תסמונת דאום: חנוך דאום הוא התשובה לשאלה מי הכי ישראלי בעיניך
אם "מחוברים" לא הייתה קיימת, חנוך דאום היה צריך להמציא אותה. הנטייה שלו להתחבטויות והדגש שהוא שם על כל מה שקודם להכרעה מתאימים לפורמט הטלוויזיוני וגם משקפים את המדינה אכולת האשמה שלנו
היה מחובר עוד לפני שהיה "מחובר". חנוך דאום צילום: אריק סולטן
מי שעקב בשנים האחרונות אחרי חנוך דאום פגש פובליציסט מטעם, שגריר בלתי רשמי של משפחת נתניהו בתקשורת וסופר לא מאוד חשוב. אפשר לומר עליו שכמו באותן חוברות צביעה לילדים, הוא שרטט את מפת התקדמותו בעולם התקשורת באמצעות חיבור הנקודות הנקראות מוקדי כוח. הוא היה מחובר (לביבי, לשרה, לנוני, לצנגן, למי לא) עוד בטרם היה "מחובר". אבל אחד המאפיינים של המסלול הזה הוא שאינו מוביל בדרך כלל לפריים, אלא מתקיים במקביל אליו. אתה לא הופך לסלב מכתיבת טורים על העוזרת של שרה נתניהו. ודאום רצה כנראה להיות סלב.
לפרקים נדמה שאם "מחוברים" לא היתה קיימת, דאום היה צריך להמציא אותה: התוכנית הזאת פשוט נועדה עבורו. דאום מביא עמו לעסקה מודעות חריפה למצלמה, יכולות לביים ולתסרט סצנה בו במקום ושליטה מוחלטת בשפת הטלוויזיה החמקמקה. "מחוברים" מצדה מאפשרת לו להעניק ממד ציבורי לעולמו הפנימי המסוכסך ועל ידי כך לזכות בטונות של אמפתיה - כל שדרוש, בקיצור, כדי להפוך לסלב. על כן דאום הולך והופך לנגד עינינו למאמי לאומי, ובעיניי יש לכך קשר עמוק לתוכן המיוצג כיום על ידי המילה "לאומי".
דמותו של דאום ב"מחוברים" מרבה למלל את חרדותיה, להציג את חיבוטיה, להתייסר בדילמות
שלה, להתייסר מעצם העובדה שהיא מתייסרת. הנושאים מגוונים: אבהות, מיניות, דתיות, זהות ועוד. לכאורה דאום מטיל ספק בכל אספקט של חייו. בשטח, בחייו היומיומיים, בקושי יש לכך ביטוי. דאום כותב טור אישי שבו הוא כמעט תמיד מדברר את מהלכי נתניהו (הטלת ספק? חה), ורק לאחרונה פרסם ספר שאותו קידם בעזרת מאמר בעיתון - טקסט מגלומני שהפציר באישיות חשובה בציונות הדתית לצאת מהארון ולחשוף בפומבי את אשר דאום היה רוצה שתחשוף. כשזה מגיע לאחרים, לדאום אין ספקות.
ב"מחוברים" דאום מבקש ללכוד את הצופה במרחב הבלתי נראה הקודם לפעולה - זה המורכב מסבך התהליכים הפנימיים. הוא חושב שאם תשומת הלב תתמקד בלבטים, לא נשים לב להכרעות. כאילו אין תוצאות, רק מניעים. האילוסטרציה השלמה לכך היתה אמירתו לגדעון לוי: "אתה חייב להפריד בין אישי לפוליטי", בעת שניסה להתחבב עליו חרף מגוריו בהתנחלות.
אבל אדם נמדד אך ורק ביחס לפעולותיו וכל השאר אוויר חם. במובן הזה, דאום מתאים מאוד להפוך למאמי לאומי. הוא בבואה מושלמת למדינה אכולת אשמה ותחושת קורבנות מדומיינת ברובה, שהתמקדותה בהן לא מאפשרת לה לראות את פעולותיה היומיומיות. בהשאלה חזרה, "מחוברים" משמשת כמשרד ההסברה של הפרט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם