הכיפה והאגדה: הכירו את ג'סטין ביבר היהודי
עידן פינצ'וט לא האמין שזה קורה לו: השדרן הווארד שטרן צפה בסרטונים שהעלה ליוטיוב, שבהם הוא מנגן ושר משם הדרך לתוכנית הכישרונות המצליחה באמריקה הייתה קצרה
ג'סי בחורה נעימה למראה ושום דבר בהתנהלותה לא מסגיר את תפיסת עולמה הייחודית, בלשון המעטה, עד שהיא פותחת את הפה. אבל לא כדי לדבר: היא רק שמה בין שיניה תפוח עץ ירוק ומזמינה לבימה את בן זוגה. רחש של סקרנות עובר בין שלושת אלפי הצופים באולם הגדול באוסטין שבטקסס. על הבימה שלושת שופטי התוכנית הפופולרית: האווי מנדל, שרון אוסבורן והווארד שטרן הפרובוקטיבי. בן זוגה של ג'סי עולה לבימה ובידו מסור חשמלי. ואז, בשילוב של מקוריות וטירוף, הוא מעביר את המסור בין שפתיה של ג'סי ומפרק את התפוח לחתיכות.
על המחזה הנדיר משקיף מהצד במבט תמים ומשתומם עידן פינצ'וט בן ה-14, כשכיפה לבנה גדולה מתנוססת על ראשו. אביו עומד לצדו. בעוד כמה דקות יעלה הנער הצעיר לבימה באחד מהרגעים הגדולים והמלחיצים ביותר של חייו. בינתיים הוא מתבונן מאחורי הקלעים על מה שקורה, ומנסה בעיקר לשמור על קור רוח.
אלא שאז משהו משתבש. "היא ירדה מהבימה ולא הצליחה לסגור את הפה", הוא נזכר. התפוח שהיא הכניסה לפה, מתברר, היה גדול מדי. זה, בשילוב הלחץ ואלפי הצופים באולם, גרם ללסת שלה להישמט קצת יותר מדי. "היא ירדה והתחילה לבכות בהיסטריה. היא לא הצליחה לסגור את הפה ולא ידעה מה לעשות. אני זוכר שרופאים קפצו לעזור לה, ובמקביל כל הצלמים הגיעו לתעד את מה שקרה שם", הוא ממשיך. בסוף היא פונתה לבית החולים. ללסת שלום.
פינצ'וט גדל בשיקגו במשפחה יהודית אורתודוקסית מהמעמד הבינוני-גבוה. בן לאב עורך דין שמתמחה בדיני נדל"ן ולאם מורה. הרביעי מבין חמישה ילדים, שגדל על ברכיהם השאפתניות והתחרותיות של הוריו. בית ספר יהודי פרטי ביום, חוג כדורגל בקיץ, כדורסל בחורף, והחל מגיל תשע גם שיעורי פסנתר.
אהבת לנגן מגיל צעיר?
"בשנה הראשונה שנאתי את זה. הייתי בוכה לפני כל שיעור, בכל שבוע חיפשתי תירוץ אחר כדי להתחמק. אני חושב שהבעיה הייתה שרציתי לנגן מוזיקת פופ, ובשיעורים עבדנו בעיקר על מוזיקה קלאסית".
אז איך קרה שבסוף לא הפסקת?
"אמא שלי ניגנה בפסנתר מגיל צעיר, וההורים שלי תמיד דחפו אותי לנגן. הם אמרו שאם משהו קשה ומאתגר אותך, אתה צריך להמשיך ולהתמיד בו".
בסופו של דבר גם ההורים נכנעו, ולאחר שנה אחת עידן החליט להפסיק. אך לא למשך זמן רב. שלושה חודשים לאחר מכן חזר לקלידים, רק שהפעם עם מורה שהתמקדה יותר במוזיקת ג'אז. פעם בשבוע הוא נפגש איתה ובשאר הזמן ניגן לבדו בחדר את המוזיקה של הזמרים האהובים עליו: ברונו מארס, ליידי גאגא ואשר.
"באחד הימים חברות של אחותי שמעו אותי מנגן", הוא נזכר. "הן נכנסו לחדר ואחת מהן כל כך התלהבה שהיא הציעה לצלם אותי ולהעלות את השיר ליוטיוב". בתוך כמה שבועות צבר עידן מעריצים ראשונים. "אני לא מדבר איתך על מיליוני צפיות, כמו שקורה לא פעם. ועדיין, העובדה שהיו בתוך שבוע מאתיים אנשים שצפו בשיר שלי הייתה בלתי נתפסת. אחרי כמה שבועות מספר הצפיות כבר עלה לכמה אלפים, כשפתאום חברים מניו יורק התקשרו וסיפרו שהם שמעו אנשים מדברים על זה".
שמונה שירים בסך הכל העלה עידן לרשת. למספר הגדול ביותר זכתה גרסת הכיסוי לשירו של ברונו מארס, Count on me, עם 300 אלף צפיות. מספיק כדי להלהיב את המשפחה, אבל לא כמות שתהפוך אותו לכוכב רציני. עד שהגיע הווארד שטרן.
"אחרי ארבעה סרטונים התקשר אליי קרוב משפחה ואמר שהווארד שטרן השמיע את עידן בתוכנית שלו", נזכר דב. "הוא דיבר על זה שהוא רוצה להקים חברת תקליטים משלו ולגלות את הכישרון הצעיר הבא שהוא ייקח תחת חסותו ויהפוך לכוכב. ואז הוא אמר למפיק שלו, 'שים את עידן' והשמיע את אחד השירים שלו".
מה עושים אחרי זה?
דב: "התחלתי לקרוא הרבה, רציתי ללמוד איך התעשייה עובדת. יש לי אח שעובד בתעשיית הסרטים, והוא קישר אותי לגורמים בתעשיית המוזיקה. ראינו בכישרון שלו סוג של מתת האל, וקיבלנו את זה בברכה. זו תעשייה מתעתעת מאוד. היה לי ברור שהשלב הבא הוא לעבוד עם איש מקצוע. בסופו של דבר מצאנו מפיק מנאשוויל שבטנסי, בעל חברת הקלטות קטנה שעבד עם בחורה בגיל של עידן, נוצריה שניסתה גם היא לקדם קריירה מוסיקלית ובמקביל לשמור על המסגרת הדתית".
אז השניים נסעו לנאשוויל. דיברו, ניגנו, שרו ובסוף גם הקליטו כמה שירים שעלו ליוטיוב בינואר השנה. חודש לאחר מכן הגיע הטלפון ממפיקי תוכנית הכישרונות, ששאלו אם עידן יהיה מעוניין להגיע לאודישנים. "דאגנו בעיקר לשבת", מספר דב. "ברגע שהבנו ששום הקלטה או חזרה לא תהיה בשבת הסכמנו שהוא ישתתף".
עידן ודב הגיעו לאודישנים באוסטין, טקסס. עשרות מיליוני הצופים בבית התרגלו כבר לתמונות הנחיל האנושי האדיר שמתפתל מסביב לאולם האודישנים. אלפי צעירים ומבוגרים ממתינים במשך שעות ארוכות בתקווה לגעת בשולי התהילה, אך לא עידן.
כמו כישרונות נוספים שהתוכנית רואה בהם סוג של נכס טלוויזיוני, הוא מוטס עם אביו משיקגו לטקסס על חשבון המפיקים, שגם מממנים את שהייתם במלון המקומי. הוא גם נכנס למסלול המהיר היישר לאולם ההמתנה ונהנה מחברתם של כישרונות גדולים אחרים. עידן אף זוכה למעקב צמוד של המפיקים רגע לפני שהוא עולה לבימה מול שופטי התוכנית ואלפי הצופים.
מה היה הקהל הכי גדול שהופעת בפניו עד אז?
"חמישים תלמידים בבית הספר".
עידן בחר לשיר את Good Life של OneRepublic. הקהל מגיב תחילה באיפוק, אלא שאז הוא עולה לטון גבוה שמתקבל בתשואות. הקהל עומד על רגליו ומריע בהתלהבות, ועידן, עובר לשלב הבא.
איך הרגשת כשירדת מהבימה?
"זאת הרגשה שאי אפשר להסביר. מצד אחד יש התרגשות ושמחה עצומה. אבל כשאתה יורד מהבימה וחוזר למלון, אתה מרגיש כאילו שום דבר לא קרה. זה כל כך קצר וכל כך מלחיץ שאתה מסיים ולא מצליח לעכל מה קרה לך".
חודשיים ניתנו לעידן להתבשל במיץ של עצמו עד לשלב הבא, שנערך בלאס וגאס. לחברים לא סיפר כלום. גם בשכונה אף אחד לא ידע. "לא רציתי לספר, כי אם אתה לא עובר את השלב בווגאס הם בכלל לא מראים אותך בטלוויזיה", הוא מסביר.
"אם בטקסס המטרה היא לרגש את הצופים בבית, כשהם נותנים הנחיות ברורות לאלפי הצופים באולם להגיב בהיסטריה, למחוא כפיים או לקום מהכיסא, אז בווגאס המטרה שלהם היא כבר לשבור אותך", חושף דב, שבשל גילו הצעיר של עידן חויב לפי חוקי התוכנית ללוות את בנו לכל אורך הדרך. "הם רוצים לראות כמה שיותר אנשים בוכים מול המצלמה. הכל פסיכולוגי".
איך זה בא לידי ביטוי?
עידן: "קודם כל מכניסים את כולם לאולם גדול, ובשלט שתלוי על הקיר רשומים כל המתמודדים, מחולקים לשתי קבוצות, 'פייבוריט' ו'סטנד ביי'. הם עושים את זה כדי שחלק מהמתמודדים יחשבו שהם עוברים לשלב הבא ואחרים יחשבו שאין סיכוי שהם ימשיכו הלאה. בפועל הם מחולקים באופן מקרי לגמרי, והמטרה היא לשבור את מי שהיה בטוח שהוא פייבוריט ולהפך".
"בנוסף, לעומת השלב הראשון שבו כולם מריעים לך אחרי השיר - פה אין אף אחד בקהל. אחרי שביצעתי את השיר Without You של אשר, השתררה דממה מוחלטת ואני זוכר שפשוט עמדתי שם בשוק. ואז השופטים שואלים אותך כל מיני שאלות שנועדו לגרום לך להיות בטוח שפישלת".
מה שעידן לא ידע הוא שרגע לאחר שהתבקש לעזוב את האולם בתחושה שהוא כבר יכול להתחיל לארוז את המזוודות אמרה אחת השופטות, שרון אוסבורן, לשני השופטים האחרים, שעידן מזכיר לה גרסה צעירה של בילי ג'ואל - מחמאה נאה לכל הדעות.
אלא שכל זה התרחש לעיני המצלמות בלבד, שגם שידרו את הקטע לאחר מכן. עידן, כמו שאר מאה המתמודדים הסופיים, נשלח לשני ימי המתנה מורטי עצבים בחדר המלון בטרם התבשר כי הוא ממשיך לשלב הבא.
"במשך יומיים אתה מנסה לא לחשוב על זה, אבל זה בלתי נמנע. בסוף הם הזמינו אותנו לתוצאות וזה היה מטורף. הייתי בטוח שאין שום סיכוי שאני עובר שלב", הוא מספר בהתלהבות.
בניו יורק הגיע שלב ה"מאני טיים". אם שני שלבי הסינון הקודמים, שאפשרו להפקה לרדת מעשרות אלפי מועמדים ל-48 המועמדים הסופיים, הוקלטו ושודרו רק עם עליית התוכנית לאוויר, הרי שבשלב הזה כבר מדובר בשידור חי. בטקסס ובווגאס כל אחד עומד ברשות עצמו, בא, מופיע ומחכה לתוצאות.
אבל בניו יורק כל מתמודד הוא כבר חלק מהפקה שרק מעטות יכולות להתחרות בה, הכוללת עשרה ימים של ליווי מקצועי בכל שלב וברמה הכי גבוהה שיש - מחזרות מוזיקליות, דרך בחירת בגדים ועד ליום צילומים מושקע ברחבי ניו יורק.
"עוד לפני שאתה מגיע הם מבקשים שתשלח להם חמישה שירים שאתה רוצה לשיר, כדי שהם יוכלו לפנות לאמן ולקבל אישור לבצע את השיר שלו. למזלי הם אישרו את הבחירה הראשונה שלי".
אלא שאם בחירת השיר הלכה חלק, דווקא בבחירת הבגדים הם נתקלו בקשיים. "יש אנשים בהפקה שכל המטרה שלהם היא לעשות לך קניות. נכנסתי לחדר והם הציגו לי משהו כמו עשר חליפות שהם קנו לי, עם ז'קט ועניבה.
בנוסף יש שם עשרות אנשים מסביב שמודדים אותך ועושים שינויים במקום, אם צריך לקצר את המעיל או להצר את המכנסיים ואפילו לצבוע את הנעליים בצבע חדש. הם עושים הכל מיד ובמקום. רק שאני לא הייתי מוכן ללבוש חליפה. הסברתי להם שאין סיכוי שאני עולה עם זה לבימה".
מה לגבי הכיפה? היו מחשבות אולי להסיר אותה לצורך הצילומים, או אולי להופיע עם כיפה בולטת פחות מהלבנה?
"בשלב הראשון לא היינו בטוחים מה לעשות עם הכיפה. היה לנו ברור מההתחלה שאני מופיע איתה, אבל חשבנו שבמקום כיפה לבנה אולי אופיע עם משהו אפור או חום, שיבלוט פחות. בסופו של דבר החלטנו שאם היא על הראש אז עדיף שהיא תהיה בולטת ושכולם יראו אותה".
דב: "כשנפגשנו עם המפיק מנאשוויל הוא אמר שהדבר הכי חשוב בתעשיית הבידור הוא לא לשקר בנוגע למי שאתה. ברגע שאתה מזוייף קולטים את זה מיד. היה מעניין לשמוע את זה מבחור שככל הנראה לא פגש אף יהודי עד לפגישה איתנו. מבחינתנו להוריד את הכיפה זה להגיד שהמוזיקה חשובה לעידן יותר מהדת".
ואולי היה פה סיכון מחושב, בתקווה שהכיפה תביא לו הרבה קולות של מצביעים יהודים?
דב: "לא. כמה יהודים יכולים להצביע לו, אתה חושב? נניח שמאה אלף יהודים היו מצביעים לו רק בגלל הכיפה, זה עדיין שום דבר לעומת המיליונים שאתה צריך בשביל לעבור שלב. ההפך הוא הנכון. תחשוב על כל המצביעים באלבמה ובמיסיסיפי שיראו מישהו עם כיפה ולא ירצו להצביע לו".
עידן, מה לגבי העובדה שאתה קטין? עד כמה היא השפיעה על הצילומים?
"יש להם חוקים ברורים מאוד לקטינים. הכל מעוגן בחוזים משפטיים ובדיני עבודה. לדוגמה, בימים שכולם היו צריכים להגיע בשעה מסויימת, אני הייתי מגיע כמה שעות אחריהם כדי שלא אהיה שם יותר שעות ממה שחוקי העבודה מתירים".
"בשלב האודישנים בווגאס היה אסור לי בשום אופן להיות בקזינו. אבל האודישן היה במלון ונציה, ובכל פעם שהיינו צריכים ללכת לצילומים היינו צריכים לעבור בתוך הקזינו. הם היו עוקבים אחריי כדי לוודא שאני לא נשאר בפנים".
לערב הגורלי עלה עידן בלבוש שהוא סוג של פשרה בין החליפה שרצו המפיקים, לבגדים הספורטיביים שהוא העדיף. מכנסי חאקי, חולצת טריקו חלקה, ז'קט ספורט לבן וכיפה גדולה. "אמרתי את זה בעבר ואני אומר את זה שוב: יהודי זה מגניב", השתפך האווי מנדל.
"היית נהדר. פגעת בכל תו", החמיא לו בסוף הביצוע הווארד שטרן, שבדרך כלל לא מחמיא למשתתפים. "הדבר שאני הכי אוהב בך הוא שאתה לא ילד פלא של תעשיית הבידור. אתה צנוע, אתה נחמד, ואמריקה תתאהב בך".
אמריקה אכן התאהבה, ועידן עלה לשלב חצי הגמר. אלא שעד אז היה עליו להמתין שישה שבועות נוספים, שכללו את שידורי המשחקים האולימפיים ברשת NBC, שמפיקה גם את תוכנית הכישרונות. "זה היה מוזר, כי אנשים לא הבינו איך זה שאני בבית אם אני משתתף בתוכנית," הוא נזכר. והיו גם מי שהגיבו בפחות איפוק. "הייתה אישה אחת בטארגט (רשת חנויות כלבו, צ"י) שזיהתה אותי והתחילה לצרוח בהיסטריה".
שישה שבועות לאחר מכן עלה עידן להופעה האחרונה שלו, כשהוא מבצע את What Makes You Beautiful של Direction One. למרות הביצוע הטוב והמחמאות ממנדל ואוסבורן, שתיארה את הביצוע כ"מדהים", וההערה של שטרן שאמר "אני מעריך שהרבה ילדות בנות 13 הולכות להצביע עבורך", עידן הודח מהגמר. "יום אחרי כבר הייתי בלימודים", הוא מספר.
איך חוזרים לשגרה אחרי דבר כזה?
"אין ספק שהייתי עצוב ומאוכזב, ומצד שני הקלה עליי הידיעה שגם אילו הייתי ממשיך הלאה, מדובר בעוד תוכנית אחת וזהו. היה לנו די ברור שאין סיכוי שאנצח, כי השופטים אמרו לא פעם שהם מחפשים מישהו שיוכל להופיע בלאס ווגאס, ושהם לא רוצים שזה יהיה ילד".
מה דעתך על ההשוואה לג'סטין ביבר?
"אני חושב שהוא מדהים ומוכשר ובחור טוב, אבל בתור אמן אני לא רוצה שישוו אותי לאף אחד. זו אמנם מחמאה, אבל הייתי רוצה להיות מוכר בזכות עצמי".
האסיפה הכללית (GA 2012) של ארגון הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה (JFNA), האירוע השנתי הגדול ביותר של הקהילות היהודיות בצפון אמריקה, התקיימה השבוע בבולטימור שבמרילנד. התכנסו בה יחדיו ראשי הפדרציות והקהילות ומנהיגים יהודים מישראל ומרחבי העולם, כדי לדון בנושאים הבוערים ביותר הנוגעים לעם היהודי, וכן: גם כדי לשמוע את עידן פינצ'וט שר על הבימה.
ארגון הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה הוא ארגון יהודי הפועל בצפון אמריקה, מאגד 155 פדרציות יהודיות ועוד כ300- קהילות יהודיות עצמאיות ברחבי ארצות הברית ובקנדה, ומגייס יותר מ3- מיליארד דולר מדי שנה. חלק מהסכום מועבר למוסדות ולפרויקטים בישראל.
הGA- השנה מתקיים זמן קצר לאחר הוריקן סנדי, שפגע קשות באזור ניו יורק. הארגון השיק קרן מיוחדת לטיפול בנפגעי הסופה, שגייסה נכון לרגע זה יותר ממיליון דולר. בין השאר נאמו השנה באסיפה בנימין נתניהו, אלי ויזל, נתן שרנסקי, שגריר ישראל בארה"ב מייקל אורן ואחרים.
"זו זכות גדולה בשבילנו שמנהיגים יהודים מרכזיים מרחבי העולם היהודי התכנסו השנה יחדיו לאסיפת הGA- בבולטימור," אומר ג'רי סילברמן, נשיא ומנכ"ל הארגון. "הקהילות היהודיות בצפון אמריקה עברו לא מעט אתגרים בשנים האחרונות, ואנחנו נרגשים להתאסף שוב יחד השנה בקהילה היהודית של בולטימור כדי לקדם את הנושאים המרכזיים הנוגעים לעתידנו."
עוד פרטים על הארגון באתר -www.jewishfederations.org
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם