היום יום הולדת: ברי סחרוף חוגג 55

נסיך הרוק הישראלי, שכבר מזמן הפך למלך, חוגג יום הולדת ולכבוד האירוע אנחנו חוגגים בבחירת עשרת השירים הטובים ביותר לאורך הקריירה

חן לב | 7/7/2012 1:27 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: ברי סחרוף
"נסיך הרוק", כך כונה ברי סחרוף בתקשורת הישראלית של שנות התשעים לאחר שנפרד משותפו האלמותי רמי פורטיס ויצא לקריירת סולו. במהלך אותו עשור הוציא סחרוף ארבעה אלבומים, כתב מוזיקה לסרטים "קלרה הקדושה" ו"לנגד עיניים מערביות" ואופן כללי שמו נאמר בנשימה אחת יחד עם צמד המילים "רוק ישראלי".

בכל אלבום מאז ועד היום, ניסה סחרוף לחדש ולהתחדש: הוא הלחין שירי משוררים וחידש שירים ותיקים, עבד עם מספר כותבים, גילה את הצד האלקטרוני וחשף יותר מטפח לאהבתו אל סולמות מזרחיים אותנטיים. באמצע שנות האלפיים שב לעבוד עם פורטיס לטובת אלבום אחד שכולו געגוע והתפכחות. לרגל יום הולדתו ה-55 קיבלתי על עצמי את האתגר הקשה ביותר לבחור רשימה של עשרה משיריו הטובים ביותר, כשכמובן הקושי הוא רב מטעמים מובנים.
"רחוק ממך" (11א', 2005)

הנציג הכי מעניין כאן ולא טריוויאלי ברשימה הזאת. ברי סחרוף חוזר לשיתוף פעולה מלא עם רע מוכיח לראשונה אחרי 12 שנים. התוצאה היא -11א', אלבום מלא סימפולים, הפתעות ומשחקים ואולי זו הסיבה שלא סיפק להיטי רדיו בדומה לקודמיו. בכל זאת, פנינה אחת ממנו הצליחה ברדיו באופן יחסי והיא "רחוק ממך" הנהדר. כשלצידו הקיץ (מוטיב חוזר בכמה משיריו שזכו להכרה לאורך השנים) יהודית רביץ המופלאה כקול שני (שגם מדקלמת קטע מתוך "השתדלות" של דליה רביקוביץ') ורע מוכיח (שמנגן על שלושה כלים ומסמפל את השיר לדעת), יהיה זה עוול לסחרוף שלא לבחור בשירו זה לעשירייה הפותחת.





"חבל שאת לא" (סימנים של חולשה, 1993)

הגיטרה האקוסטית המכה בקצב ברקע, הבחורה שלא מגלה ולא מראה סימנים של חולשה, שמחייכת כמו סימן שאלה, לא מאמינה לאף גבר בעיר, חוזרת כל לילה למלחמה פרטית, מתקפלת בזמן ובאופן כללי חבל שהיא לא. טקסט פשוט ומכאיב, שהפואנטה שלו מתגלה באופן ברור רק אם מקשיבים לשיר עד סופו ושומעים את סחרוף לוחש "אבא אמר- זה בכלל לא נורא / אבא אמר שזה כמו סוכריה".



"חם על הירח", "מפנה מקום" ו"יומולדת" (חם על הירח", 1995)

שלישיית שירים אשר, אפילו אם אין הדבר כך בפועל, שייכים לאלבום אשר בעקיפין ובמישרין מתקשר לתקופה בה סחרוף עזב את הבית, על פי השמועה המקובלת, לטובת הבחורה עליה נכתב "מפנה מקום" (למרות ש"את בשלך") - היא יעל אבקסיס. מה שברור הוא שחם על הירח היא מטאפורה שנונה וסימפטית הרבה יותר מאשר "כשהגיהנום יקפא". את השיר האחרון בשלישייה הזאת קצת מוזר לקרוא עכשיו בדיעבד מבין השורות, כיוון שהפך שנים אחרי כתיבתו משקט וכאוב ללהיט טראנס מנצח מגובה בקליפ בכיכובם של ארנב כחול ושירה קצנלבוגן.




"זמן של מספרים" (אתה נמצא כאן, 2011)

בעיצומה של תרבות הרייטינג השלטת במקומותינו ההצלחה המטאורית של זמרי הפופ הים תיכוני בארץ ושיריהם הקליטים, כתב עמיר לב את הטקסט לשיר הזה (עם השורה הפותחת והבלתי אמצעית: "את יודעת אני לא שומע כבר מילים-עכשיו זה זמן של מספרים") והביאו לסחרוף. זה האחרון הוסיף משלו והלחין לתפארת מדינת ישראל. יתר שירי האלבום לא פחות נהדרים מהשיר הזה- אך אין ספק שהצעקה (שמתחבאת מאחורי לחן ופזמון קליטים) שיש כאן, מבטאת נאמנה את רוח היצירה כולה.



"עוד חוזר הניגון" (נגיעות, 1998)

לאורך השנים אהב ברי סחרוף להתעמק בטקסטים של משוררים או כאלה שהיה להם ביצוע קודם. "האיש שבקיר" (שכתב יהודה פרדיס בהשראת סיפור צרפתי מ-1943, וביצע שמשון בר נוי בקולו המפחיד), "אינני אוהב אותה" (שכתב טשרניחובסקי) ו"אליפלט" (שכתב נתן אלתרמן) הן דוגמאות מעולות לכך.

יותר מאלה ומכל השאר, השיר הפותח מתוך ספרו של אלתרמן "כוכבים בחוץ" (אשר לא קיבל שם ממחברו אלא צוין בכותרתו על ידי כוכבית בלבד) הפך ברבות השנים לשיר סחרופי אותנטי, למרות שעד שהגיע לידיו עבר גלגולים שונים (כולל לחן של נחצ'ה היימן וביצוע של חוה אלברשטיין, ולאחר מכן הלחן המוכר יותר של נפתלי אלתר שהושר לראשונה בפיה של נירה גל) עד כדי כך שלא מעט ממעריצי "הנסיך הכסוף" בטוחים עד היום כי סחרוף עצמו חיבר את מילות השיר הזה.



"השומר של הגן" (הכל או כלום, 1991)

באלבום הראשון אחרי הוצאת הצלע הפורטיסית מגופו, נדמה שסחרוף ניסה לחפש כותבי שירים אחרים לעבוד איתם או משוררים להלחין משיריהם. בין השאר אפשר למצוא כאן שירים של ערן צור ("כולל נימפה", שיותר מאוחר חודש על ידי צור עצמו), יונה וולך, דוד אבידן, שאול טשרניחובסקי ובאופן לא מפתיע של רמי פורטיס (כולל "לחץ" שכתב עם סמי בירניבך, "באמונה עיוורת"- שנתן את שמו לאלבום, ו"חלליות" האדיר). מעל כולם, בלט באלבום הבכורה של סחרוף שיר שהוא לכאורה "פורטיסחרוף" פר- אקסלנס. העניין הוא שכתב אותו דן תורן, שהפך מתחת לאף של כולם לכותב אחד השירים הכי מזוהים עם סחרוף בהופעות ובכלל.





"מה לך יחידה" (אדומי שפתות, 2009)

רבי שלמה אבן גבירול, מגדולי המשוררים והפייטנים היהודיים בכל הדורות, לא חלם שבמדינת היהודים יקראו על שמו רחובות ובוודאי לא ששיר שכתב בספרד של המאה ה-11 יככב בגאווה ברשימות שירים של תחנות רדיו שישדרו בה. שנים רבות אחרי ששיריו נכנסו לתוכנית לימודי הספרות בארץ, החליט ברי סחרוף לצוות אליו את רע מוכיח לשיתוף פעולה נוסף ביניהם וליצור אלבום אמיץ שכל כולו מחווה לאחד המשוררים היהודיים הכי גדולים של תור הזהב הספרדי. שיתוף פעולה, אשר בשיר זה מגיע לשיאו עם סנכרון והפקה מוזיקלית מושלמת לטקסט שנכתב לפני עשר מאות.



"נגיעות" ו"עיר של קיץ" (נגיעות, 1998)

שנתיים לפני סיום המילניום הפציץ ה"נסיך הכסוף" של הרוק הישראלי עם אלבום מופת חדש שהפתיע בצלילים אלקטרוניים, לאו דווקא אלמנטאריים, לצד הגיטרה החשמלית הנצחית שלו. האלבום גרף פרסי מוזיקה ונכנס היישר לרשימת אלבומי נכס צאן הברזל הישראליים עם שירים כמו: "ככה זה לאהוב אותך (שהפך ברבות הימים לשיר הנושא מתוך "שבתות וחגים"), "עבדים", החידוש ל"עוד חוזר הניגון" האלתרמני, "לב שלם", "כמעיין המתגבר" ו"החיים שממול". לראשונה כאן באופן מובהק בקריירת הסולו שלו, נגע סחרוף בצד האוריינטלי- אשר בשנות האלפיים הוטמע היטב בצלילי החשמלית שלו. הבולטים ביותר מתוך האלבום הזה הם כמובן שיר הנוגע ו"עיר של קיץ" המצוין, שכתב עבורו מיכה שטרית.



"חלליות" (הכל או כלום, 1991)

 את השיר הכי מצליח מהאלבום הראשון שהוציא סחרוף אחרי תולדות "הבית הראשון" של "פורטיסחרוף", כתב דווקא רמי פורטיס, שותפו לצמד המוזיקלי הכי כשרוני ומעולה שהיה במוזיקה הישראלית. השיר ההזוי, עם הקליפ הזכור לטובה סטייל פיטר גבריאל, נשאר חקוק עד היום בדברי הימים של הרוק המקומי עם השורה הבלתי נשכחת: "חלליות, להיות או לא להיות?".



"כמה יוסי" (סימנים של חולשה, 1993)

לא באמת ציפיתם שיהיה כאן שיר אחר. שיר אחד שהצליח לחדור את כל שכבות ההאזנה בארץ וליצור קונצנזוס מוחלט סביבו- דווקא באלבום קורא התיגר בחדשנותו היחסית לתקופה, שהיה גם הפרויקט הראשון המשותף לו ולרע מוכיח. בדומה לאיאן קרטיס, סולן "ג'וי דיביז'ן", שכתב את Shadowplay על האדרספילד, שהוא אזור בפרבר המנצ'סטרי מקלספילד, וזיכרונות ילדותו, ברי סחרוף יצר "גרסה" ישראלית על זיכרונות נעוריו בשכונת רמת יוסף (על שם יושב ראש הכנסת הראשון של המדינה, שפרינצק) שבעיר בת ים.

עד היום הדעות חלוקות לגבי אותו יוסי מסתורי, שחלק לא מבוטל מהמעריצים מזהים אותו עם אלפנט - למרות שאם לשפוט על פי השיר המספר בין השאר על אהובה עוזרי שנתנה את קולה לטובת הקהל, הגיטרה של שלמה מזרחי, הורים שפוחדים שתהיה עבריין, העיר הגדולה תל אביב, משחקי הגוגואים, סרטים ושירים מחו"ל שעוררו עניין - וכמובן איך לא, הספר הנחשק "פאני היל" שעבר מיד ליד, סביר יותר להניח שהמדובר בשמה של השכונה בה גדל סחרוף. נדמה שהסיבה להצלחה הגדולה של השיר היא בגלל שלצד הלחן הקצבי איפשהו, ובשינויים קלים בהתאם לכל אחד, מדובר בסיפור של כולנו.



עוד במוזיקה:
>> תנו להם רובים: גאנז אנד רוזס הפתיעו לטובה
>> ארקדי דוכין מתמודד עם השדים
>> סמאשינג פאמפקינס מצליחים לצאת מהניינטיז

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים