הזירה הלשונית: בברכת חזקו ואמצו
ביבי נחוש לחזק אותנו, אנשי הכתוביות נחושים לחנך אותנו וספר חדש מציע אוסף אמרות ופתגמים אתיופים
מילה אחת שבה וחזרה בנאום איחוד המפלגות של ביבי נתניהו: "חזק". "באתי היום כדי לבקש מכם להצביע בעד ליכוד חזק, בעד ראש ממשלה חזק, בעד ממשלה חזקה ובעד מדינת ישראל חזקה", אמר ראש הממשלה. גם המילים הנרדפות עוצמה וכוח מככבות: "האיחוד יאפשר לנו להמשיך להנהיג בעוצמה". סיסמת הבחירות של הגוף החדש תהיה על פי שנמסר "הכוח להנהיג".
השימוש במוטיב הכוח בסיסמאות הליכוד אינו חדש. בשנת 1999 היתה סיסמת
אחד הבנקים מריץ פרסומת למשכנתאות. בהודעות הפרסומת בטלוויזיה אנחנו מתבשרים שהמצטרף למסלול יכול לבדוק וּלבחור (ו' בשורוק) את המסלול המועדף, וּלחסוך (ו' בשורוק) אלפי שקלים. הדוגמה הזאת היא אחת מני רבות: u החיבור, כלומר, ו' החיבור בשורוק, הולכת ומתפשטת גם במקומות לא תקינים בעליל. ו' בשורוק לפני ל' היא הנפוצה ביותר, אבל היא צצה גם לפני נ' (וּנחש) ואחרות. להלן תזכורת: ו' החיבור בשורוק באה לפני אותיות בומף, לפני שווא נע, וזהו. החוסך למשכנתא מתבקש לבדוק וְלבחור את המסלול, וְלחסוך אלפי שקלים. אותיות בלומף? לא בבית ספרנו.
אורי אורבך התפנה ממאבקי המנהיגות בבית האיחוד הלאומי ומדווח, כהגדרתו "מהמחלקה לניתוח טקסטים, דֶסק הקטנוניות". בכתבה בחדשות ערוץ 2 על חזרתה של התפירה הביתית, כותב אורי, רואיינה מנהלת של חברת הייטק, וכך אמרה: "היו הרבה פעמים תגובות של הבנות כאן שמאוד אהבו את מה שלבשתי". בכתוביות שונה הטקסט במילה אחת בלבד: "היו הרבה פעמים תגובות של העובדות כאן".
המנכ"לית קראה לעובדות שלה "בנות", אבל האחראים על הכתוביות תיקנו ל"עובדות". אני מניח, מוסיף אורבך, שזה תיקון של פוליטיקלי-קורקט. "עוֹבדות" נתפס יותר מכובד מאשר "בנות". אלא שהמנכ"לית אמרה "בנות", ביטוי יותר משפחתי ואימהי, ותפקידו של האחראי לכתוביות איננו לחנך אותנו.
תופעת "הצנזורה של הכתוביות" כבר מזמן איננה קוריוז. כותבי הכתוביות הפכו לאחד ממעוזי הטהרנות הלשונית והפוליטית. גם תרגום מונחים לעברית אינו תפקידם, מילים בלועזית אינן שפה עילגת או לא תקינה, אלא חלופה לגיטימית שבה בחר הדובר. תרגום לעברית מהוגנת של ביטויי סלנג הוא מהלך מגוחך. כל אחד יודע מה זה "בלגן", אין צורך לתקן זאת ל"אי סדר". אנא, כתובאים וכתובאיות, תרגיעו (או בעברית כתובאית: הניחו לנו). נסתפק ב"שלושה שקלים" במקום "שלוש שקל", כל מה שאינו שגיאה של ממש אינו מעניינכם.
גל מורשת עדות ישראל נמשך. לצד "חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים" המרוקאי, "רחוב בן יהודה שטראסה" הייקי ואוצר פתגמי היידיש, יצא לאור "עשן ואמיץ", ספר פתגמים של יהדות אתיופיה. בספר כמאה פתגמים, במקורם האתיופי ובעברית וכן הסבר קצר, מלווים באיורים של שי צ'רקה. את הספר כתב איש החינוך דניאל בֶּלֶטֶה. הפתגמים לקוחים מהסביבה הטבעית של בני העדה, בארצם הישנה, אתיופיה.
מעולם בעלי החיים יש בספר נוכחות מרשימה דווקא לצבוע. "חמור הלך ללוויה של צבוע", וההסבר: יש אנשים שאינם יודעים מיהם חבריהם האמיתיים ומיהם אויביהם. "הכלב נבח לאחר שהצבוע הלך" מזכיר את הניב הידוע "סגר את האורווה אחרי שהסוסים ברחו".
המטבח והמזון מככבים בעולם הפתגמים בכלל וגם ב"עשן ואמיץ". הפתגם "לא ניתן לעשות עיסוי חמאה לנקע של הפה" מתייחס למי שאומר דברים לא ראויים, וכבר אינו יכול להחזיר אותם. חמאה שימשה באתיופיה כקרם עיסוי. ועוד: "שום קובר את ראשו באדמה מכיוון שהוא יודע שהוא מסריח", כלומר, מי שמתבייש במעשיו מתחבא. קללה ידועה ביידיש אומרת: שתהיה כמו בצל, ראש באדמה ורגליים באוויר.
שם הספר לקוח מהפתגם "עשן ואמיץ תמיד ימצאו דרך יציאה", כלומר, תמיד יש מוצא גם כשהמצב נראה כלאחר יאוש. למי שרוצה לטעום את צליל השפה האתיופית, הנה המקור: "דֵפָרְנָה צִ'יס מֵאוּצָ'ה אָיָטָם". ומי שרוצה לטעום מהספר בכלל, מוזמן להתקשר: 054-6314141.
במדור הקודם הובאה המילה הצה"לית החדשה "אֲחוּדים", כלומר, פועלים יחד ובתיאום. מאור כותב: "אין כאן כל חידוש. בתחום הרכב קיימת "משאית אחודה", משאית שבה המכולה מותקנת על אותו המרכב של הגרר ומהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית". יש להוסיף לכך שהמילה 'אחוד' מופיעה בלשון חכמים, אך נעלמה מהעברית החדשה, ואולי מתחילה לחזור.
בעקבות הדיון בפועל "לחרבן" כותב מאיר: "זה מזכיר לי בדיחה שמקורה ביידיש. הולך יהודי ברחוב קצת חשוך ולפתע נפלטה לו נפיחה. הוא נרתע, מסתובב לאחור ואומר: 'אוי א-חורבֶּן' (אוי חורבן). כשראה שאין איש ברחוב נפלטה עוד נפיחה, מסתכל אחורה ואומר 'אוי א-חורבֶּן'. וכך קרה בשלישית. כשיצא מהסמטה, ראה שיהודי אחר הולך אחריו. פנה ברעד ושאל אותו: ממתי אתה הולך אחרי? ענה לו היהודי: מהחורבָּן הראשון".
"אבסורד ששני ההורים עובדים - מספיק שהאשה עובדת, הרי מישהו צריך להשגיח על הילדים" (סגן השר יעקב ליצמן. ואנחנו חשבנו שמקומן של הנשים בבית, ושהגברים צריכים ללמוד ולא לשמור על הילדים. אז חשבנו).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם