לב שבור, רחבה מלאה: גיא גרבר לא מפחד לפתוח את הלב
הפרידה הטראומטית מהארוסה כמעט הרסה לגיא גרבר, המוזיקאי האלקטרוני הישראלי המצליח בעולם, את הקריירה הפורייה. בסופו של דבר היא שימשה השראה לאלבום חדש שמעלה אותו עוד שלב בסולם הארוך של אומת הדאנס אמוץ טוקטלי
היה אמור להיות היום המאושר בחייו של גיא גרבר. המפיק האלקטרוני המוכשר שעזב לפני ארבע שנים את תל אביב לטובת קריירה חובקת עולם ומשגשגת אמור היה לשאת לאישה את זוגתו בשנה וחצי האחרונות ולהשיק את הפרויקט המשותף והמדובר כל כך שלו ושל שון "פאף-דדי-פי-דידי סתם-דידי" קומבס, "11.11".
אלא שאותו יום שישי הסתיים בצורה שונה לחלוטין ממה שדמיין גרבר על אודות אותו תאריך סימטרי. הפרויקט המשותף עם דידי נגנז והחתונה בוטלה על ידי גרבר עצמו, אולי בגלל הצטננות הרגליים ואולי בשל תחושת בטן של העתיד לבוא. וכך, במקום לרקוד על שתי חתונות, מצא את עצמו גרבר מרקיד חבורת בליינים מקסיקנים במסיבה שבסופה בעל הבית נעלם לפני שהעביר לגרבר ולמנהלו - שהורגלו בתשלום מראש - את המזומנים.
"2011 היתה שנה לא קלה בשבילי", נזכר גרבר באותם ימים. "הפרויקט עם פאף השתלט על הכל. בהתחלה נהניתי ממנו, אבל בהמשך כבר לא. זה נמתח כמו מסטיק ובסוף ויתרתי. פאף לא היה מרוצה וגם אני לא, וכבר הייתי מותש. מבחינתי זו היתה תמצית השנה". למרות שלא מזמן קפץ לביקור מוצלח במועדון הבלוק בתל אביב, השיחה מתקיימת בטלפון.
יום לפני כן הוא חזר מסיבוב הופעות באירופה ושוב החליף אזור זמן, מעמסה נפשית ופיזית שאף פעם לא מתרגלים אליה. יומיים מאוחר יותר הוא ניגן בדטרויט בפסטיבל מובמנט היוקרתי, שנערך מדי שנה בשנה בעיר שבה הומצא הטכנו. בחודש הקרוב הוא יופיע באיטליה, בהולנד, בקנדה, במיאמי, בלאס וגאס, באיביזה, בברצלונה ובמדריד - העיר שעד לפני רגע היתה הבית שלו והפכה לעוד נקודה על המפה שאליה הוא מגיע לפי דרישה, ממש כמו תל אביב.
בכל נקודה כזו הוא מבלה יום, לפעמים קצת יותר, הרבה פעמים קצת פחות. אחרי שנה וחצי של מגורים משותפים במדריד החליטו גרבר וזוגתו הספרדייה להעתיק את מקום מגוריהם ללוס אנג'לס, מכיוון ש"באותו הזמן זה התאים לשנינו, לה קצת יותר". בין ישיבות אינסופיות באולפן של פאף, טיסות להופעות בכל קצוות תבל והמעבר לעיר שבה הדשא ירוק והבחורות יפות, הגיעה לגרבר הצעה מפתה דווקא מלונדון.
קברניטי מועדון פאבריק, שנחשב לאחת האכסניות היוקרתיות ביותר של מוזיקת ריקודים אלקטרונית פנו אליו על מנת שיעמול על האוסף החדש הנושא את שם המועדון ועתיד היה לצאת ביום שני הקרוב. הגם שגרבר לא נמצא בפוזיציה שבה הוא זקוק לגושפנקה כלשהי, ההזמנה להשתתף בסדרת האוספים המהוללת מלמדת על מעמדו באומת הדאנס הגלובלית ועל האמון שניתן בו על מנת שירכיב תמהיל מוזיקלי ייחודי, איכותי ובלתי מתפשר.
כלומר - המחמאה האולטימטיבית עבור יוצר אלקטרוני וגם הצעה שאי אפשר לסרב לה. אלא שכמו תמיד אצל גרבר, הלא צפוי התדפק על הדלת וביקש כוסית: לוס אנג'לס
"פתאום מצאתי את עצמי בפברואר עם דד ליין למרס, כשברקע החיים שלי באמצע משבר קשה שלא אפשר לי אפילו להתקרב לאולפן", הוא משחזר. "צריך להבין, אין מצב בעולם שאפשר לבטל דבר כזה. הם בפירוש אמרו לי שאם לא אגיש בזמן את האלבום הם לא יעבדו איתי בחיים ויהיו לזה השלכות. ושם רע בתעשייה הזאת זה לא משהו שאני יכול להרשות לעצמי, בטח לא בתקופה שבה הייתי שרוי בבדידות והרגשתי חסר ביטחון".
כשהוא בדיכאון, שבור ונסער מהפרידה ומותש מהפרויקט שלא צלח עם פאף דדי, הרגיש גרבר שהזמן הולך ואוזל לא רק לפרויקט, כי אם גם לכל מה שהשיג בעבודה קשה בשנים האחרונות. אם לא די בכך, כשנפגש גרבר עם אנשי פאבריק הוא הציע שהאלבום לא יהיה עוד מיקס סטנדרטי המשלב קטעים של אמנים אחרים, אלא שיהיה מורכב אך ורק מיצירות חדשות שלו עצמו. אנשי פאבריק, שידעו שעברו כמעט שנתיים מאז שחרר גרבר חומר מקורי, קפצו על המציאה בשתי ידיים.
"היה לי מאוד חשוב שהאלבום לא יהיה עוד מוצר בעל חיי מדף קצרים, כי בתקופה האחרונה הסטים שהם הוציאו היו יותר אסופות של מוזיקה תקופתית, מוזיקת העכשיו. ואני כבר המון זמן רציתי ליצור מין רצף מוזיקלי שמספר סיפור, רציתי שזה יהיה מלודי ושתהיה בנייה כמו אצל סטיב רייך (המלחין חלוץ המינימליזם וזוכה פרס פוליצר למוזיקה), אלא שבשיאה של כל הדרמה הזאת הגעתי לאולפן ושאלתי את עצמי מה אני רוצה לספר".
גרבר נותר לבד בבית הריק, בעיר חדשה, בלי נסיעות טרנס אטלנטיות באופק, באולפן הממוקם במרתף. המצוקה אילצה אותו לשבת, להתמודד, לצלול למעמקי נפשו ולכתוב ולהפיק את המוזיקה הכי יפה שיצר אי פעם. "הייתי כל כך מבולבל בימים ההם", הוא מספר, "אבל החברים שלי תמכו בי, והבנתי שאם אני רוצה באמת לעשות כאן משהו שונה, אני צריך לנצל את הפרידה המכוערת הזאת, שבשבילי פשוט קטעה סיפור אהבה רומנטי מאוד, ולהוציא החוצה את כל הרגשות שלי. לשפוך את הלב, להיחשף".
חודש מאוחר יותר, כשהוא סחוט וגמור ובאמתחתו כמעט 40 שירים, התיישב גרבר והחל לערוך את החומרים. "הגשתי להם מיקס, אבל לא הייתי ממש מרוצה ממנו. זה לא משהו שעמדתי מאחוריו. הייתי לחוץ מאוד, לא האמנתי שאסיים בזמן, זו היתה אחת התקופות הקשות בחיים שלי, ואז גם התחילו הופעות. למזלי הם נתנו לי ארכה שמאוד עזרה לי. בזמן הארכה עבדתי על הרצף המוזיקלי, על המיקס ועל מציאת השמות לקטעים. באיזשהו שלב הבנתי שהמשחק כאן הוא אחר. בשביל לארוג את הסיפור ואת מה שעבר עליי הייתי צריך לא בהכרח לשים את המוזיקה הכי טובה, אלא את מה שמתאים ושישרת את הסיפור בצורה הטובה ביותר.
"העבודה על הרצף ומציאת השמות היו הדברים הכי קשים מבחינתי בזמן הזה, כי ביצירה שהיא נטו מוזיקלית כמו במוזיקה אלקטרונית השם של הקטע הוא האווירה שאתה מייצר. וכשהתמודדתי עם הדברים האלה, באמת קיבלתי אומץ לחשוף הכל, ומבחינתי זה ההישג הכי גדול בחיים שלי".
כשבוחנים את שמות הקטעים - "סרטים הופכות לשלשלאות", "להב בפסנתר שלי", "רץ לתוך הלילה" ו"ירח מילל" - אין ספק לאילו מקומות מכוון גרבר. את השמות הוא עוטף במלודיות מלנכוליות, במקצבי האוס עדין אך חודר, בשטיחי סאונד קטיפתיים ובשירה מהפנטת.
גרבר לא מפחד לצלול פנימה, לפתוח את הלב ולהגיש אלבום עמוק, צבעוני ומגוון. הקטעים ששרדו את המיקס הסופי מרכיבים מסע רומנטי, דוקרני וסוחף הפונה ישירות לרגש. גרבר שואב את המאזין לתוך עולמו האישי, מצליח להתעלות ולהעניק את התחושה כאילו האלבום נכתב עבור מי שבחר לשים בו את מבטחו וקפץ איתו למצולות יד ביד.
הטרק האחרון נקרא "רק רוצה לראות אותך שמחה", זה אומר שהצלחת לשחרר?
"במהלך העבודה היה לי זמן להסתכל על השנה-שנתיים האחרונות, ופתאום הבנתי שמערכת היחסים הזאת עשתה לי המון בעיות. הסתכלתי על תמונות ולא מצאתי את הניצוץ בעיניים שלי, חיפשתי את גיא וזה לא מה שראיתי. ויתרתי על האישיות שלי. פתאום הבנתי המון דברים על עצמי, על הזוגיות שלנו. היו לא מעט פעמים במהלך העבודה על האלבום שהתלבטתי אם להתקשר אליה.
"הרי אין מה לעשות - הבדידות והכאב עדיין כאן, ובזמן שעבדתי על האלבום כל מה שעבר עליי נשפך לתוך המוזיקה והיו רגעים שאמרתי לעצמי שלא מגיע לה לראות את הכאב שלי. זו היתה פרידה קשה, זו עדיין פרידה קשה. הבדידות מקשה. מנגד איבדתי אותה וקיבלתי את עצמי. אני מרגיש פורה וחי.
"בראיון פעם שאלו אותי לגבי בחורות ועניתי 'בנות באות ובנות הולכות אבל המוזיקה נשארת', אלא שבאלבום הזה המוזיקה גם קיבלה משמעות בגלל הבחורה".
לפני חמש שנים, כשיצא האלבום הראשון שלך "Bloomers Late", אמרת שבעוד חמש שנים. . .
"אהיה אבא" הוא משלים בחופזה.
קרוב. אמרת שתקים משפחה, תוציא אלבומים שאינם בהכרח רקידים, תופיע ותהיה לך היכולת להתפרנס מזה.
"נו, אז כמעט הצלחתי. משפחה זה ערך חשוב מאוד בשבילי. בעיניי גבר של בחורה אחת זה משהו אצילי מאוד וזה יותר גברי. אני הקהתי את הסקס אפיל שלי כדי לא להיקלע לסיטואציות, ובחיי הלילה לא חסרות כאלו. והאקסית שלי ידעה את זה, גם היא באה מחיי הלילה".
אז אולי אתה צריך למצוא מישהי מחוץ לסצנה. עם אלה שבפנים זה לא עובד לך משהו.
"תאמין לי שהייתי רוצה, אבל מי תקבל ותבין מישהו עם אורח חיים כמו שלי? אני נמצא בכל סופשבוע במסיבות, מוקף בחורות, אלכוהול וסמים. תראה לי בחורה אחת שלא מהסצנה שתקבל את כל זה בהבנה. אני הכי רוצה משפחה".
אז למה הרחקת עד אל.איי? זה נראה לך כמו המקום שבו תתמתן?
"המצחיק הוא שדווקא האמריקאים בסצנה שלי הם אנשים עם ערכים של משפחה וחברות. החבר'ה של ויז'נקווסט (קולקטיב הדאנס המצליח באנדרגראונד כרגע) - סת'טרוקסלר שתמכתי בו במשך שנים מאז שהוא ילד והיום הוא יותר גדול ממני, ריאן קרוסון ולי קרטיס - הם חברים מאוד טובים שלי. אפילו שהם הכירו את האקסית שלי לפניי, ברגע שהכל התפוצץ הם אמרו לה 'גיא הוא משפחה שלנו אז תביני שאנחנו איתו בסיפור הזה'".
אז אתה שם עכשיו כי שם גם החברים?
"עכשיו אני כאן כי עכשיו אני כאן. לוס אנג'לס זה מקום מגניב, דווקא מזכיר לי את הארץ, הדברים מתחברים לי פה, יש מלא התרחשויות, אנשים מוזרים. אני אוהב את זה. והחברים הכי טובים שלי עדיין גרים בארץ".
אז למה לא לחזור לישראל?
אולי יום אחד, עכשיו בטח לא. בארץ אני נמצא בבעיה, כי אני מרגיש שכל שיחה שלי זה כאילו אני בדאווין. משתמע שאני שואו אוף ואני לא, אלה פשוט החיים שלי. אני מודה שכשהייתי בדיכאון הרגשתי אשמה על זה כי יש לי חיים מדהימים. אני עושה את מה שאני אוהב, יוצר ברמות הכי גבוהות, עובד על כל מיני פרויקטים, מגשים את החלומות שלי, אבל באותו זמן הבחורה הזאת שיפדה לי את הלב וזה הפיל אותי. לא הבנתי למה היא לא נטרפת כמוני. אולי היא רק משחקת אותה קולית, אני לא יודע. אז נכון שיש לי מלא חברים, ואני חי טוב וכל זה, אבל ברגעים ההם הבדידות שלי היתה קיומית".
וברגעים האלו שהעולם שלך משתנה ככה, איך אתה מתמודד עם תשומת הלב?
"מצד אחד אני מזל אריה וזה משהו משמעותי מאוד בחיים שלי, קווי האופי שלי הם ברורים מאוד ואני יודע מה זה אומר להיות במרכז. מצד שני אין לי סבלנות לתשומת לב. הייתי מוותר עליה, אבל זה חלק מהקריירה ומאיפה שאני נמצא היום. אני יכול להגיד שבמשך השנים למדתי שתשומת הלב שבאה לידי ביטוי בפרסום ובשיווק והדברים האלה זה משהו שתפס נפח יותר ויותר גדול בחיים שלי, בטח בשנתיים האחרונות שלא הוצאתי מוזיקה, ובשביל להישאר בראש של הקהל שהוא ברובו צעיר אתה לא יכול רק להישען על מה שעשית לפני כמה שנים".
אז מה הלאה?
"האלבום שיוצא בפאבריק, כמה ריליסים קיציים, אלבום אינדי-רוק שאני עובד עליו, הפרויקט עם פאף דדי, שאמור לצאת בסוף הקיץ, ויש עוד הרבה חומרים חדשים. הסתיימה מערכת היחסים, הלב שלי שבור אבל כל היצירתיות יוצאת החוצה".
עוד במוזיקה:
>> היום יום הולדת: ברי סחרוף חוגג 55
>> לונדון מחכה לי: שירים אולימפיים לאולימפיאדת 2012
>> אביה של איימי ויינהאוס: עוד אלבום שלה בדרך
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם