הרגרסיה של יצפאן: הבחירות המוזרות של אלי יצפאן
מקדם אירוויזיון 86' דרך פספוסים ועד ל"מי יפיל את המאסטר". שבע תחנות בקריירה של יצפאן שמעלות את החשש שבסוף עוד נראה אותו מנחה תכנית לייף סטייל בשעות הבוקר
שנת 1986 היתה נקודת מפנה בבידור הישראלי. לא רק שריטה והג'קט הצהוב הפציעו בנוף המוזיקלי בהופעת סינתיסייזרים הכי לא קשורה לרוממה, גם הלהקות הצבאיות שפורקו בהוראת רפול עשו קאמבק עם שירים של מיטב היוצרים בני זמנינו - אתם יודעים, נעמי שמר, יובל דור מ"הכל עובר חביבי" ורמי קלינשטיין. כדי לחגוג את הקאמבק אוחדו כל הלהקות הצבאיות למופע אימים של צ'יז וחאקי, ביניהם גם החייל אלי יצפאן ששולט בכוריאוגרפיה יחד עם חבריו למיצג - עידו מ"עניין של זמן", דוד ד'אור בבלונד ודפנה דקל לפני ניתוח אף. מי גנב לו את הסולואים, למען השם?
יצפאן אמנם הפליא לקרוע מצחוק עוד בימיו בערוץ הראשון, אבל הוזנק למעמד של בדרן לאומי רק כשכיכב עם שלל מבטאיו (ובעיקר העיראקי + שפם) בתור מתחן בורקס מקצועי ב"פספוסים" ששודרה בערוץ 2 אי שם בניינטיז. ההתמחות שלו אז היתה להתחפש לשוטר או דמות סמכותית אחרת ולהציק לאזרחים תמימים באיומים במבטא
דמיינו לכם עולם בלי "ארץ נהדרת". קשה להאמין, נכון, אבל מדובר בעולם שבו אמנות החיקוי תוחמת אליה את טוביה צפיר וכמה דמויות מ"החרצופים". המשמעות היא קשה - כשאלי יצפאן עולה עם לייט נייט משלו, הוא נאלץ לחקות לבדו את כל המדינה. מה לא היה שם? אלוף לא טוב במיה ("כוס אמק, איפה ירושלים? הרגע היתה פה"), שאול מופז ("דבר'ליי יפה"), דובר הטאליבן ("או! על זה רציתי לדבר איתך!").
לכל אחד קאץ' פרייז אדיר משלו, והיה גם אריק שרון שותה מיץ תפוזים מוואזה ענקית מזכוכית ומלכת אנגליה מתהפכת על הכיסא מהנאדים של עצמה. אבל אחרי הכל, כנראה שהחיקוי הזכור, והפופולרי ביותר, מאותה תוכנית היה חיקוי ה"חאטה-חאטה-הא-הא" של שליט מצרים לשעבר, מובארק - ג'יבריש ערבי בתרגום יצפאני בנוסח עדות נאדים, גרעפסים וקללות יצירתיות עם קורטוב של סאטירה. החיקוי לא ממש מצא חן בעיני הדיקטטור, כמעט הביא לתקרית דיפלומטית, אבל בכל זאת נשאר אחד מהרגעים הזכורים בתקופה היותר יציבה בקריירה של מי שלרגעים היה יכול להתהלך בינינו בגאון כשהוא נושא את הטייטל "החקיין הלאומי".
אחרי לא מעט שנים בכבלים ופופולריות גואה, החליט יצפאן לפרוש בשיא ולעזוב את הלייט נייט שלו לטובת תוכנית משלו ב"קשת". העתיד נראה ורוד למדי, עד שעלתה "שלום אנד גוד איבנינג" - מיקס לא ברור של מערכונים לא מצחיקים (עם קהל מוקלט שנקרע מצחוק ברקע), פורמט לא אחיד או עקבי ובעיקר פוטנציאל יצפאני מבוזבז. הכישלון בביקורות וברייטינג היה צורב וכואב, בעיקר למי שציפה לעוד הברקות בסגנון החיקויים המוטרפים של הלייט נייט בכבלים. זהירות, מדובר בחומר קשה לצפייה.
אין צורך להרחיב על הפדיחה הקולוסולית, אולי הגדולה ביותר בטלוויזיה הישראלית מאז משפחת קמיצ'לי, שהיא "שבוע סוף". הניסיון לגייס את יצפאן, מוותיקי הבדרנים הישראליים ששייך לדור של יגאל שילון, דודו טופז ושאר חלוצי הטלוויזיה הישראלית, לתוך מעבדת הומור כושלת עם טאלנטים צעירים של "רשת" לא עלה יפה. לא רק שיצפאן, שבכלל צילם את הקטעים שלו בנפרד משאר הקאסט, לא הצחיק, הוא גם נאלץ לשאת את הפדיחה על כתפיו בתור השם הבולט והחגיגי ביותר של ההפקה. זה שהוא הפציע ב"שבוע סוף" רק עם החיקוי הדהוי, המשומש והמועתק לחלוטין מטוביה צפיר של שמעון פרס, בטח לא עזר לו.
טוב, האמת שקשה להגדיר חבירה לזמר המצליח בישראל בתור פדיחה, ועוד בהיכל נוקיה המבוקש. אבל לא רק שהנוכחות המוזרה של יצפאן בהופעות של המלך העבירה תחושה של מגלומניה וקפיצה מעל הפופיק, העובדה שהחיבור בין מלך הזמר העממי לבין מאסטר ההומור העממי לא העיף את הקהל כמצופה, בהחלט הבהירה סופית שיצפאן הוא עכשיו קומיקאי במשבר קריירה עמוק, שלא נראה לו סוף באופק.
התפקיד הנוכחי של אלי יצפאן, באמת קומיקאי מוכשר ויוצא דופן, בתור מנחה תוכנית על קסמים וקוסמים, שאין בה שמץ של גלאם למרבה המבוכה, הופכת את הבחירות שלו בשנים האחרונות לאוסף חלטורות עצוב לאללה. תוכנית עם קוסם, חברים, בשנת 2012, בהנחיית אלי יצפאן. נסו לגלגל את זה על הלשון כמה פעמים. בדיוק. ואל תתפלאו אם הג'וב הבא יהיה הנחיית תוכנית לייף סטייל בשעות הבוקר המאוחרות לצד מיכל זוארץ. ואנחנו אומרים את זה בדאגה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם