אין ארוחות חינם: האלבום החדש של אתניקס מאכזב
אתניקס מאז ומעולם היתה להקה אקלקטית עם ליריקה פשוטה, אבל באלבומם החדש "אהבת חינם" הם לוקחים את הגיוון צעד אחד קדימה, ומשהו פשוט לא מתחבר
אתניקס , ''אהבת חינם'', הליקון
>> בואו להיות חברים של nrg תרבות בפייסבוק
"אהבת חינם", האלבום חדש של אתניקס, מעיד כנראה על חזרה לקצב העבודה הרצחני שלהם מהניינטיז: אלבום בשנה. אבל במקום להשלים את הניצחון ההיסטורי של אתניקס, הוא נשמע בעיקר כמו אלבום של להקה שעדיין לא החליטה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה.
אין ביטוי מובהק יותר לבלבול הזה מהמעברים החדים ב"אהבת חינם": הפופ הלבנטיני של "איזואימו" הפותח מתחלף באווירה ההיפית של "כי החיים כל כך יפים", לוסי ושמי היהלומים והכל. ואז מגיע "ויקו" הקודר, שמספר על סופו המר של עבריין קטן ונקטע פעמיים לטובת קריינות שמאשימה את המדינה בהזנחת הפריפריה. רגע, אז החיים עדיין כל כך יפים? כנראה שכן, כי אחר כך מגיע שיר הנושא המפוייס, ואחריו "העיר הלבנה" ו"גנב", שתי רצועות דאנס חתונות.
המגמה הזו נמשכת עד סוף האלבום, והופכת את "אהבת חינם" לתערובת של סגנונות מוזיקליים וטקסטואליים. ביקורת פוליטית ("אני בא בחשבון עם מומחי ביטחון שגרמו לי לחיות את הפחד", שר נחמה ב"מה יוצא". להוסיף את השם שלו לעצומה?), קלישאות ניו אייג' ורומנטיקה דביקה; בוזוקי, גיטרות אקוסטיות ושיגועי דאנס - הכל הולך. התוצאה היא אוסף שירים שלא ברור מה מלבד הקול המזוהה של נחמה קושר אותם יחד, יותר מאשר אלבום שלם שהוא גם מגוון.
זה לא כל הסיפור: אתניקס תמיד הייתה להקה אקלקטית, וגם הליריקה הפשטנית לא אמורה להפתיע אף אחד. אבל אם פעם הם הצליחו איכשהו לגרום גם לפגמים שלהם להישמע חינניים, ב"אהבת חינם" זה לא ממש עובד. יכול להיות שזו ההכרה בהם שמשחקת דווקא לרעתם: מרגע שהפכו ללהקה "אמיתית", קשה יותר להתייחס לחסרונות שלהם בסלחנות. אבל יש גם הסבר פרוזאי בהרבה: אין כאן להיטים.
"אהבת חינם", במובן הזה, הוא אלבום מינורי ממש במונחי אתניקס, וגם אם "כי החיים כל כך יפים" עשה את העבודה, הוא עדיין מזכיר יותר את "אמריקה" הנשכח ופחות את "תותים". בהקשר הזה צריך לציין שלנוסחה שאוהבים לייחס לאתניקס אחראים שניים: נחמה ותמיר קליסקי. חלקו של קליסקי היה משמעותי הרבה פחות כבר ב"געגועים" מהשנה שעברה, וכאן הוא מסתפק בקרדיט "קלידים וקולות" כשנחמה חתום על כל השירים, מילים ולחן, מה שיכול אולי להסביר את המחסור בהמנונים.
מצד שני, במובן מסוים כל זה לא ממש משנה. גם בימי הזוהר של אתניקס הם עשו מה שבא להם, קובעי דעת הקהל עיקמו את האף והקהל נהנה. אבל גם אם זה יקרה הפעם, אולי כדאי להם לעצור רגע ולחשוב לאן הם בעצם רוצים להגיע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם