ראשי » תרבות » במה

המלט באדידס: מאור זגורי מרים את שייקספיר

העיבוד של מאור זגורי ובוגרי סמינר הקיבוצים ל"המלט", ממשיך לבסס את הבמאי כאחד הנועזים והמעניינים בישראל. עריכת הסצנות והטקסטים לאחד המחזות הידועים בהיסטוריה התבררה כמוצדקת, הקהל מוזמן למסע פסיכי ומטלטל של במאי עם חזון מרשים

עיבוד של מאור זגורי (34), זה מהאימפריה, ל"המלט" של שייקספיר? רעיון העוועים הזה נשמע כאילו יוליד גרסה מרוככת למחזה הקלאסי, או לכל הפחות קומוניקטיבית יותר, והלא הכול יודעים ש"מרוככת" היא שם קוד ל"מדוללת". ואכן, כשהמלט עולה על הבמה לראשונה ולרגליו נעלי אדידס, הכותרת "המלט באדידס" פשוט כותבת את עצמה.

עוד כותרות ב-nrg:
• על מה התעצבן עומר אדם?
• תלונות קשות נגד אסי עזר והכוכב הבא
• עומר מהישרדות: ההפקה התערבה וגרמה להדחתי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל, כמו שיתברר רגעים ספורים לאחר מכן, "המלט" של זגורי הוא הכול חוץ מתיאטרון קלאסי להמונים. "הלכנו בדרך משלנו, לא כמו, לא בהשוואה לשום דבר אחר; אנחנו מתנערים מכבלים של השוואות בתקווה שהתוצאה מרעננת", אמר זגורי, ומה שנראה תחילה כמו תירוץ לעבודת אלתור ניסיונית ובוסרית מתגלה כמשימת אדירים שדרוש אומץ גדול לא רק כדי להצליח בה, אלא כדי להיענות לאתגר מלכתחילה. לא קל להתנתק ממה שהוא כנראה המחזה הגדול ביותר אי פעם, אימתם של במאים ושחקנים מאז ומעולם, שעלה על הבמה באינספור עיבודים וגרסאות שונות, וליצור מחזה ייחודי ומסקרן שיהיה לגמרי שלך – אבל גם בעל ערך אמנותי גדול. אבל זה בדיוק מה שעשה במקרה הזה זגורי, ועל כך מגיעה לו ההכרה הראויה.העיבוד מתבסס על התרגום של ט. כרמי, על זה החדש של דורי פרנס ועל הגרסה של עומרי ניצן ודן אלמגור שעלתה בקאמרי לפני כעשור, ולפי זגורי, הוא לא הוסיף לטקסט המקורי "אפילו אות". עם זאת, הוא עדיין שונה מאוד: אלו שיבואו מצוידים בהיכרות מוקדמת עם הטקסט המקורי ישימו לב שמשפטים מסוימים הועברו מדמות אחת לאחרת, אחרים נחתכו ונעלמו, ושסדר הסצנות נערך – שלא לדבר בכלל על הסגנון שהשתנה ועל הסוף האלטרנטיבי שנכתב.

• זגורי כבש אותנו מהרגע הראשון
• הומאז': שוחחנו עם זגורי על הסט

הדבר מתבטא גם באורך, שצנח משלוש שעות לשעתיים (שיכלו גם הן להצטמצם מעט). השינוי הגדול ביותר, שאינו בגדר ספוילר, הוא בדמותו של הורציו, שהופך מחברו הטוב של המלט לבוגד בשירותו של קלאודיוס, ובעצם להתגלמות הריקבון בממלכה, מה שיוצר אמירה כמעט פוליטית. בכל מקרה, כל השינויים האלה, למרבה הפלא, לא מרגישים כמו חילול קודש, ולא כמו ניסוי כלים, אלא כמו חזון רענן של מישהו שיודע טוב מאוד מה הוא עושה. וכשיוצאים למסע פסיכי כל כך, חשוב לדעת שאתם בידיים טובות.

הביטחון הזה מועבר גם בהופעותיהם של 18 השחקנים, תלמידי – עכשיו כבר בוגרי – בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים (את המחזה עיבד זגורי עבור הצגת הסיום של מחזור 2013-2015, וכעת הוא עולה בבימה עם הקאסט המקורי). הבחירה התמוהה ללהק גברים לתפקידים הנשיים של המלכה גרטרוד ושל אופליה, שלא נסלחת תחת התירוץ "ככה זה היה בזמנו", עוברת בזכות הופעותיהם העדינות, הרכות והנשיות אך לא מתלהמות של נמרוד דגן ומיכאל שמרון. גם שאר הקאסט (נוסף על היותו טוב מראה באופן כמעט מכעיס – גם יפים וגם מוכשרים?) מדגים יכולות בשלות ומלאות.

בהקשר זה ראוי לציין לטובה את המלט, בן יוסיפוביץ: שמענו שגבות הורמו כשלוהק לתפקיד לאור היותו עב בשר, אבל הוא נכנס לנעלי המלט החדש בקלות. ושוב – מדובר בדמות מעט שונה מאשר במחזה המקורי, והוא מתאים לה בול: קל תנועה, זריז, חצוף והומוריסטי. ולעזאזל עם הנחות יסוד מטופשות, מזלזלות וחסרות שחר.

בכלל, רוח המחזה כולו שונה ממה שהייתם מצפים. אין אפילו קמצוץ תחושה קלאסית, ו"מיושנת" היא מילה גסה ממש. להפך, האווירה באולם רעננה, דרוכה ונכונה להפתעות הרבות המשובצות בדרך. בין הקהל, שיושב באולם בשורות בצורת ח', עוברים השחקנים עצמם, וכמעט תמיד קורים על הבמה ובמעברים כמה דברים במקביל כך שאתם לא יודעים לאן להסתכל. הפסקול עכשווי מאוד (זיהינו שם את לורד ואת פלורנס אנד דה מאשין), התאורה משחקית, ובתנועה יש משהו שכמעט מזכיר מחול. כאמור, הסגנון הכללי של המחזה השתנה: כן, הוא טרגדיה, אבל יש בו גם לא מעט רגעים משעשעים עד מעודדים צחוק בקול רם - למשל, המחזה שמוצג בפני קלאודיוס והמלכה במטרה לבחון את תגובתו של קלאודיוס שונה, והשחקנים מציגים גרסה פארודית של אחד מסרטי האנימציה המוכרים ביותר בכל הזמנים (לא נפרט כדי לא להרוס את ההפתעה). זו הפתעה כל כך קיצונית שגם אם היא לא מבוצעת בהומור לא היה אפשר לחשוב על תגובה אחרת.

רגעים אחרים הם מפחידים ממש – וזה הזמן להזכיר ולתת כבוד לתשע נשות הקאסט, שמשחקות את הקולות הפנימיים והמתכתשים בנפשו של המלט, במה שמזכיר מעט את המכשפות של "מקבת'". התפקיד שלהן כלל אינו שולי כפי שאפשר לחשוב: הן מוסיפות הרבה מאוד פלפל, נעות מלהצחיק ללצמרר בשניות, ואחראיות על רוב הרגעים הפואטיים ביותר בהצגה. רגע השיא של ההצגה, לא פחות ממהפנט. הרגע בו המונולוג המפורסם "להיות או לא להיות" מושר על ידי הנשים מהסוף להתחלה והשחקנים מציגים את המחזה כולו בהילוך מהיר לאחור, מייצג בצורה הברורה ביותר את התעוזה של זגורי, שלא פחד לקחת את המונולוג הידוע ביותר בתיאטרון ולהפוך אותו על פיו, מילולית ממש. בפשטות, זהו רגע בלתי נשכח.

בימוי: מאור זגורי. משתתפים: בן יוסיפוביץ, שלי בן יוסף, חן גבעתי, מתן גורן, סתו גרופר, נמרוד דגן, רוית דור, אורן דיקמן, טל זולטי, לנה אנה כסטרופ, אסף מרון, כרמל נצר, רוני נתנאל, אסף פרי, בן פריד, מיכאל שומרון, הגר שחר ואדם שפר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg