ארכיאולוגיה פילמאית: מסע לירח בפסטיבל ירושלים
פסטיבל הקולנוע בירושלים יקרין את "מסע אל הירח", סרטו הצבעוני המשוחזר של ז'ורז' מלייס, ויציג מקבץ מסרטיו של מיכלאנג'לו אנטוניוני
באותה השריפה, שמשמשת לסקורסזה כמוקד העלילתי של "הוגו", הלכו לאיבוד הנגטיבים המקוריים של "מסע אל הירח", חלוץ סרטי המדע הבדיוני שמלייס יצר לפני 110 שנים.
באורח פלאי אותר ב-1993 במחסן בברצלונה עותק צבעוני (כן, כן, צבעוני) של הסרט המהולל הזה, ובמשך 18 שנה שוחזרו מתוכו, באופן דיגיטלי, כל הסצנות של הסרט המקורי, המתאר מסע בחללית אל גרם השמים השכן ומפגש טראומטי עם מלך הירח המרושע. וזאת צריך לזכור: כשמגדירים עבודה של מלייס משנת 1902 כסרט צבעוני, הכוונה היא שכל פריים ופריים שבו נצבע באופן ידני באולפנו של החלוץ הצרפתי. ואין זה עניין של מה בכך; העותק שהתגלה לפתע בברצלונה מכיל 13,375 פריימים שכאלה.
לציון 100 השנים שחלפו מאז נשרפו אוצרותיו של מלייס, יקיים פסטיבל הקולנוע הירושלמי, שנפתח השבוע, הקרנה חגיגית לסרט הצבעוני המשוחזר, שבשנים הראשונות של המאה הקודמת נחשב לבלוקבסטר העולמי הראשון. בכפיפה אחת עם סרטו של מלייס יובא גם סרט טרי מאת סרג' ברומברג, מומחה לתולדות הקולנוע, המתעד את עבודת השחזור הסבלנית, שהקימה לחיים מחודשים ושופעי ססגוניות את חתיכת הארכיאולוגיה הפילמאית, שכל סטודנט הכיר עד היום בגוני השחור-לבן בלבד.
ועוד נגיסה בקלאסיקה תבוא בירושלים דרך הצגה מחודשת למקבץ מסרטיו של מיכלאנג'לו אנטוניוני.
בשנות הארבעים, בטרם הפך לבמאי, שימש אנטוניוני כמבקר סרטים ב"סינמה", ביטאון הקולנוע הרשמי של המפלגה הפשיסטית באיטליה, שאותו ערך אז בנו של הדוצ'ה מוסוליני. והנה מה שכתב המבקר הזה על הסרט הנאצי המאוס "היהודי זיס", שהוקרן בפסטיבל ונציה בספטמבר 1940, בדיוק שנה לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה והוקמו הגטאות בפולין.
הציטוט נלקח מתוך "שנות ההשמדה", מחקרו של פרופ' שאול פרידלנדר שראה אור בהוצאת עם עובד:
אנטוניוני, שנחשב לאחד המבטאים החדים ביותר של משבר החיים המודרניסטיים בכרך האירופי הגדול, נולד לפני 100 שנים, במקביל לשריפה באולפני מלייס. לציון המועד המשמח הזה מארגן לו הפסטיבל הצדעה בת שבעה סרטים, שאף אחד מהם איננו בגדר חדשות מסעירות, וכולם כבר מזמן אורחים קבועים בערוצי הסרטים בטלוויזיה. מצד שני מדובר פה בעותקים מחודשים ומצוחצחים, וגם זה משהו.
השבוע, למשל, מתקיים פסטיבל הסרטים הוותיק והמכובד בקרלובי וארי שבצ'כיה. גם שם שמעו על יום ההולדת של האיטלקי המנוח, וגם הם עורכים לו הצדעה משלהם. אלא שזו, בהשוואה למה שיהיה בירושלים, היא מקורית ומעידה על רצון לחדש משהו בתחום הפסטיבלי. ההצדעה הצ'כית מורכבת מעשרה סרטי תעודה קצרים - כולם נוצרו באווירה ניאוריאליסטית, שאפיינה את איטליה לאחר מלחמת העולם - שאנטוניוני עשה בראשית צעדיו כבמאי, לפני שהעתיק את פעילותו האמנותית לסרטי עלילה.
גם אנשי ירושלים יכולים היו למצוא דרכים מקוריות להנצחת הפשיסט לשעבר. אפשר היה, למשל, לגרד מהמחסנים את סרט הראווה הגלדיאטורי שהוא ביים בעילום שם בשנת 1959. ואפשר היה לשבץ להקרנה בפסטיבל דווקא את "מסתורי אוברוואלד", סרט ניסיוני שהופק ב-1979, ועיקר פרסומו הוא בהיותו חלוץ הסרטים הארוכים המיועדים להקרנה בבתי קולנוע שצולם באופן דיגיטלי. הקרנת הסרט הזה יכולה היתה להבליט היבט פחות מוכר באישיותו הקולנועית של אנטוניוני - החדשנות הצורנית.
אבל בירושלים העדיפו ללכת על המובן מאליו. וכך יתנחלו שם בשבוע הקרוב הסרטים המוכרים לעייפה: "הזעקה", " אוונטורה", " הלילה", "ליקוי חמה", "בלו אפ", "נקודת זבריסקי" ו"זהות גנובה". אלה מהווים בסך הכל 50 אחוז מכלל סרטיו הארוכים של אנטוניוני. ואיפה החצי השני?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם