קטלין רייטר - חיה את החלום
שישה חודשים חלפו מאז ניצחה קטלין רייטר בתוכנית 'דה וויס', ומאז השתנו לגמרי חייה של העולה החדשה מקנדה: היא שכרה דירה, מתכוננת לפסטיגל ועובדת על אלבום ראשון. רק הגעגועים למשפחה קצת מפריעים. וגם האזעקות שהגיעו עד לתל אביב
השבוע, רגע לפני שהיא עולה על בימת הפסטיגל ומוציאה סינגל ראשון מאלבום בכורה, היא מודה שכל זה נראה לה כמו חלום. "הכל קרה נורא מהר וכל חיי התהפכו", היא אומרת בראיון ל'נשים'. "בשנה האחרונה עשיתי עלייה והתחלתי חיים חדשים בארץ. אני עובדת ומתעסקת במוזיקה, שזה תמיד היה החלום שלי. אני גרה בדירה בתל אביב, בפעם הראשונה לבד, והכל חדש לי".
הכל החל בקיץ, לפני שנה בלבד, כשרייטר החליטה להאריך את החופשה המשפחתית בארץ. היא הייתה אז סטודנטית לתואר ראשון במנהל עסקים עם עתיד מבטיח, אולם חשה שמשהו חסר לה. "הייתי בתקופה קצת מבולבלת ונזקקתי לשינוי", היא מספרת. "ראיתי את חיי הולכים לדרך מסויימת, ולא רציתי אותה. ידעתי שאם אשאר בקנדה, אסיים את התואר ואעבוד במקצוע הזה, אבל רציתי להיות זמרת".
לדבריה, ההישארות בארץ הייתה בתחילה מעין המשך של החופשה, עד ששמעה על האודישן לתוכנית הריאליטי המוזיקלית 'דה וויס'. "החלטתי לנסות להתקבל.
הסימן כידוע, היה חד וברור. תוך כדי התוכנית, עשתה רייטר צעדים אחרונים בדרך להפיכתה לישראלית מן המניין. כיום, רק המבטא וכמה מילים באנגלית שנמהלות מדי פעם בתוך משפט מסגירים את העובדה שהיא לא נולדה כאן. "יש רגעים בהם אני מדברת בסקייפ עם חברות ופתאום נתקעת עם מילים שלא יוצאות בצרפתית או באנגלית, רק בעברית. אבא שלי אומר שאני נשמעת ממש ישראלית. זה מצחיק אותי כי אני לא רואה את זה, אבל אני מרגישה כאן לגמרי בבית".
מה משך אותך לעלות לישראל?
"הרגשה של בית ושייכות. כשהייתי קטנה גרנו בקהילה לא יהודית. הייתי היהודיה היחידה בבית הספר היסודי והרגשתי שונה. בתיכון עברתי לבית ספר יהודי ופתאום גיליתי מה זה להיות שייך. חברים הזמינו אותי לשבת ויכולתי לאכול אצלם מבלי לדאוג אם הבשר כשר, לשאול שאלות או להסביר להוריהם למה אני לא אוכלת בשר עם חלב. לאט לאט השתחרר בי משהו ונהיו לי חברים אמיתיים, כאלו שמדברים באותה שפה".
הקשר עם מדינת ישראל נמשך לאורך כל שנות ילדותה. "בכל שנה היינו מגיעים לביקור, ורק מלשמוע את האנשים מדברים עברית ברחוב, התלהבתי והרגשתי טוב. אני לא יודעת, אבל כנראה שחיפשתי את זה".
מהיכן העברית המעולה שלך?
"ההורים שלי הם ישראלים שעברו לקנדה לפני 32 שנה. אני ואחותי נולדנו בקנדה, אבל אחי הגדול נולד כאן. בבית אבא שלי השתדל לדבר איתנו רק בעברית. אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה, הוא היה מדבר איתי בעברית ואם הייתי עונה לו בצרפתית, הוא היה מסתכל עליי ואומר 'אני לא מבין מה את אומרת, תתחילי מחדש', והייתי מתעצבנת נורא. הוא לא ויתר ובסופו של דבר זה השתלם".
איך הורייך קיבלו את החלטתך לעלות לארץ?
"זה קשה, כי המרחק גדול ואני הילדה הקטנה שעזבה את הבית, ועכשיו הבית ריק. אבל הם תמכו בי לאורך כל הדרך. הם אמרו לי שאם זה מה שאני רוצה ואם זה החלום שלי, אז הם איתי. זה מדהים בעיניי. אני חושבת שהתוכנית עזרה והרגיעה אותם, כי הם ראו שאני עושה משהו שאני אוהבת. אם הייתי בוחרת בכל מקום אחר בעולם, הם היו דואגים יותר. אני חושבת שבגלל שהם ישראלים, הם גאים בי שחזרתי".
למה את הכי מתגעגעת?
"למקום אני ממש לא מתגעגעת, בשבילי כאן זה המקום המושלם. אני רק מתגעגעת לאנשים. הכי קשה לי המרחק מהאחיינים שלי. יש לי חמישה אחיינים, ואני מתחרפנת מכך שאני לא רואה אותם כל הזמן. הם גרו לידי והייתי עוזרת ונמצאת איתם המון. עכשיו הם חושבים שאני גרה בתוך הטלוויזיה".
והנה את כאן, ואת פנייך קיבלו אזעקות ומלחמה. פחדת כשנשמעו האזעקות בתל אביב?
"האמת היא שלא נלחצתי מהמצב, אלא רק מכך שההורים שלי דואגים בחו"ל. את האזעקה הראשונה לא שמעתי ובשנייה הייתי באמצע חזרות. מיד אחרי שזה נגמר רצתי לדבר עם ההורים ולהודיע להם שאני בסדר. אני יותר לחוצה בגללם. מבחינתי, אני מרגישה כאן הכי בטוח בעולם".
קטלין רייטר (24) נולדה במונטריאול, לאב ישראלי בעל חברה לסחר בדלק לאוניות ולאם ממוצא מרוקאי, רואת חשבון בחברה המשפחתית. לדבריה, היא הייתה ילדה שקטה וביישנית. "אהבתי את הלבד שלי, רק שיתנו לי לשמוע מוזיקה באוזניות ושיעזבו אותי בשקט. גם בבית הספר הייתי הכי שקטה והיה לי קשה להתחבר. רק כשהיה טקס והיה צריך לשיר, הייתי שרה ואנשים תהו מאיפה זה יוצא. הם תמיד אמרו, 'אבל היא לא מדברת בכלל'".
את אהבתה הגדולה למוזיקה, גילתה כבר בגיל שלוש. "בחתונה של בת הדודה שלי שרתי בפעם הראשונה מול קהל ונדבקתי בחיידק. זה נתן לי הרגשה כל כך טובה, שידעתי שזה מה שאני חייבת לעשות". היא העריצה את מייקל ג'קסון וידעה בעל פה את כל שיריו. "הייתי צופה בקליפים שלו כמעט באובססיה, שרה ולומדת את התנועות. הייתי קוראת את המילים כמו ספר ובגיל 15 כבר ידעתי בעל פה את כל מה שנכתב עליו. כמובן שהחדר שלי היה מלא בפוסטרים", היא מספרת בחיוך.
כשהייתה בת 17 ניסתה את מזלה באודישנים ל-"Canadian idol" ('כוכב נולד' הקנדית), אך לא עברה אותם. זה לא גרם לה להפסיק לחלום, להיפך. בגיל 19 היא הקימה עם בן דודה להקת רוק בשם 'Soul of Sam', שנקראה על שם סבה סם. "תמיד אמרו שאת הקול שלי קיבלתי מסבא והוא מאוד אהב מוזיקה ולשיר, אז זו הייתה מחווה בשבילו. בלהקה היינו כותבים יחד שירים ומופיעים בעיר בכל מיני פאבים וברים. זה היה ממש כיף. שם גיליתי שמעבר לשירה אני גם יכולה לכתוב שירים, שזה משהו שנלחמתי איתו בהתחלה. מאוד רציתי לכתוב וזה לא יצא לי בקלות".
בדיעבד, נראה כאילו כל הדרך שעשתה הובילה אותה לרגע בו עמדה על הבמה באודישן של 'דה וויס' והרעידה את האולפן בשירה של הזמרת אדל. ארבעת המנטורים (שרית חדד, אביב גפן, שלומי שבת ורמי קלינשטיין) לא נותרו אדישים והסתובבו סקרנים לראות מי זו העומדת מאחורי הקול. רייטר, שהיתה צריכה לבחור את המנטור האחד, בחרה בשרית חדד.
למה דווקא בה?
"רציתי ללכת בהפוך על הפוך, ולא על המובן מאליו. רציתי לגלות עולם חדש שאני לא מכירה. מדובר בסגנון מוזיקלי שאני פחות שולטת בו, ורציתי ללמוד משהו שהוא מעבר לעולם שלי".
בדיעבד, היית בוחרת בה שוב?
"כן, ברור. יצא לי טוב בפעם הראשונה, למה שלא אעשה זאת שוב?"
העונה שלך עשתה כותרות כאשר יובל דיין, הפייבוריטית לזכייה, החליטה לפרוש ברגע האחרון. מה חשבת על הצעד שהיא עשתה?
"כל אחד לוקח את החוויה בצורה אחרת. כנראה שזה היה גדול עליה ואני מכבדת את ההחלטה שלה. זו חוויה שקשה לעבור, במיוחד בגיל צעיר ויש אנשים שזה גדול עליהם. אני יודעת שלא הייתי מסוגלת לעבור דברים כאלו, אם לא היו לי חוויות לפני. אני הגעתי ל'דה וויס' בגיל 23, בוגרת קצת יותר ועם ניסיון במוזיקה. זה עזר לי להתמודד עם הלחץ".
בארץ יש לא מעט יוצאי תוכניות ריאליטי ורק קצתם מצליחים. מה צריך לדעתך כדי להצליח?
"המבחן האמיתי מתחיל אחרי התוכנית. מה הסוד? אני לא יודעת, אני בעצמי מנסה לפצח אותו. אני חושבת שמה שחשוב לכל אמן, בין אם הוא יוצא תוכנית ריאליטי או כזה שמתחיל בדרך הארוכה והקשה יותר, זה להישאר נאמן לעצמו. כשיוצאים מתוכנית ריאליטי יש הרבה לחץ לשמור על החשיפה ועל הקהל שהשגת בזמן התוכנית, ומהלחץ הזה אנשים מתבלבלים. לכן הכי חשוב לבחור חומרים טובים, כי בסופו של דבר המוזיקה זה מה שחשוב, מבלי לפחד לקחת קצת סיכונים".
כמו שקרה לנינט.
"כן, אני מאוד מכבדת את זה שהיא עושה מה שהיא רוצה. אפשר להתווכח על המוזיקה שלה, שאני אישית אוהבת ומתחברת אליה, אבל על זה שהיא נאמנה למי שהיא והולכת עם הלב שלה אי אפשר להתווכח. אני מאוד מכבדת אותה על כך".
חצי שנה עברה מאז שהעונה הסתיימה ורייטר עדיין מקבלת תגובות אוהדות ברחוב. "מפתיע אותי שאנשים עדיין מזהים וזוכרים אותי. זה בכלל לא מובן מאליו ואני מאוד מעריכה את זה. יש הרבה שאומרים לי כל הכבוד על העלייה לארץ. משמח אותי לשמוע שאנשים מתרגשים מכך שעשיתי את הצעד הזה, זה יפה בעיניי".
בזמן שרייטר לא נמצאת באולפן ההקלטות עמלה על האלבום (שסינגל ראשון מתוכו מתוכנן לצאת בסוף החודש), היא מבלה בחזרות אינטנסיביות להפקת הענק של חנוכה. "זו חוויה מטורפת. אני לא יודעת אם מגיע לי בכלל להיות פה. כאילו עוד לא התמקמתי ואני כבר בפסטיגל".
רייטר מגלמת את קטלין הקוטלת, אחת מארבעה מרגלים צעירים, המצויידת בכלי נשק סודיים כפן יורה או בושם שהופך לרימון. "לשחק דמות כזו ולשיר שיר פופ כייפי ומקפיץ זה הכי להשתחרר ולצחוק, וזה הכי לא אני. יש את קטלין שעל הבמה, וקטלין שבחיים. זו של החיים היא שקטה, ביישנית וסגורה. רק כשאני עולה על הבמה, הכל מתפרץ לי פתאום".
מאוד רזית מאז 'דה וויס'.
"נכון, כנראה מעבודה ומהלחץ בתוכנית. כבר בין תחילת התוכנית וסופה, ראו שינוי. אני לא עושה שום דבר מיוחד כדי לרזות. אני שומרת על תזונה נכונה והולכת לחדר כושר, אבל עשיתי את זה גם קודם. עכשיו יש לי הרבה פחות זמן להתאמן בחדר כושר, אבל נראה לי שהפסטיגל זה מספיק התעמלות".
היכן את רואה את עצמך בעוד עשור?
"אני מקווה שבעוד עשר שנים אני אמצא את עצמי מקליטה אלבום מספר לא יודעת כמה, ומופיעה. העיקר שאעשה מה שאני אוהבת. אני מאחלת לעצמי שהמוזיקה תמיד תרגש אותי כמו שהיא מרגשת אותי היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם