לא חושפת טפח: ב"אלנבי" העלילה קודמת לכל
"אלנבי" לא דוחפת בשר טרי בכוח לצופה, אלא משתמשת בו באיפוק. גם המשחק המוגזם והמופרך נחסך מאיתנו, וחוץ מכמה רגעים אינפנטיליים, מדובר בדרמה שמכבדת את צופיה
שוטפת ובנויה היטב. "אלנבי" צילום: דני בר אדון
לכאורה, ורק לכאורה, הדבר הכי מקורי ומרענן ב"אלנבי" הוא הפסקול. כשאבי בללי בונה פסקול (והוא עשה את זה הרבה, בין היתר ל"בטיפול" ול"תמרות עשן") התוצאה המענגת מובטחת. ומעבר לפסקול? על הנייר, תחושת לאות. פריש-מיש של סקס צ'קלקות ורומנטיקה מטווח אפס. רק שהפעם - טוויסט בעלילה - חשפניות על הבר. מרגיש כמו משהו שנכתב, שודר, נלעס כבר. נקסט, לדרמה הבאה.
>> צפו: היינו בהשקת הסדרה
ובכן, "אלנבי" פותחת דלת למועדון פרוץ, אבל מגלה חדר אחר, נעים יותר, צפוי פחות. היא מבוססת על ספרו של גדי טאוב, שגם אחראי לתסריט (יחד עם ארז קו אל; אסף ברנשטיין ביים). במרכזה עומד ארז, בעל מועדון, שמנסה לפתור תקרית אלימה בתחומי המועדון. זה הרגע נמצאה מיקה, חברתו של אחד המאבטחים, חבולה. מכאן, כלומר מנקודת הזמן הזו, מתפתחת עלילת אלנבי ומסתעפת.
לצדו של ארז עומד עידו, גם הוא מבעלי המקום, שמפתח ערגה ילדותית לחשפנית קלת דעת. חשפנית נוספת, נוקי, מעוררת את סקרנותו של ערן, עיתונאי מהוגן הנקלע למקום. "אלנבי", ייאמר לזכותה, לא מנצלת את המשאב העיקרי שלה, החשפנות, בשביל לדחוף בשר טרי לצופה. להפך. היא משתמשת רק לצורך, באיפוק. העלילה קודמת לכל. ובחלק הזה, העלילתי, היא צולחת את המבחן: היא מעניינת. היא שוטפת, בנויה היטב, לא מתעכבת כמעט על טפל ומקרטע.
יתרון נוסף של "אלנבי" הוא אביב אלוש. בכל תפקיד בו נדמה שאלוש הושלך במפגיע לעמקי הטייפ קאסט, הוא מגיח ומגלה אלמנט נוסף ביכולותיו. גם אם תמיד כוחני, ערס בקצוות, לא פראייר. הפעם, בתפקיד ארז, הוא שומר על פאסון, ריאליזם מלבדו, נדב נייטס וגיא אריאלי משכנעים ומדייקים.
אביב אלוש הוא יתרון בולט. ''אלנבי''
צילום: דני בר אדון
ככלל, העיסוק בפשע, זנות וחיי לילה מזמין תמיד משחק מוגזם ומופרך. לאמור, זה מועדון, חובה על השחקנים להתנהג כבבונים שכירים ועל השחקניות להוציא שם רע לחתוליות. מכיוון שכך, יפה לה ל"אלנבי" שחסכה את זה מאיתנו. ועדיין, ישנם מקומות שבהם האינפנטיליות יוצאת מהחורים, כאילו לא הסכימה להיכלא למשך סדרה שלמה בארון. נוקי למשל, שאותה מגלמת רומי אבולעפיה, היא חשפנית. דקה אחרי שהיא מסיימת לענטז ומתלבשת, מתרחש נס. הופ! היא הופכת להיפסטרית, כולל מבט מתחכם. "את מוכרת לי מאיפשהו", זורק לה ערן, העיתונאי. "סחה על השורת פתיחה", היא עונה, "המצאת את זה לבד?".
הנה לנו דיאלוג טרי, אבל מהבוידעם. אגב, ניחשתם נכון. את הלילה הם סיימו בסלון שלו, ביוזמה שלה. היא מכונת מין, הוא רגיש וסקרן.
מצער שהפנטזיה הגנרית "היא חשפנית ואני אדם מהשורה, אבל בוודאי אוכל להחזיר אותה למוטב, אולי נתאהב ונתחתן" מוצאת את מקומה על המסך בצורה פשטנית וקלת דעת כל כך. מלבד זה, הבימוי המאופק של "אלנבי" ראוי לציון, הטקסטים, ברובם, הגיוניים, הדמויות מניחות את הדעת. גם אם לא תיזכר כסדרת מופת, "אלנבי" תירשם כדרמת פשע וביבים, שלמרות הפיתוי, לא התעקשה להתייחס לצופיה כמאותגרים עם זמן פנוי. ואם לא זה, תמיד יש את אבי בללי.
"אלנבי", ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם