פרדוקס השקרן: השקרנים הם אנרכיסטים מסודרים. בערך
מצד אחד "השקרנים" נראים ונשמעים הכי פאנק שיש, מצד שני הם בערך להקת הרוקנ'רול האחרונה בארץ שחתומה בלייבל. וזה עוד כלום לעומת העובדה שהם מעריצים את יצחק קלפטר בסתר. איך מיישבים את הסתירות? למה ליישב אותן כשאפשר לחבוט באסף אבידן
"היתה פעם נרקומנית שעמדה באותה פינת רחוב. היא היתה לבושה אייטיז כזה", מספר ירון (רוקו) אשכנזי, סולן הלהקה והכותב המרכזי. "היא דמות שנחרתה לי בזיכרון. תמיד רציתי להשתמש באלמנט של דמות השוליים, שניזונה מהרפש של הרחוב ואנשים חולפים על פניה. למרות שזה נורמלי, יש בזה משהו לא נורמלי. רצינו לצלם אותה לקליפ, אבל היא מתה בסביבות שנת 2000". התחליף שהושג במקומה, רקדן אמריקאי שהגיע לארץ במסגרת פרויקט של להקת בת-שבע, סיפק את הסחורה בעזרתם האדיבה של אשכנזי וחבריו, שעשו ממנו דג במים הנרדף על ידי דג אחר, והופך בשניות מצייד לניצוד.
כמו בשיר, גם להקת השקרנים הם אנומליה מעניינת. הם לא להקת אינדי פר-סה, היות שעומדת מאחוריהם חברת תקליטים, הלייבל נענע דיסק. הם לא לחלוטין הרכב פאנק בועט, שהרי על אף השראה ברורה מהבאזקוקס ומהראמונז, מדובר בחבורה שבוחרת לסיים אלבום בביצוע ל"ניגון עתיק" של נפתלי אלטר ותוחמת את גבולות הגזרה הרוחניים שלה בין גבולות שמוליק קראוס ליצחק קלפטר. ואולי בעצם הווייתם טמונה בתוך מרחב לא קיים - זה שבין המיינסטרים המרוט לבין סצנת האינדי הבועטת-אך-אזוטרית-למדי. וכשהשורשים שלך נטועים במקום שאינו קיים, לא פלא שאתה מרחף באוויר.
וכך הם מעדיפים להישאר באזור הנוחות שלהם, גם במחיר אובדן קהל או הכרה. "אנחנו אאוטסיידרים. לא מקבלים אותנו בממסד, לא מקבלים אותנו באינדי. אנחנו להקה בעונש", אומר אשכנזי ערב יציאת אלבומם השני והמצוין "יותר טוב מזה לא יהיה "."אנשים עסוקים בלהתייפייף", משלים אותו המתופף יונתן דושניצקי. "כולם אוהבים להעלות תמונות של הלהקה המגניבה שלהם באינסטגרם ולהגיד 'אני יוצא לטור בחו"ל עם כך וכך', וזה לא מעניין באמת".
אולי זו הדרך להצליח. אם תזייף את זה מספיק טוב, בסוף זה יתפוס.
"כן, אבל הנפילה תהיה חזקה מאוד בסוף. כולם יזכרו כמה זיינת את השכל כל השנים האלה ולא באמת עניינת אף אחד".
אשכנזי: "אנחנו לא יכולים לחיות בזיוף הזה. אנחנו לא יכולים להעמיד פנים יותר מדי זמן. בסוף הג'יפה צפה, חושפים את הפרצוף האמיתי שלנו ורואים שאנחנו לא אוהבים אף אחד".
עם כל האנטי ממסדיות שאתם משדרים, איך זה שדווקא לכם יש לייבל תומך מאחוריכם?
"הוא לא ממש מאחורינו. רוב הזמן הוא לפנינו, שם לנו רגל. ואז ניצן (זעירא, הבעלים של הלייבל נענע דיסק) אומר לנו 'טוב, שלחו לי מייל בנושא עם הערכת מצב'".
ניר (נירו) פרידנברג, סולן וגיטריסט ההרכב: "אנחנו צריכים לקרוא אותו לסדר פעם אחר פעם. הוא יושב איתנו
הבסיסט שי לנדה: "העובדה שלהקה חתומה בחברת תקליטים הרבה פעמים יכולה להרוג אותה".
זה מצחיק שאתם אומרים את זה. אנחנו חיים בעידן מוזיקלי של "עשה זאת בעצמך".
פרידנברג: "אנחנו אולדסקול לגמרי! תראה לי עוד הרכב רוקנ'רול שמקבל כסף לעשות אלבום. זה שמור לשנות השישים: 'תחתים אותם תחתים את כולם'. זה לא קורה היום. ניצן זעירא, מבחינתנו, הוא סוג של משיח. כי בלעדיו הדבר הזה לא היה קורה".
כמה חשוב לכם לבדל את עצמכם גם מהמיינסטרים של השוליים?
"יש מושג שנקרא 'להקות צימר'. אנחנו, השקרנים, נחשבים לסוג של להקת צימר. אלה להקות שאוהבות להופיע במועדון הצימר בדרום תל אביב ולא מעוניינות להיחשף לקהל רחב. הן יודעות שהן יכולות לכבוש את העולם, אבל אין להן נכונות עכשיו להיכנס לטנק ולהתחיל לעשות את זה, אז הן מעדיפות להישאר במתנ"ס הקהילתי שלהן. זה סוג של 'גג לילד המפגר', אבל זה גג מאוד מוצלח שמנפיק המון להקות. בזכות זה הגענו לאלבום השני שלנו".
מצד אחד אתם טוענים שאתם לא מקבלים את הקרדיט שמגיע לכם, מנגד אתם טוענים בעצמכם שנוח לכם בחממה הבטוחה הזאת.
"אבל הפסיק להיות לנו נוח עכשיו והחלטנו שאנחנו כובשים את העולם".
ועד שיכבשו את העולם, השקרנים צריכים להתפרנס. "זה כמו הסיפור על השחמטאי הרוסי הזה (בוריס גלפנד)", פרידנברג מנדב אנלוגיה מפוקפקת. "כשהוא עלה לארץ שאלו אותו במה אתה עוסק, הוא ענה: 'אני שחמטאי', אז אמרו לו, 'כן, אבל מה העבודה שלך?'. עכשיו ברוסיה זו העבודה שלו. מזה הוא התפרנס, 160 אלף דולר למשחק. אנחנו לא יכולים להתפרנס מזה".
זו בעיה של רוב המוזיקאים בארץ. מה שונה בכם?
אשכנזי: "אולי אנחנו משדרים אנטגוניזם. אנחנו קצת א-סוציאליים. גם איכשהו יוצא שבכל מקום שאנחנו מופיעים בו, בסוף הערב מביאים לנו חשבון של 1,500 שקל על שתייה, ואז אנחנו לא יכולים להופיע שם יותר".
פרידנברג : "זה רציני, צברנו חובות בעיר העובדה שהופענו אתמול בפלורנטין היא בגדר נס, כי בפעם האחרונה שהופענו שם אמרו שיש לנו שם חוב ושלא נופיע שם יותר לעולם. גם באוזן בר יש לנו חוב, שלחו לי חשבונית. אנחנו חייבים 700 שקל. קיבלתי מארבעה מקומות בעיר דרישה לתשלום".
הייתם מצפים שהלהקה המופיעה תקבל אלכוהול חינם כל הערב.
לנדה: "לא, אלה החוזים האלה בכל המקומות. שולחים לך חוזים שהם לא רואים בלהקות אמנים, אלא קהל שבא להופעה. אומרים לך, 'אם אתה לא מגיע ל-30 מוזמנים ונניח לאלף שקל, אתה צריך לשלם לנו מהכסף שלך'. אתה מקבל משקה אחד. זה לא שאנחנו הביי סיטי רולרז ששותים פה לימונדה".
אגב, יש אנשים צעירים שדווקא עושים מזה כסף. אסף אבידן למשל.
פרידנברג: "אסף אבידן? אני לא מבין את הדבר הזה עד היום. הוא לקח את הנוסחה של רדיוהד ועשה מזה משהו שאני לא מבין איך הגויים קונים אותו. איך גם הישראלים קונים את זה? אם היינו חסרי אופי, חסרי חוליות וחסרי עמוד שדרה, היינו עושים את מה שהוא עושה ומשחקים אותה ביג טיים. אנחנו לא מסוגלים לשקר לעצמנו. גם את ריף כהן אני לא מבין".
נראה שקשה לכם עם התוצרת המקומית.
לנדה: "זו תופעה פה - אנשים אוהבים שחופרים להם. גם גלעד כהנא כזה. הייתי בהופעה של הג'ירפות וכל מה שהוא עושה זה לחפור".
יכול להיות שאתם לא מבינים את הסביבה לא פחות משהיא לא מבינה אתכם?
אשכנזי: "אני חושב שאנחנו נהיה מהלהקות האלה שעוד איזה 20-10 שנה יגידו 'וואו, הם היו מגניבים'. איך הם לא הצליחו? ואז יהיה לנו איחוד. כמו אלפנט, כמו הקליק ופלסטיק ונוס. זה חלק מהעניין. אנחנו בשנתון הלא נכון.
"אנחנו קיימים כבר מ-2006 ולהמציא את עצמנו מחדש זה נורא קשה. אתה תופס ותופס, עושה הופעות ומנסה לקדם, אבל אתה רואה שאתה זז אחורה ברוב הזמן. אתה עושה חצי צעד קדימה ואז שניים אחורה. זה כדור שלג של ייאוש שמביא אותנו אט אט לאבדון. אני חושב שאנחנו עכשיו על סף תהום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם