תחנות רוח: תחנות התרבות של יזהר אשדות
"אגם הברבורים", ביטלס, תחנת הצבא האמריקאי, לו ריד, טום ווייטס, איגלס, ניו אורדר ו-MTV. אבני הדרך התרבותיות של יזהר אשדות
ביסודי. "בגיל 9 נסעתי עם הוריי לשליחות בקמבודיה. הגעתי לבית ספר צרפתי בלי לדעת מילה בצרפתית, כך שאת כיתה ד' העברתי בעיקר בדיכאון ובשיעורי צרפתית אינטנסיביים אצל זוג מורים יהודים מקסימים. לכיתה ה' כבר הגעתי עם מבטא פריזאי מושלם. למען האמת, כבר אז הכרתי את הביטלס ואהבתי אותם מאוד. הרדיו בבית שלנו היה מכוון על תחנת הצבא האמריקאי בסייגון - כן, זו עם ה'בוקר טוב וייטנאם' - ושם שמעתי לראשונה את 'קרידנס קלירווטר ריבייבל' ולהקות אמריקאיות אחרות, והתחלתי להבין שהעניין שלי במוזיקה הוא יותר מאגבי".
בתיכון. "אחרי כיתה ט' נסענו שוב לשליחות, הפעם ליוון. למדתי בבית ספר אנגלי מסורתי באתונה והיו לי מורים היפים שניהלו ביניהם רומנים. את מחסום השפה צלחתי באמצעות המוזיקה, וכך הכרתי את כריס, אנדי ומארק, שהפכו לחבריי הטובים שם. כריס הקנדי הענק וטוב לב שניגן בגיטרה, מארק היה פרא אדם אוסטרלי, בלונדיני יפה תואר, ואנדי יהודי ניו יורקי שנון וציני. יחד שמענו את 'Rock n roll Animal' של לו ריד ואת 'Quadrophenia' של The Who, שבהשראתו כתב אנדי אופרת רוק, שהלחנתי בלי להבין חצי מהמילים".
בצבא. "הגעתי לגלי צה"ל במרץ 1977, בעיצומה של מערכת הבחירות ההיסטורית שהובילה לעליית הליכוד. באתי מבית מפא"יניקי מובהק, אבל כדי ליצור לעצמי זהות עצמאית ולהוכיח לעורכים המוזיקליים הוותיקים כמה אני מיוחד, תמכתי בליכוד ודרשתי שהמושחתים ילכו הביתה. בסוף הצבעתי ד"ש ולמדתי שיעור בדמוקרטיה: לך עם הלב. מאז אני מצביע מרצ. הפסקול של התקופה היה דיסקו. התאהבתי בעבודות של נייל רוג'רס מ-Chic, שהפיק את כל מה שזז. רגע לפני שמכונות התופים והמחשבים הפכו לכלי הנגינה של הדאנס, הגרוב של נגינה חיה היה חסר תקדים".
כבר ביסודי הבנתי שהעניין שלי במוזיקה הוא יותר מאגבי. אשדות
ראובן קסטרו
במהלך העבודה על הראשון של תיסלם. "בסוף 1979 התחלנו את העבודה על האלבום של תיסלם כשלישייה: יאיר ניצני, דני בסן ואני. יושי שדה היה טכנאי באולפני טריטון, שבהם עבדנו. בזמנו הפנוי הוא הקליט שיר שהוא כתב והלחין, התאהבנו בשיר הזה וצירפנו אותו ללהקה. השיר, אגב, נקרא במקור 'See you Aroun' ובהמשך הוא הפך ל'כלניות'. אחד הצלילים המזוהים עם תיסלם הוא הפסנתר שמנגן שמיניות, למשל, ב'רדיו חזק'. ההשראה לכך היתה משירים של טום פטי ושל הצמד Hall and Oates בשיר 'Kiss on my list'".
בשנות השמונים התמחשבתי לחלוטין. אשדות ראובן קסטרו
במקביל להיכרות עם אלונה קמחי. "הייתי מפיק מוזיקלי צעיר ומבטיח. עבדתי כמו משוגע, גם בבית. גרנו בדירה קטנה ברחוב לואי מרשל בצפון תל אביב, שהיתה מלאה סינתיסייזרים וכלי נגינה. שם כתבתי עם יאיר את 'האשם תמיד' ועבדתי עם עפרה חזה, שהצליחה להסתיר את הזעזוע שלה מהסטודנטיאליות התל אביבית של הדירה שלנו. טום ווייטס נכנס באותו זמן לחיינו בסערה, כמו גם אלבומים של מריאן פייתפול, פול יאנג והראשון של סטינג".
במהלך העבודה על אלבום הסולו הראשון. "את מרבית השירים באלבום כתבתי בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. מיד אחרי המלחמה התחברנו לכבלים, והתחיל אצלנו, כמו אצל רבים אחרים, עידן ה-MTV, בתקופה שהיתה אולי תקופת הזוהר האחרונה של הרוק. נירוונה, פרל ג'אם, סאונדגארדן, רד הוט צ'ילי פפרס וגאנז אנד רוזס היו הפסקול של התקופה".
בימים אלה. "אני ניזון בעיקר מהמוזיקה שאלונה והבן שלנו עילי מגלים בשנים האחרונות. אלונה התאהבה באינדי האמריקאי. הטעם של עיליי הרבה יותר אקלקטי. נדלקתי דרכו על להקות מז'אנרים שונים - מרוק מתמטי (Battles), דרך פוסט רוק (Explosions in the Sky) ועד פוסט הארדקור (Dismemberment Plan). ההשפעה של המוזיקה שאני שומע על מה שאני
יוצר אף פעם לא מיידית או ישירה. כשעבדתי על השיר 'במרחק נגיעה מכאן', למשל, גיליתי שאני מנסה לשחזר את הצליל של האיגלס - להקה שלא סבלתי בשנות השבעים - והנה, 40 שנה אחרי הם מחלחלים למוזיקה שלי".
אשדות יופיע ביום שישי הבא (14.9) באמפי זאפה שוני לרגל השקת אלבומו "עניין של הרגל", ויארח את חברי להקת תיסלם.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם