קטן עליה: האלבום החדש של שירי מימון הוא צעד ענק לאחור
באלבומה השלישי, "שלג בשרב", נשארת שירי מימון זמרת מעולה עם קול גדול, המון כוונה ורגש, אבל עם חומרים בעייתיים וערבוב ז'אנרים שלא מצליח להבהיר איזו מין זמרת היא מבקשת להיות
שירי מימון, ''שלג בשרב'', הליקון
זה לא שהיא חייבת להחליט, אבל בשנתיים האחרונות טעמה מימון את טעם הקונצנזוס, כשחרשה לצד שמעון בוסקילה מאות הופעות וחגגה על הרפטואר הלהיטי שלו אלבום זהב וכמה קיסריות. מי שצפה במופע והיה כן, היה חייב להודות שהחלקים במופע המשותף של השניים שהוקדשו לקריירה של מימון היו דלים בשירים טובים.
>> שירי מימון תשיר בחתונה של נינט?
>> האזינו לשני שירים מתוך "שלג בשרב"
מאז שנולדה הכוכבת, לא הצליחה מימון לייצב לעצמה מסלול מוזיקלי ברור. באלבומה השלישי וה"בוגר", "שלג בשרב", שמגיע חמש שנים אחרי אלבום לונדוני גנוז ואלבום שני עברי שלא הצליח להטביע חותם או להשאיר יותר מחצי להיט, מתבקש שמימון תנסה לקחת צעד גדול קדימה, שתקבל את הכבוד הראוי לה ותהיה לזמרת לכל המשפחה שיש לה רפרטואר מספיק מוצק ומעניין כדי לכבוש את קיסריה והפעם לבד. עוד יותר מתבקש שאחרי חמש שנים של איסוף חומרים והתבגרות היא באמת תצליח לעשות את זה, אבל למרבה הצער והאכזבה, גם באלבומה השלישי מימון נשארת זמרת מעולה עם קול גדול, המון כוונה ורגש סוערים, אבל עם חומרים בעייתיים ומיש-מש לא ברור של ז'אנרים.
המון נשמה בקול, אפס נשמה בשירים. שירי מימון
צילום: דודי חסון
לאלבום השלישי, שהיה יכול להיות בשבילה נקודת מפנה משמעותית, גייסה מימון את יעקב גלעד (נציג הקלאסיקות?) ואיליה שפירו (נציג גלגלצ?) כמנהלי רפרטואר, שמשום מה החליטו לגייס לתיק העבודות שלה שירים בעלי משקל סגולי של נוצה שאמנם עטופים בהפקה מלוטשת (של תומר בירן) אבל חסרי כיוון. נגיעה בכל דבר - פופ רך, אגרסיבי, קצת מזרחי ויותר מדי בלדות רגש על יחסים שנשמעות אותו דבר, למרות שת"פים עם שמות מעניינים כמו עידן רייכל וקובי אפללו.
אין הרבה זמרות בישראל עם היכולות והנוכחות הקולית של מימון וכל זמרת אחרת היתה יכולה לשיר טקסטים סתומים על משברים ביחסים, כך שגם כשהאלבום מלודי, לפעמים אפילו קליט, הוא בעיקר מאוד משעמם וחסר זהות לחלוטין. "מחכה שתשוב" החביב נשמע כמו כל בלדת פופ אירוויזיונית
שמימון היתה מאמצת ב-2005 ועיסוק בחומרים דומים שבע שנים אחרי "השקט שנשאר" בולם את ניסיון ההתבגרות הזה בחריקה. וזה עוד המקרה הקל: היה כאן פוטנציאל להתקדמות משמעותית, למשל בטקסט הבוגר של "געגוע" שהעניקה לה איה כורם, אבל גם הוא מתמסמס בלחן הלא מעניין של רמי קלינשטיין. השיר שמלך המיינסטרים האיכותי עידן רייכל כתב, "בסוף יום", לא מצליח להותיר חותם בגלל טקסט תלוש ועיבוד לאה.
זה לא אלבום רע, ויש בו גם כמה נקודות אור - בראשן השיר היפה שכתבה מימון, "אשאר אותך לספר", עם לחן מלנכולי אך מתקתק (של תומר מתנה), או "לאישה שהייתה", מונולוג בגוף ראשון לאקסית מיתולוגית. ההגשה של מימון השתפרה פלאים, היא נשמעת יותר מדויקת, מכוונת ומעניינת, אבל כשזו מתבזבזת על שירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום - שנשמע כמו חיקוי מעליב לאדל במקרה הטוב, ובמקרה הרע כשיר שהולחן על פסנתר לא מכוון עם טקסט מביך ("בבשמיי, ביסוריי" - ברצינות?) - זה לא באמת משנה כמה נשמה יש לה בקול. לשירים עצמם אין.
אם מימון היתה בשנתיים האחרונות זמרת לכל המשפחה, משהו שבימי ה-MTV , האירוויזיון ו"השקט שנשאר" היא היתה יכולה רק לחלום עליו תוך כדי מבטי קנאה במירי מסיקה, "שלג בשרב" הוא רגרסיה רצינית מהבחינה הזו - צעד ענק ולא חינני אחורה אל שירים בלתי זכירים שקטנים על הקטנה הענקית הזו.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם