"יום האם": לפחות המשחק משובח
לתרגם את טוריה המוצלחים של דניאלה לונדון-דקל לטלוויזיה היא משימה קשה מאוד. לכן, לא מפתיע ש"יום האם" נכשלת בכך עם עיצוב דמויות קיצוני מדי ושימוש יתר במבוכה כתחבולה קומית. מזל שהיא מתהדרת בקאסט מושלם, כשאורלי זילברשץ מצליחה לבלוט אפילו מעל קרן מור ודרור קרן
תל אביבים דימיוניים. "יום האם" צילום: פיני סילוק
כינים, פטריות וגזענות בוטה - כבר בפרק הבכורה. "יום האם" מפריכה כל רושם שעלול להיווצר מהשם הניטרלי. רומנטיקה, מתנה מבן הזוג, משפחתיות דביקה - את כל אלה חפשו במקום אחר. ומה במקום? קומדיה צינית עד צוואר. במרכזה זוג, אלה (קרן מור) ומושו (דרור קרן) ושלושת ילדיהם, מיקי - חברה ממורמרת ותחמנית (אורלי זילברשץ) והרבה ג'ורה מילולית, לפרטי פרטים.
"יום האם" מבוססת על הטור הפופולרי והמוצלח של דניאלה לונדון-דקל, ומנסה, באמצעים שונים בתכלית, להעביר את הקסם מגבולות הקומיקס לשפה טלוויזיונית. לכן יש להתייחס אליה כעצמאית. שבירת מוסכמות היא המוסכמה היחידה הקיימת ב"יום האם". הקליפה החיצונית, כמו שם הסדרה, עושה רושם בורגני, מהוגן, כולל משכנתה וכלב. ובפועל? הסדרה הופכת את הפנטזיה על פניה.
>> צפו: ביקרנו את שחקני הסדרה על הסט
>> ושמענו מהם דברים אפילו יותר מעניינים בפרמיירה
>> לדרור קרן יש כמה דברים להגיד על דמותו ב"יום האם" ועל גבריות בכלל
המציאות מפורקת לגמרי, האמא לא מתפקדת כנדרש, האבא חסר ישע, הערכים ריקים מתוכן. מכאן אפשר לצלוף במטרות אין-ספור, ולהצחיק כמובן. במקום זאת, "יום האם" משתדלת לחזור על אותו משפט. הנה לפניכם אמא מטורללת, רשלנית, צבועה, ועוד קרן מור בתצוגת תכלית, לא תצחקו?
אם זה לא מספיק, הרי שהשימוש החוזר במבוכה כפטנט קומי מזיע ממאמץ. כך למשל כשאלה חושבת בטעות שאפליקציית היכרויות לגייז ("מיט מי") היא שיטה סלולרית למציאת קצבייה (נו, באמת). היא רושמת את בעלה וההמשך צפוי עד מעונן חלקית. התחבולה - סטרייט מוצג כהומו בלי ידיעתו - מפונצ'רת מרוב שימוש.
אם לא מבוכה - סאטירה. באחד הקטעים מיקי מתנדבת לפרויקט צילומים מחאתי עם פליטים אפריקאים. גירוש שמגירוש, דבר לא משנה למיקי, ובלבד שיצלמו את הנערה האפריקאית עם סיכת הראש שעיצבה. אך אבוי, הפליטה מסרבת לדגמן את הסיכה. "תגידי לה", פוקדת מיקי על מפיקת הפרויקט, "שזה קמע של אל הגשם נגד הגירוש". "הם מוסלמים", עונה המפיקה. "על הזין שלי, תגידי שזה מהרמדאן". העקיצה משעשעת ואפקטיבית, אבל אי אפשר להכחיש שכבר נוצלה היטב ב"עבודה ערבית" (במקום פליטים - ערבים, וגם שם נחשפה גזענות טבועה תחת ליברליות מזויפת). נוסף על כך, עיצוב הדמויות קיצוני ובוטה, עד שההפתעה נהרסת. אין זה מפתיע שמיקי או אלה מתנהגות כפי שהן מתנהגות, משום שהציפיות מהן שואפות לאפס. הבעיה הייתה נפתרת, אם רק היו "מנרמלים" אותן קמעה.
במידה מסוימת השחקנים ב"יום האם" הם נהגי מרוץ שנאלצים להתחרות בעזרת חיפושית תשושה. חלקם יצליחו להאיץ למרות הכל, אחרים יסיימו עם מנוע משתנק. לכן המשחק, אם להפריד מהשאר, משובח. דרור קרן, וזה לא חדש, מצטיין; קרן מור שחקנית אדירה, וזה הרי קונצנזוס מוצדק. רק עם הדמות שהיא מגלמת קשה להשלים.
לו מיקי הייתה פוגשת את הדמות הקבועה שאורלי זילברשץ מגלמת, זה היה נגמר בסטירה מצלצלת. לא עוד אם חד-הורית, חלשה, בוכייה, נתמכת - מיקי היא משהו אחר (בכל זאת, המרמור נשאר). זילברשץ, גלגל ההצלה של "יום האם", כובשת בסערה כל פריים. לפעמים נדמה שמספיק להתבונן בה שותה קפה אגב עישון סיגריה, כדי להגיע לצחוק או בכי, לפי לצורך. אם תקבל יותר זמן מסך בפרקים הבאים, הרי ששווה למחול על הפגמים בסדרה.
"יום האם" היא סדרה על תל אביבים דמיוניים. הסוגיות שבהן היא מטפלת מכוונות לכלל - זוגיות, גידול ילדים, קריירה - אבל אפשר לנחש שהכלל יתקשה לזהות את עצמו. כל זה בטל בשישים בשעה שהתוצאה מצחיקה וקולעת. ואת זה, כמה חבל, קשה להגיד.
יום האם, ערוץ 2, קשת
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם