אנרגיות במדבר: אינדי נגב הוא אירוע חברתי-תרבותי
גיחה מפתיעה של ברי סחרוף, הופעה גונבת פוקוס של ההרכב "ויתרתי" והרבה אנשים טובים, מדורות קטנות ופויקה. עמי פרידמן מסכם את אינדי נגב 2012
״זה קצת מצחיק, כי בכל רגע אתה פוגש מישהו שאתה מכיר״ אומרת מיה גרינפלד, בתור הארוך לשירותים הכימיים. זה האינדי הראשון של גרינפלד. השנה החליטה לעשות מעשה, ארזה תיק גדול ונסעה את כל הדרך מכרמיאל שבצפון עד לנגב המערבי, כדי לקחת חלק בפעם הראשונה באירוע שהתרגלה לשמוע עליו דברי הלל מפי חברים, עיתונאים, מוזיקאים והרבה בלוגרים.
מרגע שהגיעה לכאן, ברגעים בהם לא התחברה לאנרגיית המדבר המדוברת, בעיקר בילתה בין אוהלים ודיונות חול בחיפוש אחר מכרים או בירה, מה שיזדמן לדרכה קודם. ״יש פה גם להקות טובות, אבל זה פחות מעניין. אני אוהבת יותר את האזור של הקמפינג״, היא אומרת ומחדדת את טענת הציניקנים, הגורסת כי אלמנט המשיכה לפסטיבל הסתווי טמון מטרים רבים מהבמות.
כן, צלילי מוזיקה ימצאו דרכם לאוזניך בכל רגע נתון ובהחלט ניכרת מחשבה בתכנון חלוקת האמנים לבמות השונות. רוב האקטים המוזיקליים מושכים כמות לא מבוטלת של צופים, אבל בלא מעט מהמקרים אלה נמצאים כאן כדי לספק רעש רקע להתרחשות האמיתית במתחם.
במלוא חמש שנים להיווסדו אינדינגב, יותר מחגיגה מוזיקלית, הוא איוונט חברתי ותרבותי. בין להקות מוכשרות (ויש כאן לא מעט כאלו), לארגון הלוגיסטי הראוי לציון, הסיפור האמיתי של אינדינגב, מעבר לזה המספר את סיפורה של קהילה מוזיקלית קטנה שחוגגת את עצמה, מסתתר במדורות הקטנות, בפסטה ובפויקה.
אם להתעכב בכל זאת על הזווית המוזיקלית של סוף השבוע, נראה כי קיים קונצנזוס מעניין אודות איכות ההופעות ודירוגן במונחים של הצלחה. הדעה הרווחת לגבי היום הראשון לפסטיבל וחלק מהופעותיו גורסת כי מדובר היה באכזבה. ייתכן ומדובר בכאבי גדילה של פסטיבל בן שלושה ימים וכי מדובר בלא יותר מחימום מנועים, מהסוג שנגזר עליו להתרחש בפומבי ונתון לביקורת. הופעות היום השני, בייחוד אלו של רותם אור, עמית ארז וקין והבל 90120 משכו אליהן את מירב תשומת הלב.
ברי המזל שמצאו עצמם עוד במתחם הפסטיבל בשעה 3:00 לפנות בוקר עם תומו של הלילה השני, הופתעו לשמוע את קולו של לא אחר מאשר ברי סחרוף, שקפץ בהפתעה והתארח בג'אם סשן לילי של ההרכב A1, והפליא בביצועי
אבל בכמו בכל שנה, ישנה רק הופעה אחת המנקזת לתוכה את מהותו של הפסטיבל כולו. בשנה שעברה היו אלה טייני פינגרז המצוינים ואילו השנה נדמה היה כי לפחות עד שעות הצהרים המוקדמות של היום השלישי לאירוע, אותו רגע מכונן טרם הגיע. הרגע הזה, בו הרכב הופך ממוצלח למצליח, לפחות במונחי פופולריות והייפ.
על רקע הופעותיהם של זבולון דאב סיסטם, לואיזה ו-The Angelcy, עלו ללא עודף ציפיות חברי ההרכב ויתרתי והפכו, בזכות שילוב בלתי אפשרי של רעש, נונסנס ותחכום לירי משעשע, לשיחת היום בפסטיבל. אם יש משהו שלמדנו מפסטיבל אינדינגב הוא לתת צ'אנס גם להרכבים הפחות מדוברים ברשימה.
את הפסטיבל סוגרים הקולקטיב, כיאה למעמדם כמלכי הסצינה ומנציגיה הנדירים המושכים אליה קהל חוץ, שולחים הביתה קהל מרוצה ומלא בחול. שוב נראה כי הפסטיבל ההמוני עבר בשלום וללא תקריות מיותרות. לצד המוזיקה, החוויה החברתית ושמי המדבר, האלמנט ההופך את אינדינגב לפסטיבל באמת מוצלח טמון בהשרדותו משנה לשנה בזכות רצון טוב של מארגניו, כמו גם באיו.
אינדינגב נחתם כאירוע ללא דרמות, אלימות או טעם רע - לא דבר של מה בכך בימינו, ועל כן יש לשבח את קהילת יורדי הנגב על האיפוק והיכולת להבין שמסה גדולה של אדם במקום אחד אינה בהכרח הזמנה לקרב. ללא שמץ ציניות או רצון לעקוץ - אהבת אדם, דרך ארץ וסתם אזרחות טובה הם שם המשחק באינדינגב, ובכך מתבטאת הצלחתו הגדולה. גם אם לרבים מבאיו נדמה כי ההופעות והאקטים המוזיקליים הן רק תירוץ, פסקול משובח לדבר האמיתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם