להטוטן של מילים: יחזקאל נפשי מספיד את רמי דיצני
המשורר רמי דיצני נפטר היום (שני) ממחלה ממושכת. יחזקאל נפשי, משורר וידיד, כותב על האיש שהיה. מיוחד
נפיל של חריזה פשוטה. רמי דיצני צילום: מוטי קיקיון
רמי דיצני היה יותר ממשורר. הוא היה להטוטן של מילים. מן נפיל של חריזה פשוטה ואהבה לספרות.
הוא היה איש אלקטרוניקה נבון, בעל שכל ותפיסה מהירה. הייתה לו חיבה אדירה למדבר, וזכורני כי בעבר, בעוד שנינו מסיבים בירושלים, אותה כה אהב ומגבולותיה לא באמת רצה לצאת, היה דובר לעברי על הייחודיות המנטאלית שיכולה לבוא על האדם רק במדבר. הסכמתי עם דבריו.
למעשה, עם מרבית דבריו הסכמתי. היו לנו אי אלו חילוקי דעות לגבי ענייני הכתיבה, אולם זה קורה בין ידידים שזוהי מלאכתם. הוא ידע לשלב בוטות בכתיבתו, לקחת את המקום אינטימי של הגברים והנשים ולהופכם ללעג דרך מלותיו. הוא ידע לעשות זאת, אך אלוהים, באיזה חן שהוא עשה זאת...! ותמיד כשהייתי פוגשו ומעיר לו על כך, היה דובר לעברי ואומר: "נפשי, מה אתה מבין בבוטות? לך תכתוב רומנטיקה, אני לא אצליח להכניס לך הוללות לראש". אולם אני, אם להיות כן, הייתי מתקנא בך על כך רמי. אני, איני יודע לעשות זאת. מעולם גם לא ידעתי.
רמי היה קטן ממשה בן-שאול ומנתן זך ב-20 שנה, אך במובנים רבים, היה חלק מתקופתם, ולא אחת, בעוד הייתי עורך את כתב העת לשירה "מאזנים" לצד משה בן שאול ז"ל, היה מגיח בפתח המערכת. היה מעיר הערות, צוחק עם משה כמו הם נערים פוחחים. המצחיק הוא, שאני חשתי עצמי, למראם באותם ימים, כעין מבוגר אחראי על שני נערים שחיבתם נודעת והם משולחי רסן. אהבתי לראותם יחד,
אז, בפאתי המסדרונות המתארכים. רציניים לרגעים, מחליפים מימרות, אומרים שירה, ואז, לאחר שהות-מה, צוחקים כילדים ומחליפים בדיחות מימי הקיבוץ או תל אביב של פעם.
רמי דיצני זכה בפרסים רבים על שירתו. ביניהם פרס אקו"ם ופרס ראש-הממשלה ע"ש לוי אשכול לשנת תשנ"ה ועוד. זה הסב לו אושר, אני יודע זאת. זה סייע לו בעניינים כלכליים, אך אני סבור שזה גם לא אמר לו יותר מדי. כוונתי היא, כי בעוד אנו היינו דוברים על איזה פרס שקיבל (כמדומני פרס קרן ירושלים), הפטרתי לעברו כי זה לא מעלה או מוריד מיצירתו הפרס שקיבל. "השירה כשלעצמה היא פרס אמרתי, ואין פרס לפרס". הוא צחק, הנהן בשקט, והשיב לעברי:" כן, אבל לממון שבפרס לא היית מתנגד, נכון נפשי...".
היום, בשעת בוקר, בעוד בירושלים אותה הוא כה אהב הולכת ועורכת עצמה לחמסין כבד, הוא נפטר. בעוד שעות אחדות יצא מסע הלוויה, שסופו בבית ההספד קריית ירושלים בהר המנוחות. שם, הוא ייטמן באדמת הטרשים הלוהטת. אתה תחסר לי רמי. אתה תחסר לי, ואף אם יחסינו הלכו ונמוגו לאיטם, גוועו עם לכתו של משה בן שאול מן העולם, היו לנו אי אלו רגעים של חיבה כנה, של אמת, של להג ותרבות. של שירה. כעת אתה לבטח שם, עם משה, צוחקים ומחליפים בדיחות של פעם, מימיי הקיבוץ ותל אביב הישנה. אף אני אגיע לשם בבוא העת רמי, אצחק עימכם ולא אבין מאום משפתכם הסודית. אף זה יתרחש בבוא העת...
היה שלום רמי מכובדי.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם