רבות הדרכים: אילו תוצרים תרבותיים יצאו מהמחאה החברתית?
"כותבי המחאה", אירוע תרבותי חינמי ראשון מסוגו, יתקיים הערב בבארבי בתל אביב ויציג את פירותיו האמנותיים של המאבק החברתי
בין שאתם מאמינים גדולים בתוצאותיה של המחאה החברתית ובין שלא, קשה להתעלם מהרעש שעשתה ומהדיון הציבורי שנוצר סביבה מאז הקיץ האחרון. אמנים רבים מתחומים שונים, בהם קולנוענים, מוזיקאים, משוררים וצלמים, כתבו השנה יצירות שעסקו במחאה באופן ישיר ועקיף.
הערב (שני) ייערך במועדון הבארבי בתל אביב אירוע תרבותי חינמי ראשון מסוגו המכנס את "כותבי המחאה" (גלעד כהנא, קוואמי, אורלי וילנאי ואחרים), ובו יוצגו פירותיו האמנותיים של המאבק החברתי. כמו כן, באירוע יושק ספרו החדש של אשר שכטר, "רוטשילד - כרוניקה של מחאה", המגולל את סיפורה של המחאה מזוויות שונות ומנקודת מבטם של פעיליה מאזורים גיאוגרפיים, אידיאולוגיים וסוציו-אקונומיים שונים.
>> בואו להיות חברית של nrg תרבות בפייסבוק
עבור המוזיקאי דניאל סלומון מדובר בהזדמנות להעלות לסדר היום את המובן מאליו. "אני הולך לבצע לראשונה מול קהל שיר שכתבתי ממש זמן קצר לפני הקיץ הקודם, ששודרג ושופר כתוצאה מהמחאה", מספק סלומון רקע לשירו החדש "בוקר טוב". "הוא עוסק במרוץ האינסופי ההישרדותי שאנחנו נמצאים בו מתוך איזשהו הרגל מסוים. מרוץ חסר רווחה וחסר רגע שבו אפשר להניח את הראש כדי ליהנות מהדברים שאנחנו עושים, ולא כל הזמן רק לרדוף אחרי כסף לאוכל".
אתה מרגיש שלאמנות המחאה היתה השפעה על דעת הקהל?
"אני חושב ששירים או מוזיקה מייצרים פסקול למחאה, כמו כל פסקול אחר. זה משהו שאפשר להיאחז בו, משהו שיכול להזרים דלק ולתת סוג של מנוע מתמשך ומתמיד למחאה. הוא לא יכול ליצור מחאה. למוזיקה אולי אין כוח כזה, אבל היא יכולה לעטוף מחאה, לחבק, להדביק ולאחד אותה יותר".
אולי המחאה נשארה תחומה בטריטוריה מוגדרת? לפעמים נדמה כי בעיקר אנשי הרוח נרתמו למאבק השנה.
"אם נבחן את זה לפי הקיץ הקודם אז נראה שזה לא כך, אלא אם כן כמיליון בני אדם הם כולם אנשי רוח. מאוד ישמח אותי לדעת שאני חי במקום כזה. אבל אני חושב שהמחאה הוכיחה שהיא לא כזו, היא נוגעת לכולם בכל מקום. לשמחתי, נראה לי שאנשי רוח רבים נתנו גב למחאה או לקחו בה חלק פעיל. אם תשאל אותי, אני יכול לומר לך שעבור אנשי התרבות והרוח - המחאה שלהם בישראל היא יומיומית, שכן ההישרדות שלהם היא מהקשות שיש כאן".
בשבועות האחרונים נדמה שלהבת המאבק מעט כבתה. למה לדעתך היא לא הצליחה להתרומם השנה?
"אני מניח שבתופעות מהסוג הזה, כמו בכל מחאה בכל מקום, זה עניין של גלים, פעם למעלה ופעם למטה. מצד אחד, תחושה מהסוג הזה מייצגת איזשהו ייאוש כללי. מצד שני, דואגים כל הזמן לאיים עלינו בכל מיני איומים כאלה ואחרים, כדי שלא נתעסק במחאה הזאת. זה התרגיל הידוע שאנחנו מכירים פה כבר שנים. לא
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם