טל פרידמן רוצה שתפנימו: "אני זמר רוק"
טל פרידמן רוצה שתתנו לו להיפרד הקיץ מהדמויות ב"ארץ נהדרת" ותקבלו אותו כזמר רוק, נקודה. בראיון נדיר הוא מדבר על הילדות בקריית אתא, על השיגעון לאיכות הסביבה ומכריז: "אני בדרך לאלבום בכורה". ראיון בלי לובה ורחוול
הוא שחקן מוכשר, קומיקאי בחסד וחקיין מעולה, אבל בזכות מה שהכי מעניין אותו, המוזיקה, הוא מפורסם פחות. הוא נולד וגדל בקרית אתא, שירת כחובש בחיל הים והוא מגיע בימים אלו להופעה בחיפה, לא, לא כעוד סטנדאפיסט, אלא כמוזיקאי, זמר ומוביל הרכב.
לפני שבע שנים הקים טל פרידמן (49) את "טל פרידמן והקריות", להקה צנועה שהתמחתה בגרסאות כיסוי של שנות השבעים בעיקר. כעת הצטמצם ההרכב לטריו שנקרא "החתולים השמנים", ובקרוב יצא לאור ה-EP הראשון של ההרכב, כולו חומרים מקוריים פרי היוצר של פרידמן.
מה ליווה את ההחלטה לעבור לחומרים מקוריים?
"הייתי צריך להחליט מה לעשות. אם להמשיך לעשות דברים נחמדים, קאברים שכולם מכירים, או להתפתח אמנותית באמת. בסופו של דבר זה המהלך המתבקש, מכיוון שלא מעניין אותי כבר לעשות קאברים. מיציתי את זה, והיום אני רוצה לנגן דברים שלי. אז הסתגרתי בבית שנה, כתבתי הרבה, ועכשיו הגיע הזמן להקליט. המעבר מארבעה לטריו גם מחייב לאיכות הרבה יותר גבוהה, ואני מרגיש בשל לזה".
לכבוד הקלטת אלבום הבכורה של ההרכב נאות פרידמן להתראיין, דבר שהוא לא עשה מזה שנתיים. הוא לא שש לדבר על "ארץ נהדרת", גם לא על חברו מימי "טל ומשה בעיר הגדולה", משה פרסטר, שמככב ב"הישרדות VIP".
אפילו כדורגל כבר לא מעניין את האוהד השרוף של הפועל חיפה כמו פעם. מה שמעניין אותו היום זה המוזיקה, ואת ההתלהבות והאושר שהוא מביא לשולחן כשהוא מדבר על הנושא - רק חובב מוזיקה אמיתי יכול להבין.
"מה שחשוב לי זה לקדם את העניין של המוזיקה", מבהיר פרידמן. "ל'ארץ נהדרת' יש יחסי ציבור נהדרים, כך שהם לא צריכים שאקדם אותם. משה מתוק וחמוד, ואני אוהב אותו, אבל זה לא מעניין לדבר על זה. ומעייף אותי כבר לדבר על כדורגל, אפילו היורו מעניין אותי פחות. אבל לדבר על רוקנ'רול בארץ זה חשוב ועקרוני, גם אם זה לא מעניין את התחת שאני מוזיקאי. מדובר בתקופה מורכבת, והמצב כל כך גרוע שלא היה כמותו שנים. כך שיש לי משימה אחרת - לקדם את הגיטרה".
היית עוזב את "ארץ נהדרת" כדי להתמקד רק במוזיקה?
"האמת היא שחשבתי על זה הרבה, אולי אם הייתי מקבל הרבה יותר כסף ממוזיקה. אבל שוב, כפי שאמרתי, זו תקופה קשה. בשורה התחתונה אני לא חושב שהייתי עוזב, מכיוון שהיה חסר לי הקטע הקומי, זה חלק בלתי נפרד ממני. אני אוהב לנגן ואוהב להצחיק. ולהצחיק אנשים זה דבר חזק, אי אפשר לזלזל בזה".
ומה אתה קודם, מוזיקאי או שחקן?
"שאלה טובה", הוא עונה, ומתלבט תוך כדי מסירת התשובה. מתבלבל במילים, כמתחמק מהחלטה חד משמעית. "מבחינת זמנים אני מתחלק. כמה שעות אני משחק, אחר כך כמה שעות אני כותב או מנגן. חצי-חצי. אבל האמת היא שבנפשי אני יותר במוזיקה.
"אם הייתי יכול להפוך את המוזיקה למפעל חיים - הייתי רוצה לעשות בית גיטרה גדול ללימוד נגינה וסשנים, זה החלום האמיתי. האמת שבזמן הפנוי אני יותר מתעסק עם מוזיקה. אני גם צוחק ומצחיק בזמני הפנוי, אבל מוזיקה זה דבר ראשון".
ובכל זאת, אתה היית הולך ל"הישרדות"?
"כנראה שלא, אולי אם היו מצמידים לי אקדח לרקה (צוחק)".
את פרידמן יצא לי להכיר במקרה לפני כעשור, כשהיה לקוח קבוע של סניף "טאואר רקורדס" בגרנד קניון שם עבדתי. העובדים שלי שמחו לראות את הליצן, ששולף הלצות מהשרוול ללא מאמץ, הילד הנצחי שברור כשמש שמוזיקה היא לו אהבה ראשונה. גם הקופה הייתה מרוצה, מכיוון שכניסה של פרידמן לחנות - הייתה מלווה בקניה של לפחות חמישה דיסקים במכה.
הזכרתי לו שתמיד נהג לבקש ממני המלצות לדיסקים חדשים, התלהב מכל אלבום שהשמעתי לו, אבל קנה את הדיסקים שהתכוון לקנות עוד בטרם כניסתו לחנות. "כן, זה מאוד מתאים לי, לוקח לי זמן לסמוך על משהו (צוחק). הייתי קונה באותו רגע את מה שהתכוונתי, הולך לישון על ההמלצות בבית, ושבועיים אחר כך חוזר כדי לקנות אותן אחרי שפיתחנו כבר מערכת יחסים יציבה".
לפרידמן קשר הדוק עם הצפון, מילדותו ועד היום. הוא נולד בקרית אתא, ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לגור בחיפה. גם את שירותו הצבאי העביר בחיפה, בבסיס הסטי"לים של חיל הים. כיום הוא מחלק את זמנו בין חיי המשפחה בטבעון, לבין העבודה בתל אביב. בין ההופעות עם הלהקה, לעבודה בטלויזיה. ובנוסף גם מוצא את הזמן לעוד כמה תחביבים מעניינים.
"גדלתי בחיפה, אני אוהב אותה, היא חלק מה-DNA שלי וגם האהבה למוזיקה התפתחה שם. העברנו מלא זמן במשחקי כדורגל, טיילנו, צפינו בשטפונות. משם גם קיבלתי את האהבה למים, למדוד כמה גשם יורד. בסוף כל שנת לימודים היינו יורדים את כל המדרגות מיפה נוף לעיר התחתית, וקוטפים תאנים בשלות כל הדרך הביתה.
"זה הזיכרון הכי מתוק שלי מחיפה. הלכתי בתור ילד למלא הופעות, והתחלתי להופיע שם בעצמי. היינו עושים קאברים של ג'ימי הנדריקס ואריק קלפטון, אבל המקום שהכי אהבתי היה הסינמטק. הייתי רואה שם הופעות ובעיקר סרטים, שם כנראה גם התחיל הקשר שלי עם קולנוע".
לא הזכרת את אהדתך הידועה להפועל חיפה.
"כנראה שאני יותר אוהב מוזיקה. אני עדיין מחובר להפועל ואוהב אותה, אבל אני לא אוהב את הבעלים (יואב כץ). הוא הוציא לי את החשק ללכת לראות משחקים. מקווה שהדברים ישתנו, ואחזור לראות משחקים בכיף".
את משיכתו למדידת מי גשמים, מקיים פרידמן עד היום. כמו כל אחד מתחביביו, גם זה מקבל תשומת לב רצינית, ופרידמן מדקלם את כמויות הגשמים שירדו בשנים האחרונות. "יש לי מתקן מדידת מי גשמים, ואני שולח למכון נתונים. כל אחד שרוצה יכול לעשות את זה, רק צריך ציוד שעולה קצת כסף. כבר עשר שנים שאני שולח להם נתונים מדי חודש, גם בחודשים שאין גשם. אני אומר להם שאין, זה קיץ, אבל הם מתעקשים. זה נורא טיפשי".
הזיקה לסביבה, היא זו שהביאה אותך להופיע בקמפיין הנוכחי לאיכות הסביבה?
"בוא נגיד שקמפיינים אחרים משלמים הרבה יותר, ובחרתי בזה. אני נוסע ברכב היברידי, דואג למחזר ועושה מה שאפשר. אבל אתה יודע איך זה, כולם מעריכים אותך מאוד, אבל איפה הכסף? (צוחק)".
אומרים שהאוויר בטבעון הוא מהגרועים בארץ.
"אני בצד של עמק יזרעאל, אז זה מציק לי פחות, אבל גם מי שגדל בחיפה לא נהנה מאוויר באיכות גבוהה. בכלל, כל האויר בעולם מציק, לא?".
אם היית יכול ללמוד היום משהו, מה היית רוצה ללמוד?
"הייתי רוצה להתמחות בקצבות, אני אוהב בשר, הוא מעניין אותי. חוץ מזה הייתי לומד איך לשמור על ריכוז, זו הבעיה הכי גדולה שלי בכל תהליך. אני לא מצליח להשאר מרוכז".
כשפרידמן על הבמה - יש לו את כל גינוני כוכב הרוק, גם כשהוא מנגן מול מאה איש במועדון חיפאי קטן. הוא מוריד את החולצה, רוקד, מסמן לקהל מתי לקפוץ וצורח ממעמקי נשמתו. אהבתו הגדולה למוזיקה קיבלה ביטוי גם בתוכנית "גיבורי גיטרה" של ערוץ 8, אותה הוא תופס כאחד מהישגיו הגדולים.
"דרך התוכנית הגשמתי חלום בלי שהתכוונתי, שלא העזתי לחלום אפילו. הגעתי לעשות קטע בתוכנית של מודי בר-און, ואייל אופנהיים (מנהל ערוץ 8, ר"י) הציע לי לעשות תוכנית קבועה. יצא לי לעבוד עם ארז נץ הדגול, והיה לי איתו חיבור מצוין. ניגנתי עם לייזר לויד, שהפתיע אותי באהבה שלו למוזיקה בלי התחכמויות. לא הגיוני כמה שנהניתי. תכננו גם עונה שלישית ורביעית לסדרה, אבל לצערי מורידים את ערוץ 8. קטסטרופה".
הילדים שלך מתעניינים במוזיקה כמוך?
"אין להם ברירה, הבן הקטן שלי מדקלם בעל פה הופעות של AC/DC ב-DVD, הוא עושה הכל, כולל להראות את התחת לקהל, ההליכה של הסולן, כל הסיפור. יכולתי להעלות כמו הרבה הורים אחרים סרטונים שלו ליוטיוב, אבל הוא לא מאשר, וזה גם קצת מביך אותי לעשות את זה.
"הגדול, שתיכף מתגייס, הלך איתי לפסטיבל מטאל. אני קצת מתפייט, הא? קצת חופר. טוב, ככה זה כשאני מדבר על זה", תופס את עצמו פרידמן באמצע התלבטות, לגבי אמנים שהיה רוצה לעבוד איתם, שהפכה להסבר מדוע הוא בכלל ממליץ לכל אחד לנגן, בלי שאתלונן.
הוא קופץ מנושא לנושא בספונטניות, מסביר את עצמו, חושב בקול רם, והכל בלהג נאיבי וכובש שמאפשר להאזין לו זמן רב ללא מאמץ. "הלהקה הכי טובה שהייתה פה, ולצערי כבר אינה - היא להקת 'אינפקציה', שילוב מושלם של תחכום פלוס טמטום יחד עם נגינה אדירה. הם היו גדולים. היום אין כבר להקות כאלה. אני חושב שרותי נבון היא הזמרת הכי טובה בארץ, אנחנו בקשר ואני בטוח אשתף איתה פעולה בקרוב".
ומה אתה לא מסוגל לשמוע?
"אני לא יכול לענות לך על זה, שלא אסתבך. אבל רדיו אני לא שומע בכלל. בוא נגיד שבחתונות אני לא נהנה. במקום כל השירים הדפוקים האלה שמשמיעים תמיד כל הזמן - הייתי מעדיף לשמוע 'אינפקטד מאשרום', הרבה יותר שמח".
את האלבום החדש יקליט פרידמן עם להקתו, שלושה ימים לפני ההופעה במועדון ה"ביט" בחיפה, ב-30.6.12. "אנחנו מופיעים כבר שבע שנים, וזה מקיים את עצמו. מכסף שחסכתי מהופעות השקעתי בהקלטה של הדיסק, זה לא עסק רווחי מאוד".
איך ההרגשה להוציא אלבום ראשון, איך תרגיש אם לא יצליח?
"אין לי ציפיות ולא מצפים ממני, זה מה שכיף בדבר ראשון. מצד שני יש לי ביטחון, אלה חומרים שאני מנסה כבר שנתיים וחצי על הקהל, ואני יודע שזה עובד. דברים שלא אהבו ולא תפסו - הזנחתי. העבודה שלי היא מאוד דינמית, ואני מאוד מאמין בתקשורת עם הקהל. זו אינטראקציה, אי אפשר להיות אוטיסט ואני לא הולך עם הראש בקיר".
אתה ידוע כאחד שאוהב לקנות גיטרות, מאיפה הכסף לזה? כמה גיטרות יש לך כבר?
"על כל קמפיין אני קונה גיטרה (צוחק), אבל בפעם האחרונה דווקא קניתי מגבר. אני אוהב ציודים, כל הזמן אני קונה ציוד, וכמו כל גיטריסט מצוי אני תמיד רוצה עוד, משנה כל הזמן.
"יש לי 15 גיטרות, קלאסית 12 מיתרים, אקוסטיות, חשמליות. זה בא לי בתקופות, וכל פעם אני מתמסר לאחרת. אבל בסופו של דבר אתה מנגן על גיטרה אחת. או שתיים, או שלוש (צוחק)".
יש שוני בלנגן מול קהל בגיל 48 לעומת פעם? ויתרת על מרד נעורים?
"בסופו של דבר אני חושב שאני משתפר כל יום בנגינה, לומד טכניקות ומהלכי אקורדים, ומהבחינה הזאת אני פחות מרדן בנגינה. המרד עצמו היום מתבטא בכתיבה, מעולם לא הפסקתי למרוד. בתור קומיקאי אני קצת מורד, עושה מה שאני רוצה, הולך להופיע במועדונים במקום להתבשם מהצלחה של פריים טיים, וללכת לעשות כסף בפסטיגלים".
עם פרידמן מנגנים תומר גולן המתופף, שמלווה אותו כבר שבע שנים, עוד מתקופת "הקריות", ואלעד קרן הבסיסט שעבד גם עם רמי פורטיס, היהודים וירמי קפלן. "שניהם נהדרים, ולדעתי אלעד הוא אחד הבסיסטים הטובים בארץ.
"הוא נטש לתקופה לטובת עבודה בהיי-טק, ולפני שנתיים חזר לעבוד איתנו. תומר הוא אנציקלופדיה מהלכת, אבל של דברים שלא מעניינים אף אחד. היה לנו קטע בהופעות, שקראתי לו 'עובדה עם תומר גולן'. הוא היה מציג לקהל עובדות, והפעלתי את הקהל להגיב. ידעת למשל שיענים משתינות על הרגליים, כדי לקרר את עצמן? או שחתול לא יכול לזהות טעם מתוק?".
שזה מוביל לשאלה הבאה, למה בעצם קראתם לעצמכם "החתולים השמנים"?
"זה שיר הנושא של האלבום, ואני גם מאוד אוהב חתולים. יש לי המון חתולים, גם הרבה תרנגולות. אני חי בהוויה של הרבה חיות, אולי בגלל זה הרבה שירים שכתבתי עוסקים בחיות וחקלאות. לגבי השיר - זה שיר שככה, מן הסתם, מספר על סיטואציה הזויה, שבקיץ כל-כך חם שהחתולים מתנפחים מרוב שחם להם - ועפים בשמיים. אז הם מתחילים לרחף, כמו החזירים של 'פינק פלויד'. היו שלוש גרסאות לשיר הזה, והגרסה השנייה שביצעתי מול קהל הייתה סטלה לגמרי".
מה הסגנון שלכם?
"כל פעם אני מנסה לאפיין אותנו, ולא יודע איך. טריו פאואר רוק גיטרות בעברית? יותר קל לי לתת רשימה של השפעות. משהו בין ZZ TOP ל-AC/DC, עם קצת לינרד סקינרד אבל פחות בלוז, משהו יותר קופצני. מבין?".
נשמע שכאן הקומיקאי והמוזיקאי מתחברים.
"כן, זה תלוי. לפעמים יש התייחסות היתולית, אבל אני כותב על סיטואציות מהחיים. אחרי הכל, חייבים להתייחס לחיים בהומור, גם כשקורים דברים נוראיים, והם קורים כל הזמן, חייבים למצוא את הדרך לחיוך, אחרת אי אפשר להתמודד. הייתי מספר בהופעות, שפעם כמעט ונהרגתי מסטייק. ממש נחנקתי במסעדה, ואשתי והבן שלי הצילו אותי ברגע האחרון. זה נורא, אבל שיניתי את זה למשהו טיפה יותר מצחיק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם