רוח דרומית: פסטיבל בריזה חוזר לדרום
פסטיבל בריזה האשקלוני חוזר לאחר שלא התקיים כמה שנים עקב המצב הביטחוני, ויארח השנה בין השאר את אייל גולן, כנסיית השכל, עמיר בניון ויוצאי "דה ווייס"
"זה כבוד גדול לנסוע לאזור הדרום ולהופיע שם מול האנשים. אנחנו צריכים להרגיש טיפה את מה שהם מרגישים כל השנה", אמר לירון רמתי, מהשמות היותר טריים בליין אפ של הפסטיבל העמוס. רמתי משתמש במונחים כמו 'כיף' ו'כבוד', מילים שנשמעו לא מעט, עד כי לפעמים נוצרה התחושה שאנו נמצאים על סט הסרט "קזבלן" ולא בהשקת פסטיבל קיץ מיוזע. "הפסטיבל מאגד יחד זמרים רבים, שיעשו את כל הפאן שהם עושים בדרך כלל בחתונות ובאירועים, רק שהפעם כולם במקום אחד. זו גאווה ישראלית, חביבי", מצהיר רמתי.
אוכלים סרטים. מתמודדי ''דה ווייס''
צילום: יעל צור
אולי יש משהו בדבריו. זו הפעם ה-20 שפסטיבל בריזה ינסה לצנן ולו במעט את הקיץ עבור תושבי הפריפריה, והשנה נראה שיש לו תפקיד חשוב יותר מבשנים אחרות, לפחות בגזרה ההצהרתית: בשנים האחרונות לא נערך הפסטיבל בשל המצב הביטחוני הרגיש באזור. השנה הוא מבצע קאמבק מרשים, שמושך אליו אמנים גם מז'אנרים פחות מסולסלים. "הייתי אמור להשתתף בפסטיבל בשנה שעברה. בסוף הוא התבטל ומאוד התבאסתי", סיפר חן אהרוני, הפופיסט שבחבורה. "זה קהל זורם מאוד ואני חושב שהמוזיקה שאני מייצג זה משהו שכמעט לא קיים בארץ. הקהל שמגיע לבריזה זה קהל שממש אוהב מוזיקה. לפחות זה מה ששמעתי".
קצת פחות קורקטיים ממנו הם משתתפי העונה הראשונה של "דה ווייס".
מאז הסתיימה התוכנית מופיעים משתתפיה הבולטים בשלל אירועים, מה שמעלה את התהייה אם מדובר בתופעה חיובית המותירה אותם בתודעה או בהתחייבות שגוזלת את זמנם ומונעת מהם לעסוק ביצירה אישית משלהם. "האמת היא שאני קצת אוכלת סרט", מודה רז שמואלי. "כשאתה חוזר לחיים שלך וכל מה שהתרחב מתכווץ בחזרה, אז קשה קצת לפעמים להרגיש שאתה עדיין פה ושמחכים לשמוע ממך. אני חושבת שזו הנחיתה הכי רכה שיכולה להיות לבן אדם שמסיים תוכנית כמו 'דה ווייס'. כי אחרי שאתה מופיע פעמיים בשבוע ונמצא בכזה מעמד - לחזור הביתה ולהימרח על ספה כל השבוע זה מאוד קשה. אני, באופן אישי, מחכה לימים שבהם אנחנו יוצאים להופעות ונוגעים בקהל".
מדגמן את הפוסטר. אייל גולן צילום: יעל צור
בינתיים, בצד השני של החדר, יושב ראש העיר בני וקנין ומעריץ את אייל גולן מקרוב. "אני שמח שאתה חלק מהפסטיבל כי אתה קונצנזוס. כולם אוהבים אותך", הוא אומר לו, ומספר על הטיילת הרחבה, על בתי הקפה, על המסעדות וגם על פסטיבל וודסטוק החסידי שיתקיים במקום. גולן מצדו לא מסמיק, ושולף במהרה סיפור מורשת קרב משלו: "לפני חודש הופעתי בנתיבות. עד הצהריים המקום ספג ירי מרגמות, ואני עליתי להופיע בערב. אנשים שאלו אם אני לא מפחד אז התשובה שלי היא'כן, אני מפחד'. אבל התושבים שם חיים, סובלים ועוברים את זה. אני בא להופיע לשעה. אם הם יכולים לצאת מהבתים ולראות אותי מופיע - אז אני בא לעשות להם שמח בכיף הכי גדול".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם