חומרים מסוכנים: תרגום חדש לאמן המתח סימנון
כשקוראים את "זר בעיר", יש להסיט הצידה את בעיית ההגהה בספר ולשקוע בשתי נובלות בעלות מכנה משותף מעורר מחשבה: זר חשוד פולש להווייה קרתנית ופורע את השיגרה הנינוחה
הבנתו העמוקה של סימנון בנפש האנושית מתבררת בלי צורך בעלילות גדולות מדי. "זר בעיר" כריכת הספר
יהושע קנז הוא מן המתרגמים שקל ללכת אחריהם בעיניים עצומות. היצמדותו לספרות המגוונת שכתב ג'ורג' סימנון (1903-1989) הבלגי הפורה נשענת גם על בחירותיו המעניינות של הסופר קנז. פשטות השפה הסימנונית, שבה נקט בסיפורים קאמריים מעין אלה, ניכרת בקלות תרגומו הטבעי של קנז. בשל ההרגל לחוות מפגש עם מוצר מוקפד שנובע מן החיבור שבין המתרגם האיכותי וההוצאה הנחשבת, מרגיזות במיוחד שגיאות ההגהה המרובות בספר זה. אין כאן שתיים או שלוש מעידות, יש הרבה יותר (לא הואלתי לספור אותן), ולא שגיאות של מה בכך. חלק מן הטעויות עלולות להפריע להבנת משפט, ואחרות נראות סתם כפסולת שלא סולקה. בקיצור, טקסט שתורגם בידי יהושע קנז ויצא לאור בעם עובד חושף כשל בשלב חשוב בייצור.
>> מסע בעקבות יהושע קנז
>> ספרי מתח נוספים שכדאי לכם לקרוא
אני מסיטה הצידה את הבעיה הזאת, בתקווה שהכרך הבא מסיפורי סימנון (יש מאות שמחכים לגאולה עברית מידי קנז) יהיה נקי מסיגים, וניגשת לסיפורים עצמם. קנז כלל כאן שתי נובלות בעלות מכנה משותף מעורר מחשבה. בשני הסיפורים פולש זר חשוד להווייה קרתנית שלווה ופורע את השיגרה המקומית הנינוחה. בשתי עלילות שונות, המתרחשות במקומות רחוקים זה מזה, אחד בבלגיה והשני בצפון ארה"ב, מתנסים התושבים במהומת רגשות סותרים סביב שהותו המאיימת של גבר זר. בשני המקרים הזר אינו רצוי והוא כופה את קרבתו על דיירי הבית ואורחיו. אלימות כבושה מנבאת התפוצצות שעלולה להחריב את חיי המקומיים. בשני הסיפורים נבנה מתח עכור, שמתפרק רק בעמודים האחרונים. האורח, בשני המקרים דומה לחומר כימי מתסיס ומפרק החודר לתוך תערובת חומרים מאוזנת.
בסיפור "הדייר" הקורא יודע על הזר יותר מכפי שבעלת הבית משארלרואה יודעת, והידיעה של הקורא מוסיפה פן טעון לקריאה. ב"זר בעיר" זהותו של האורח הפולש אל הבר של צ'ארלי אינה מתבהרת אלא בסוף, אך החשד מלווה אותו ונע סביבו כענן שהוא עצמו ניזון ממנו בעונג סדיסטי.
סימנון, שערך מסעות רבים בעולם ובתוך כך לא חדל מכתיבת עשרות עמודים ביום, מתאר הווייה אמריקאית בעיירה קטנה ונידחת, כמי שהכיר אותה מקרוב. בין שאר המקומות שהתגורר בהם, סימנון חי תקופה מסוימת גם בקונטיקט. צ'ארלי שלו, גבר ממוצא איטלקי, רגיש ופגיע, מועד לפורענות שז'אסטין (שם-בדוי) כמעט מחולל בחייו הסימפטיים. צ'ארלי, בעל בר ידידותי, איש משפחה חם, מוגן מגבו באשה דואגת וילדים יקרים, מעביר את הימים שלפני חג המולד מאחורי הדלפק היציב שלו, עד שאורח לא קרוא נכנס למקום שלו כשהוא גורר רגל ונושא מזוודה קטנה. האיש נראה חולה, שומר בעיקשות על אלמוניותו, דוחה בהתנשאות כל ניסיון לקרבה מצד בעל הבר וזורע על סביבו תחושה רעה.
סימנון מהתל בקורא ובתושבי העיירה הנכנסים לבר מדי יום, בכך שהוא זורע ספק בליבם. לעתים הוא מאיר את צ'ארלי באור עלוב כמי שפוחד מהרוח וחושד בכשרים. לעתים הוא אף מטה את לב הקורא כמעט עד חמלה כלפי ז'אסטין וורד. סימנון מוליך כאן את הסיפור על חוט דק של ספקות, חשדות ותהפוכות רגש. זאת אמנותו. הוא מכיר היטב את בני האדם (שהם גיבוריו וגם קוראיו) יותר משהם מכירים את עצמם.
בסיפור "זר בעיר" זוכה הרוצח בנאמנותן של בנות הבית שבו הוא משתכן. אם המשפחה, מרת בארון החרוצה, נאלצת לצרף לדייריה פושע שבתה חברה אליו בדרכה המפוקפקת. האם אינה יודעת תחילה דבר על אלי, הדייר החדש. אך כשמתברר לה שהיא נותנת חסות לרוצח נמלט היא נקרעת בין דחפיה. שתי בנותיה מגוננות על הפושע ולבסוף גם היא נשבית בחמלה שכמו נכפתה עליה. האימהיות שבה היא נוהגת בדרי עולם חזקה ממנה, וסופה שגורלו של הפושע נוגע לליבה.
בביתה של מרת בארון מתגוררים טיפוסים שונים, ושניים מהם, כך מתברר, יהודים. מואיז, הסטודנט הפולני השקדן, ואלי, בן הטורקים, פושע שאינו יודע דרך חיים שאינה מתבססת על גניבות קטנות וגדולות. אנטישמיות קלה מרחפת באוויר, ומתבטאת בעיקר בהערות של מר בארון, פקיד רכבת שבני הבית מזלזלים בהבנתו ומעלימים ממנו את ההתרחשויות הדרמטיות.
בשני הסיפורים קורע הזר את ריקמת השיגרה,
שהיא משמימה ודלה אך גם נוחה. בשני הסיפורים נדמה שאסון נורא לוחץ מבחוץ על קירות הבית יחד עם מזג אוויר חורפי קר ומושלג. סימנון מגלה פעם נוספת איך הוא יודע לתאר בני אדם רגילים כשאירועים יוצאי דופן פורצים לעולמם. הבנתו העמוקה בנפש האנושית מתבררת בלי צורך בעלילות גדולות מדי. המידה הקאמרית והנימה המינורית מתאימים לו, לגיבוריו ולסביבה שהוא ממחיש כה במדויק.
ז'ורז' סימנון, "זר בעיר", מצרפתית: יהושע קנז, ספריה לעם, עם עובד, 331 עמ'
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם