה של חירשים". אולי לא הרגע הכי זוהר של משינה, אבל הוא כן משקף את הרעננות ואת הסערה הגדולה של סיבוב ההופעות של האלבום הזה, שגם היה האלבום האחרון של משינה שהריח מרוח נעורים.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...