יפה בוורוד: סשה דמידוב מתחבר לצד הנשי
אחרי שלמד להפשיר קצת עם ילדיו, לפוגג את העצבנות, לא לקחת ללב את הביקורות ולהשלים עם המחסור הנורא בביטחון עצמי, סשה דמידוב עושה את הצעד האחרון בדרך לגרסה מרוככת של עצמו: הוא עולה על בימת תיאטרון גשר עם "פרימה דונה" בתפקיד אישה, לא פחות
בשנות התשעים, כשהשחקן סשה דמידוב ביקר עם הצגה של תיאטרון גשר בלונדון, הוא צפה בטלוויזיה במלון בסרט "משחק הדמעות." "לא ידעתי כלום על הסרט. אני רואה אשה, ראיתי איך שהיא רוקדת, וחשבתי שאף פעם לא ראיתי אשה כל כך יפה בחיי. היא היתה אשה מדהימה. בהמשך הסרט, כשהתברר שהאשה היא בעצם גבר, הייתי בהלם. גבר משחק אשה בצורה כל כך מדויקת."מה שהתחיל כסתם בהייה בסרט הסתיים בלא פחות מאשר הגדרה מחודשת של דמידוב את מושג הנשיות. "אני יכול להגדיר מה זו אשה יפה: אשה יפה זאת אשה עם ניגודים פנימיים. מצד אחד, הכל בה יפה, שמח ורך, ומצד שני צריך להיות בה משהו קצת הפוך, משהו קצת גברי. אשה זה עניין כל כך עשיר, החל באינטלקט ועד הסקס. דברים מנוגדים שנותנים את העומק. כמה שהקצוות בתוך אשה יותר רחוקים, כמה שיש בה יותר חידה, ככה היא יותר נשית. אם אתה לא מבין בה משהו, אם היא לא ברורה, זה מושך. האשה בסרט 'משחק הדמעות' היתה כל כך יפה, ולא סתם יפה - יש הרבה נשים יפות - אלא יפה שגורמת לך להתאהב בה. באשה צריכה להיות חידה, ואם גבר מגלם אותה - זה לגמרי עושה את זה."
בימים אלה דמידוב מיישם את המשנה הזו בהצגה "פרימה דונה" בתיאטרון גשר. דמידוב מגלם גבר המגלם דמויות נשיות במאה ה17- בבריטניה, בתקופה שבה נאסר על נשים לשחק בתיאטרון. "זה תפקיד הכי מעניין שעשיתי עד היום," אומר דמידוב. "שיחקתי נאצי, את הרוזן מישקין, אנשים רוחניים, אנשים גסים, עברתי הכל. אבל כשגבר שחקן מגלם אשה זה עולם אחר לגמרי. זה ללכת ממש נגד הטבע שלו, ולכן זה הכי מעניין. וחוץ מזה, כמו ששואלת הדמות שלי, איפה פה המשחק, אם אשה משחקת אשה."?
איך מתכוננים לתפקיד כזה?
"ללמוד על נשים זה כמו ללמוד מוזיקה קלאסית. צריך לשמוע הרבה מוזיקה קלאסית, אם אתה מבין למה אני מתכוון... אשה לדעתי היא הרבה יותר שלמה מגבר. גבר הוא קיצוני יותר. יש בו אי יציבות, בגלל זה הוא זז, בגלל זה הוא רוצה, בגלל זה הוא חזק. אשה יותר חכמה מגבר. היא חכמה בגלל שהיא שלמה. היא מסכימה עם הניגודיות שיש בעולם, וחיה בשלום עם הניגודיות שבתוכה. גבר יכול להיות ממש קיצוני, הוא לא אוהב את הניגודיות שבתוכו. בגלל זה היא נותנת לגבר יציבות בחיים."
היית, אולי, מעדיף בכלל להיות אשה?
"לא, לא. אני מבסוט מזה שאני גבר ואני רוצה להיות גבר. אבל זה נותן לי סיבה לחיות, לראות שיש יפות כאלה. לפעמים אני רואה נשים מבוגרות, בנות חמישים ושישים, שעדיין מושכות. אני מומחה בנשים בגלל שהטווח שלי בתפיסה של נשים הוא רחב. אני לומד קבלה, והרב אמר לנו בסוד: אם לא טוב לך, אם רע לך, אם קשה לך, אם אתה בייאוש פתאום או בחוסר כוח, תדבר עם אשה. אשה יכולה לרפא אותך. וזה בדיוק ככה. אתה בא אליה, מספר לה את כל מה שיש לך, והיא אומרת דברים פשוטים. יש באשה משהו שבמשך הרבה שנים האנושות לא גילתה. ועכשיו הזמן לגלות."
הוא נולד לפני 55 שנים בטשקנט. בצעירותו היה חבר בלהקת רוק ששרה באנגלית-ג'יבריש, אבל בשל לחץ משפחתי למד הנדסת בניין וקיבל תואר. "הייתי מהנדס בניין, כבר היה לי מקצוע והכל היה בסדר גמור. ויום אחד עזבתי הכל, נסעתי להתקבל ללימודי תיאטרון באוניברסיטה במוסקבה כשאני אפילו לא יודע אם הם ירצו אותי בכלל. אמא שלי צחקה ואמרה לי: 'מאות אלפי אנשים רוצים ללמוד משחק במוסקבה, ואתה חושב שרוצים אותך."'?
אבל הם דווקא כן רצו אותו, ודמידוב התקבל לאקדמיה למשחק ובימוי "גיטיס" במוסקבה. בין מוריו שם היה גם יבגני אריה. בדצמבר ,1990 בהשפעת אריה, עלה לארץ. "הייתי במוסקבה בתיאטרון מאוד מפורסם, מאוד אהבו אותי וקיבלתי תפקידים ראשיים, ופתאום אני עוזב הכל ונוסע לישראל. זה מעשה לא ממש נורמלי."
מה היה הרושם הראשון שלך מהארץ?
"באתי לכאן, וכולם יהודים! לאן שאני מסתכל, כולם יהודים. זה מאוד מוזר בשביל מי שבא מהגלות. שם ראית כל הזמן רוסים, ופתאום הפועלים יהודים, מהנדסי הבנין יהודים, מנקי הרחובות יהודים."
הוא השתלב בתיאטרון גשר, שייסד אריה, והפך לאחד השחקנים המצליחים והמוערכים בישראל. גשר הפך לביתו, ודמידוב הפך לפנים של גשר, סימביוזה של ממש בין השחקן לתיאטרון. הוא שיחק שם בהצגות רבות, בהן "העבד," "כפר," "עניין של סגנון," "אדם בן כלב," "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים," "משפט דרייפוס," "מולייר," "טרטיף," "השטן במוסקבה" ו"האידיוט." הוא גם שיחק במספר סרטים, בהם "החברים של יאנה," "קלרה הקדושה," "סימה ועקנין מכשפה" ו"שבעה," ובסדרות הטלוויזיה "פלורנטין," "חתולות הרעם" ו"שירות חדרים," וכן הנחה תוכנית אישית בערוץ 3 ותוכנית בערוץ "קבלה לעם."
הרומן של דמידוב עם הקבלה החל בחדר האטום במלחמת המפרץ, שפרצה שבועות ספורים לאחר עלייתו ארצה. "היה לי מאוד קשה בזמן המלחמה, ואז נתקלתי באיזה עיתון רוסי על קבלה. קניתי ספר ברוסית על הקבלה, והתחלתי לקרוא. זה היה מדהים. במוסקבה קראתי הרבה ספרים של נוצרים, מוסלמים, ספרי פילוסופיות, אבל בדבר כזה רציני לא נתקלתי."
מאז, כבר יותר מעשרים שנה הוא מתעמק בקבלה, ואף העלה הצגת יחיד, "פולסא ונורא" המבוססת על הקבלה. "יש כאלה שלא אוהבים את זה שאני לומד קבלה. יש כאלה שחושבים שזה אסור, או שאנחנו עוד לא ראויים ללמוד את חוכמת הקבלה. יש כאלה שחושבים שנכנסתי לאיזה כת, שאני נעול על משהו. יש אנשים שלא ממש מבינים על מה הקבלה. חושבים שזה משהו חיצוני, כמו חוט אדום או מים קדושים. לא יודעים שזה מדע, עניין רציני, ממש כמו רפואה."
איך לימודי הקבלה מתיישבים עם תפקידים מסוימים בתיאטרון, לא במיוחד צנועים, או גבר המשחק אשה?
"הקבלה אומרת שכל המציאות היא שלך, ואין שום דבר שאסור לך. את האסור ואת המותר אתה מחליט. בדיוק כמו שהפיזיקה לא אומרת לך מה אסור ומה מותר לעשות, אלא פשוט מלמדת אותך על חוקים שיש בעולם, כך גם הקבלה. יש מקובלים מאוד גדולים שדיברו על משחק. שאלו, מה עשה אלוהים אחרי שברא את העולם, והתשובה היתה: ישב ושיחק עם לויתן. חוץ מזה, ידעת שגם הרמח"ל כתב מחזות."?
אביו, שנפטר לפני 20 שנה, זכה לראות רק חלק קטן מהצלחתו הגדולה. "אבא שלי נפטר ב,'92- בדיוק כשיצאתי מההצגה 'האידיוט.' הוא לא היה כזה חולה, היה לו רק לחץ דם קצת, ואז הוא נפטר. ואני לא יכולתי לתפוס את זה. היו לו המון ספרים בבית, כל הקירות היו מלאים בספרים. הוא כל כך שמר על כל ספר וספר. אנחנו סבלנו מזה שהוא לא נותן להסתכל בספרים, ואם הוא נותן אז הוא כל הזמן בודק אם החזרת או לא החזרת. ופתאום הוא עוזב את כל האוצר שלו, ונעלם."
לדמידוב ארבעה ילדים - יבגני (27), בנו מאשתו הראשונה, ודניאל (23), גיא (19) ועמנואל (16) מאשתו הנוכחית, סבטלנה, איתה התחתן יום לאחר פגישתם הראשונה, בדיסקוטק. "דניאל סיים שרות צבאי ורוצה להיכנס למשחק. גיא בצבא אבל כבר אמר לי שהוא גם רוצה להיות שחקן. ועמנואל רוצה להיות במאי. כבר בגיל 10 הוא עשה סרטים מצחיקים. הם הולכים לכיוונים האלה למרות שאמרנו להם הרבה פעמים שזה מקצוע מאוד מאוד קשה."
איזה מין אבא אתה?
"כשהילדים שלי נולדו הייתי מאוד בתוך המשחק, ולא כל כך תפסתי שהם נולדו. הייתי אבא קשוח ועצבני. אני חושב שלא הייתי אבא כל כך טוב. לא הייתי סובלני בקשר עם הילדים שלי. עכשיו אני רואה את זה, אבל אז חשבתי שאני מאוד רציני ובגלל זה הם לומדים טוב ומתנהגים טוב. עכשיו אני מתנהג אחרת לגמרי. וגם הם גדלו, אתה כבר לא יכול להגיד להם מה לעשות ומה לא לעשות."
בעבר סיפר על נתק מרובה שנים מיבגני, בנו מנישואיו הראשונים. דמידוב סיפר ל"מעריב" על רגע דרמטי שאירע לפני כעשר שנים, כשכינס את שלושת ילדיו בחדר השינה, ולתדהמתם הודיע להם לראשונה שיש לו בן נוסף מנישואים קודמים, שחי בטשקנט ועולה עתה ארצה. "ההתחלה לא היתה פשוטה לכולנו," סיפר. "פתאום אתה מקבל לחיים שלך בן אדם שאתה צריך לטפל בו ולא מדובר בילד קטן אלא במישהו גדול. יבגני היה אז כמעט בן .18 כמובן שגם העובדה שלא הייתי איתו כל השנים היתה משהו שהייתי צריך להתגבר עליו. לא רציתי לעשות לסבטלנה ולילדים רע. מצד שני, היה ברור לי שאם הוא מגיע לישראל הוא מצטרף למשפחה שלנו (...) יבגני נולד כשהייתי צעיר ולא נתתי לו את כל מה שיכולתי. הייתי צעיר מדי ועשיתי טעויות. הסיפור עם יבגני זה החיסרון שלי."
"אני מאוד מאוד אוהב את יבגני," הוא אומר היום. "יבגני הוא מאוד רציני. הוא כלכלן, סיים אוניברסיטה. הוא יותר חכם ממני. אבל אני לא רוצה לדבר על הקשר בינינו."
"אם הייתי יודע כמה המקצוע הזה קשה, לא הייתי נהיה שחקן," אומר דמידוב, "יכול להיות שהייתי מדען בפיזיקה קוונטית או משהו כזה."
הדמות שאתה מגלם ב"פרימה דונה" מרגישה את הקרקע נשמטת מתחת לרגליה. מתי זה קרה גם לך כשחקן?
"כשלמדתי במוסקבה באוניברסיטה של התאטרון, מאוד אהבו אותי, גם המורים וגם הסטודנטים, הייתי בין הטובים שם. נכנסתי לאיזו הצגה שביים מארק זכארוב, במאי מפורסם וגדול במוסקבה. אני מרגיש שאני לא מצליח. זכארוב אמר 'לסשה לא יוצא. אנחנו מאוד אוהבים אותו, אבל כדאי להחליף אותו בשחקן אחר.' זה היה מכאיב בגלל שאני בעצמי ראיתי שאני ריק. הוא הרגיש את זה. ואני הבנתי שהוא רואה את זה. ואז אני קלטתי שרואים מתי אתה ריק. הרגשתי שאני מאבד את הקרקע."
היו עוד רגעים שחששת שאיבדת את הטאץ?'
"עברתי את זה הרבה פעמים. כשאתה שחקן צעיר, אתה מחפש את הטריק. מחפש את מטה הקסמים. כשלמדתי תיאטרון באוניברסיטה, ובשנים הראשונות שעבדתי בתאטרון, מדי פעם, הופה, תפסתי משהו. הנה, תפסתי. ולמחרת, מה שתפסתי לא עבד. ככה כמה פעמים, עד שהבנתי שאין טריקים. יש כמה דברים שאתה כן יכול לעשות לפני הצגה, כמו לחמם את הגוף, לחמם את הפה, לחזור על הטקסט, להתרכז ולהיכנס לעולם של הדמות, לתווים, לחלקיקים שלה."
איך הביטחון העצמי שלך כיום?
"אני לא בטוח בעצמי. אם הייתי הולך לפסיכולוג הוא גם היה אומר את זה, שחסר לי ביטחון עצמי. יש זמנים כאלה, זה יכול להימשך דקה וגם יום שלם. הרבה הרבה הרבה פעמים לא הייתי מבסוט ממה שאני עושה על הבמה. כל הזמן אני מרגיש שאני אפס, שאני בכלל לא שחקן, מתחת לאפס אפילו. כשאני מגיע לאיזו איכות אני מפחד לאבד אותה, כי אני יודע שיש משהו שקורה איתי ואני לא יכול לשלוט בזה. זה מגיע, זה עובר אותך, ועוד פעם מגיע, ועוד פעם עובר.
"אני יודע שיש דברים שאני לא יכול לדעת שיקרו. מהניסיון שלי אני יודע שיש שלושים ארבעים אחוז שזה לא שלי, זה יכול לקרות. נגיד, אני יכול לשכוח טקסט או מרגיש שאני לא יכול לשחק. אם אני שוכח טקסט, אז בסדר, אני יכול להגיד טקסט אחר. אם אני מרגיש שאני משחק לא טוב מבחינתי, אז בסדר, אני עושה כאילו אני משחק טוב. אבל בפנים אני רואה את כל זה. במקצוע הזה, למרות כל הבעיות הפנימיות ואי היציבות שיש לך, אתה משדר את הדבר הזה שאתה צריך לשדר."
איזו ביקורת עליך לקחת קשה במיוחד?
"לפני שלוש שנים כתבו עלי שאיבדתי את הכריזמה שלי. ולפני כשנתיים היתה עליי כתבה שבה נאמר שהבעיה היא ששיניתי את השם שלי לישראל. זה לא שהמבקר לא אהב את ההצגה, הוא פשוט התייחס אליה בצורה כל כך לא מקצועית. זה פגע בי. בשנתיים שעברו מאז אני כבר לא קורא את הביקורות בכלל. אני פשוט סומך על החברים שלי ועל הבמאי, זה הכי בדוק."
עם זאת, דמידוב לא חוסך בביקורת עצמית. "אחד החסרונות שלי זה שהאנגלית שלי לא טובה," הוא אומר. "הרבה פעמים רצו אותי בסרטים בינלאומיים, אבל כשהם שמעו את האנגלית שלי, הם ויתרו. חוץ מזה, גם לא שמרתי ממש על המבטא הרוסי שלי.
"הצטלמתי לסרט במוסקבה, שבו שיחקתי את איוואן האיום, ואז גיליתי שיש לי מבטא ישראלי, ושהרוסית שלי כבר לא נקייה ולא נשמעת מקומית. מאוד הופתעתי מזה, כי דיברתי כל הזמן ברוסית עם אשתי. לא חשבתי שיכול להיות דבר כזה, שיהיה לי מבטא ישראלי. זה יוצר בעיה מבחינתי במוסקבה. עבדתי עם מורה כדי לחזור לדבר ברוסית נורמלית, כמו שמדברים במוסקבה."
בשנים האחרונות סבל תיאטרון גשר מגירעון מצטבר גדול. אם לא היה מקבל מליוני שקלים ממפעל הפיס, הוא כפי הנראה היה נסגר. איך הוא הגיע למצב הזה?
"מטריד אותי שבארץ נותנים מעט מאוד כסף לתיאטרון. התיאטרון לא יכול להתקיים כשהוא מקבל מהממשלה רק שלושים אחוז, ושבעים אחוז מהרווחים שלנו מההצגות. זה מצב בלתי אפשרי. באירופה היחס הפוך. תיאטרון דרמטי בגרמניה, באנגליה ובצרפת, לא יכול לחיות על כסף שלו, אפילו עם ההצגות הכי טובות. ובכל זאת המצב הכלכלי של שחקנים בגרמניה שם ממש טוב. במצב הנוכחי בארץ, רק מחזות זמר יכולים להחזיק. אבל זה כבר לא תיאטרון דרמטי, אלא משהו אחר."
רק הממשלה אחראית לקשייו של תיאטרון גשר, או שהיו גם טעויות בהתנהלות של גשר?
"אני לא יודע מה להגיד לך בעניין הזה. אמרת קודם בעצמך שזה תיאטרון איכותי. אפשר לרדת מאיכות לטובת כמות, כמו שכמה תיאטראות אחרים עושים. אפשר גם בכלל לא לעשות תיאטרון, בשביל מה צריך אותו? אפשר להסתפק בלהסתכל בטלוויזיה."
מה דעתך על פרשת להקת הפאנק הרוסית "פוסי ריוט?"
"מצד אחד, בנאדם צריך להגיד באופן חופשי מה שהוא חושב. בטוח שהוא צריך לחשוב לפני שהוא אומר, שלא יגיד שטויות. זה מבנה של דמוקרטיה. מצד שני, אני לא חושב שזה נכון שעושים את זה בכנסיה, ולדעתי הן בכוונה עשו סקנדל. אם הן רצו סקנדל, הן ניצחו, הן קיבלו סקנדל. זאת לא הדרך לבטא את הדעה שלך, בכלל לא."
המראה של דמידוב הוא תופעת טבע. קשה להאמין שהוא הוא בן .55 בעבר, אגב, סרב להסגיר בראיונות את גילו. זה עבר לו. "לא עברתי שום ניתוח פלסטי, לא מתיחת עור ולא בוטוקס. אני תמיד אומר כבדיחה שאני נראה ככה בזכות הרבה וודקה ובשר מטוגן. אבל אני אגיד לך ברצינות, זה גנטיקה. אמא שלי תמיד נראתה 20 שנה פחות מגילה האמיתי. אני חושב שאני נראה צעיר בגלל שאני לומד קבלה. לנשמה אין גיל. אני בקשר עם משהו שאין בו זמן. אין זמן ברוחניות."
מלבד גילך המתעתע, במה עוד טועים לגביך?
"חושבים שאני נחמד וסימפטי. אבל אני לא תמיד נחמד, ויש מצבים שאני ממש לא סימפטי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם