הישרדות: ההדחה שעשתה צדק עם הפורמט
יוליה פלוטקין מיצבה את עצמה כסוג של מאמי לאומית, אבל לחבילת המתיקות המתולתלת הזו, שלא לכלכה את ידיה במשחק, לא באמת הגיע לנצח. וגם: האם פרסטר יממש את חזון העצמות היבשות?
נסו לעצום את העיניים ולחזור אחורה לרגעים הגדולים של העונה הזו. פלוטקין שימשה תפאורה מרשימה בכל אחד מהם ולא בלטה אפילו בקצת במהלכים המשמעותיים שהניעו את "הישרדות VIP" קדימה. ראינו את שגב מהנדס את הדחת אושרי, את נטלי דדון זוכה בחופן חסינויות, את בוקי תוקף חזיתית כל מה שזז, ואת חברי התורג'יאדה מנסים אי אילו מבצעי מלחמה על עזאם ושות' בנסיון להתקדם במשחק.
בכל הזמן הזה, פלוטקין גזרה על עצמה דממת אלחוט - תפסה פוזה של עץ קוקוס ורק זזה עם משב פני הרוח כשמישהו בכלל הזכיר את המילה המגונה הזו - אסטרטגיה. טפו, עלק. משום כך, הדחתה אמש עשתה צדק עבור הפורמט. צדק משום שמי שכלל לא לכלך את ידיו, אינו יכול ברגע האמת לטעון שמגיע לו לזכות בתוכנית רק בגלל שהוא שיחק בסגנון אמא תרזה.
הצרה האמיתית שנחשפה אתמול היא לא חוסר ההחלטיות של יוליה, אלא העובדה שפלוטקין לא הצליחה לפני משימת הווטו להגיע למסקנה הברורה מראש - שלא היתה לה אופציה טובה יותר מאשר ללכת עם חברי הברית הקודמת שלה. ברמה הלוגית הנקייה, בגידה בשגב ונטלי היתה בונה לפלוטקין שני אויבים בחבר המושבעים, בעוד שהליכה עם הברית הישנה שלה לא היתה באמת מעוררת את זעמם של תורג'י, אנה או ענת. להיפך, סביר להניח שהבלונדה עדיין היתה מקבלת את הקולות של שבט טי-ניום, וזוכה ברגע האמת לעדיפות על ספסלי המושבעים של המועצה בבריכת הסולטן.
רק שמעצם היותה של העונה הזו עונת סלבס, הרמה הלוגית הנקייה ממש לא משחקת פה פקטור. כפי שכבר נכתב פה בעבר, לכל "הישרדות" יש מוצאי "הישרדות", ואף אחד לא רוצה למצוא את עצמו מול איזה תורג'י כועס וזעוף באמצע השקה לקולון חדש. לזכותה של פלוטקין ייאמר שהיא לא התביישה לגלות את השיקולים מאחורי המחשבה לחבור לתורג'י - כן, זה היה הפחד. החשש ממאפיית הברנז'ה שעוד עלולה להתנקם בה בשלב האודישנים. פלוטקין הפגינה כנות מרעננת בנושא הזה, אם כי לא בטוח שהכנות הזו היתה טובה למסך הטלוויזיה. בסוף, גם תורג'י הרי ראה שהסיבה לכך שיוליה שקלה שותפות איתו נבעה מאימת הפאנטום ולא מאהבת מרדכי.
הקרדיט היחיד שמגיע ליוליה ברמה האסטרטגית נובע מיכולתה המרשימה להתחמק מנטילת אחריות במשך 27 יום רצופים. רק כאשר המספרים הידלדלו בצורה משמעותית, החל הלחץ הגדול להיות מופעל על כתפיה של הילדה הצנומה הזו, והוא הוביל אותה לבסוף גם להתרוצץ חסרת אונים מנקודה A ל-B ומ-B ל-A רק בשביל לנסות לפצח את נוסחת בוזון היגס המסובכת - דאנג או טיניום. בסופו של דבר, אחרי ההפסד במשימת הווטו, כבר לא היתה לה ברירה לבחור בצד של תורג'י כדי למנוע מעצמה את מבחן האש, אבל אפילו רון פרשט האגדי לא היה שולף קסם שהיה מציל אותה.
בניגוד, למועצות השבט הקודמות, לא זכינו לראות הפעם דם, תחושות נקמה, או כעס. המועצה עצמה התחפשה לקבוצת תמיכה, ואפילו איחוד היסטורי נרשם בין דאנג לטי-ניום על מנת לספק סוג של כתף חמה, כמעט פסיכולוגית, לבחורה שלא יכולה להחליט. ברגע האחרון, כשהאוטובוס של אנה ארונוב יצא לכיוון קניון בת-ים ע"ש מיכל זוארץ, נזכרה פלוטקין לגלות לכולם שיש לה תוכנית מגירה סודית. רק שבשלב הזה,
כמה באמת לא סמכו המתמודדים על יוליה? התשובה לשאלה הזו לא ממש משנה. יוליה לא שילמה את המחיר אתמול על חוסר היכולת שלה להחליט, אלא דווקא על חוסר היכולת הקואורדינטיבית שלה לשבור אריח מסכן אחד. אריח אחד הוא זה שחרץ את גורל המשחק, כאשר ענת הראל העדיפה להסתמך על הפתק הקטן שפרגנה לה משימת הווטו, מאשר על המתולתלת המזגזגת, שלא ממש נסגרה על עצמה עד הרגע שבו גיא זוארץ דקלם: "חברים, זה הזמן להצביע".
איך תיזכר יוליה פלוטקין ב"הישרדות VIP"? כדוגמנית האנונימית שסללה את דרכה לתודעה שלנו בזכות תוכנית ריאליטי. המשימה האמיתית של יוליה לא היתה לזכות במיליון, אלא לצרוב את עצמה בעולם הגיא פינסים והפנאי פלוסים. המשימה הזו הוכתרה בהצלחה. יוליה אולי לא נכנסה כ-VIP ל"הישרדות", אבל היא יוצאת ממנה VIP, עם כמה שערי עיתונים ובוודאי עוד שלל הצעות אטרקטיביות. נתראה בהשקה לקולון.
משימת הווטו ממשיכה להוציא את כל העוקץ מהפן האסטרטגי של המשחק. שלוש שעות של פריים טיים מוקדשות מדי שבוע לתוכנית, אבל העניינים האמיתיים נסגרים רק בחצי השעה האחרונה של הפרק בשבת, כאשר משימת הווטו מוכרעת, וכתוצאה ממנה מתבררים גם יחסי הכוחות במועצת השבט שאחריה.
התוצר הבעייתי של חלוקת הצמידים המסיבית הזו היא שנשארנו עם שעתיים וחצי של טלוויזיה מדי שבוע שלא מקדמות אותנו לשום מקום ברמת המשחק. כאשר מספר המתמודדים צונח מדי שבוע, אנחנו מקבלים פחות מדי אנשים ואינטריגות על יותר מדי זמן מסך.
המשמעות המיידית היא שהחל מהפרק הבא, כפי שגם מעיד הפרומו, נזכה לראות דרכים שונות ומגוונות של השורדים לבזבז את הזמן. עשר הדקות שהוקדשו בשבוע שעבר לפולחן האישיות של דורון מלך האי לא היוו אתנחתא קומית מבית היוצר של איתי שגב, אלא יריית פתיחה לקראת שלל הטכניקות שיבואו עלינו לטובה כדי להזיז את מחוגי השעון.
כמה ריבים ומהומות כבר יוכלו ליצור שישה מתמודדים על האי? אפילו לאיתי תורג'מן נגמרים האנשים לעצבן, ויש גבול לכמות הראיות שבוקי נאה יכול לאסוף נגד אושרי ותורג'י לקראת הגשת כתב אישום על סחיטה בנסיבות מטומטמות.
תוסיפו למשוואה גם את האיחוד של משה פרסטר ויוליה פלוטקין באי התקווה, שלא ממש צפוי להיות פצצת אנרגיה, ותחזיקו אצבעות שהחודש וחצי שנשארו עד לגמר לא יורכבו רק ממורה תאילנדית שמלמדת את בוקי נאה איך עושה חתול בנגקוקי מיוחם.
אי שם באי התקווה נשמרת לה הפנטזיה שאולי פרסטר יצליח לממש את חזון העצמות היבשות ויחזור למשחק אחרי מפגן הביצועים שלו מהמשימות האחרונות. בינתיים, משה ממשיך לאבד את האחיזה במציאות, אבל מוכיח שגם אם לא תמיד הרגליים שלו על הקרקע, הוא עדיין מסוגל לזכור פיסות טריוויה שוליות מהנייטיז ולשלוף מהזכרון את הביוגרפיה של מיכל זוארץ.
אחרי שקיצץ את עזאם עזאם, הגיע תורו של אושרי לקבל שיעור מהמאסטר יוגה החדש של תאילנד - המהרישי פרסטר. משימת אי התקווה נתנה סיכוי שווה למשה ולאושרי, אבל הדגימה בדיוק את השוני בין שני המתמודדים. בעוד פרסטר השקיע ביחסי אנוש ושינן את הטיים-ליין בפייסבוק של כל המתמודדים, אושרי שם את כל האינפורמציה השולית הזו באיזה תא אפור נידח והעדיף להריץ דאחקות עם השותף שלו לדירה על פני התעמקות בקרציות האלו שהסתובבו לו כל הזמן על החוף.
מי חשב שהראל מויאל יגיע לרדוף בחזרה את אושרי? אבל דווקא היה יכול להיות נחמד יותר אם כהן היה מאבד את משימת אי התקווה בזכות קושייה על איזה סל מפואר מהרזומה של דורון ג'מצ'י מול סקבוליני פזארו.
במשימה האחרונה שלו בהחלט, הספיק הקטן לשחרר את יתרת תחמושת הדאחקות שצבר במהלך השהות באי התקווה, לפני שנפרד סופית מ"הישרדות VIP" וסתם את הגולל על מטבע הלשון שנכנס לכל בית בישראל - "אושרי ותורג'י".
מעתה, כולנו ניאלץ להסתפק רק באיזה "סבבה" פה, "סבבה" שם מדי מועצת שבט. אלא אם, כמובן, מישהו יחליט להפוך את וילת המושבעים לווילה של תקווה.
מדד הישבן (כמה פעמים הופיע ישבן בפרק): 2.
דירוג השורדים השבועי (מצעד הפייבוריטים): 1. נטלי דדון, 2. ענת הראל, 3. בוקי נאה, 4. איתי שגב, 5. משה פרסטר.
1. "יש לי תחושה שדווקא היופי של אנה קצת כזה 'ערסי', קצת רוסי כזה. משהו בחייתיות שלה יותר עובד בפארק הלאומי שנקרא בת-ים" (אושרי כהן ממפה את תושבי בת-ים)
2. "אי, אי קטן שלי, נחש מי חזר אליך? משה. חזרתי אליך... אתה שמח לראות אותי, אי? יופי, יופי, אי טוב, אי טוב, יהיה לנו כיף ביחד אי, אתה תראה" (משה פרסטר מגדיר מחדש את המושג אי-שפיות)
3. "לא באתי למשחק הזה, לא נסעתי עד לפה, כדי להיות סטטיסט בדרך לסרט הגמר של אושרי ושל תורגי'" (בוקי נאה רוצה קידום לדרגת רב-ניצב)
4. "אני יודעת לאן נושבות פניי" (יוליה פלוטקין עפה עם הרוח)
5. "בואו לא נהיה תמימי דעים" (יוליה ממשיכה לשדרג את השפה העברית)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם