מיי פיינגולד כבר לא הרוקרית הבועטת. ראיון
עדכון סטטוס: היא אמא רגועה, שקטה, חברותית וחייכנית שמככבת במחזמר הוותיק ונהנית מהחיים גם בלי לתת בראש. הכי רוני דלומי
ההיסטוריה, כמו המוזיקה של שלמה ארצי, חוזרת על עצמה: באמצע שנות השישים, על רקע מתיחות ביטחונית שקדמה למלחמת ששת הימים, עלה לראשונה המחזמר "קזבלן", המבוסס על מחזהו של יגאל מוסינזון, בעיבודם של יואל זילברג ומוסינזון, עם המוזיקה של דובי זלצר והפזמונים שכתבו דן אלמגור, עמוס אטינגר וחיים חפר. עקב המצב הביטחוני באותם ימים, חלק מהשחקנים גויסו לצה"ל, להצגות הראשונות הגיע קהל מועט, והמפיק האגדי גיורא גודיק הסתובב מודאג בפואיה של התיאטרון ושקל לבטל את המחזמר. בהמשך, כידוע, הפך "קזבלן" להצלחה מסחררת, הציג 606 פעמים ונחשב לקלאסיקה ישראלית.ביוםרביעי שעבר היתה אמורה להתקיים הצגת הבכורה של המחזמר המחודש בתיאטרון הקאמרי בבימויו של צדי צרפתי ובהשתתפות עמוס תמם, מיי פיינגולד, תמר שם אור, איציק כהן, שלמה וישינסקי ועוד. 46 שנה אחרי, רצה הגורל ושוב עלייתו של "קזבלן" - עם כל הכבוד למחזמר, ובמקרה זה כולם יודעים טוב מאוד שיש כבוד - הוטלה בספק כשמעליה ריחף "עמוד ענן".
גם הפעם, אגב, גויס חלק מהקאסט של "קזבלן" בצו 8, וההפקה נאלצה למצוא מחליפים לשחקנים המגויסים ברגע האחרון, במהירות שיא. החשש הוא כמובן שגם הפעם, עקב הנסיבות, "קזבלן" יתחיל ברגל שמאל, עם קהל מצומצם במיוחד. איך שלא יהיה, מי שכן יגיע לשם בהחלט עשוי למלמל לעצמו, בין השאר "רגע, זו לא ההיא שהפסידה לרוני דלומי ב"כוכב נולד 7" ? וואו, היא מעולה!"
מיי פיינגולד, סוג של אזעקת צבע אדום, פרצה אז לתודעה בעזרת צעקות, לחשושים סקסיים, רוקנ'רול בדם ושיער אדום במיוחד, אבל מאז היא כבר עברה לבלונד ולמוזיקה שמתחשבת יותר בשכנים. עכשיו, כשהיא מגלמת את רוזה ב"קזבלן," היא חוזרת לשורשים - כלומר, חובשת פאה אדומה ומקמבקת את מיניותה המתפרצת. רק דבר אחד השתנה מבחינתה במחזמר הזה: במקום רוקנ'רול היא מבצעת שם שירים ברוח הזמר הארצישראלי/ים תיכוני. בחזרות, בכל אופן, לא נשמעו יללות של דיסטורשנים. היו שם רק אזעקות אמיתיות.
"באמצע החזרות של קזבלן מישהו נכנס וצועק "יש אזעקה!", משחזרת פיינגולד, "אני רצה למרחב המוגן עם העקבים והשמלה של רוזה יחד עם שאר השחקנים ומיד מרימה טלפון לבן זוגי, ליאור, שמרגיע אותי שהוא כבר דיבר עם הגננת ושהבת שלנו בסדר. זה לא צחוק, מה שקורה. זה מלחיץ גם כי בן זוגי ובתי נמצאים בראשון לציון, שספגה מטחי רקטות, וגם בגלל שאני בתיאטרון הקאמרי, שנמצא במרחק יריקה מהקריה בתל אביב, שמהווה יעד לפג'ארים של החמאס - אבל מה לעשות, ההצגה חייבת להימשך, ואני מאמינה שכוח עליון שומר עליי". אל דאגה, עוד נחזור לתחושה של פיינגולד שכוח עליון שומר עליה.
במחזמר "קזבלן," שבו פיינגולד סוגרת מעגל ועובדת עם הבמאי צדי צרפתי (אחד השופטים ב"כוכב נולד") היא כאמור מגלמת את רוזה - מדאם בעלת מיניות מתפרצת. "אני מאוד מחוברת למיניות שלי, לסקס אפיל שלי", היא אומרת. "אני לא מסתובבת ומשפריצה את זה כל היום, אבל אני יכולה למצוא את המקום ההוא בתוכי ולהשפריץ אותו החוצה - וזה בדיוק מה שאני עושה בתפקיד של רוזה. היא גדולה מהחיים, חזקה, עוצמתית וסופר-סקסית. ברגע שאני נועלת עקבים בחזרות, הדמות של רוזה יוצאת ממני אוטומטית".
פיינגולד לא למדה בשום בית ספר למשחק, אבל זה הדבר האחרון שאפשר לחשוד בו כשצופים בה על הבמה. היא כריזמטית ויצרית גם כשהיא רחוקה מרוקנ'רול, נראית כאילו נולדה בתיאטרון ומצדיקה את זכייתה בתואר "תגלית השנה של הקאמרי", שניתן לה בעקבות השתתפותה במחזמר "לילה לא שקט", המבוסס על שיריו של שלמה ארצי - שם היתה, פחות או יותר, נקודת האור היחידה. ובכל זאת, לא כולם ששים לפרגן לה.
"לפני חודש וחצי בערך," היא מספרת, "כתבתי בפייסבוק סטטוס שאני מאוד נהנית בחזרות של 'קזבלן.' הרבה אנשים כתבו לי בהצלחה, אבל בחורה אחת שאני לא מכירה, בוגרת בית ספר למשחק, כתבה: 'חבל שיוצאי תוכניות ריאליטי מקבלים תפקידים על פני אנשים מוכשרים שיוצאים מבית ספר למשחק'.
במשך כמה ימים אחר כך הסתובבתי עם אבן קטנה בתוך הבטן בגלל זה. התבאסתי שזו היתה רמיזה לכך שבגלל שאני באה מתוכנית ריאליטי אני שווה לאנשים שבאים מ'האח הגדול', ללא מקצוע מובהק, ואחר כך קוטפים הצעות מהתעשייה. אני לא באתי ממקום כזה. אני חרשתי במות עוד לפני התוכנית, ושם, ב'כוכב נולד', הכישרון שלי קיבל פריים טיים, לא האישיות. התגובה ההיא בפייסבוק העליבה אותי".
המחזמר "קזבלן", אגב, מורכב מקאסט של 35 שחקנים ושחקניות, מתוכם 34 בוגרי בית ספר למשחק - מה שאולי סייע עוד יותר לערעור ביטחונה העצמי של פיינגולד. "כתבתי לה בפייסבוק בתגובה 'אם היית מכירה את הדרך שלי, אולי היית חושבת אחרת, ובכל מקרה אני מאוד מקווה שייצא לנו לעבוד ביחד".
מאוד אצילי מצדך.
"תודה. שמע, אני ממותגת כפליטת ריאליטי - ומה לעשות, זה מונח אכזרי. זה לא משנה לאנשים שהבאתי איכות ל'כוכב נולד'. בעיני רבים אני פליטה ולא יעזור כלום. אם תלך לתחנה המרכזית תראה שעל הדשא ישנים המון פליטים, נינט, מארינה, אני והסודנים, כולם שם. סתם, נו, אני צוחקת".
גם הביקורות על אלבום הבכורה שלך הכילו אכזריות לא מעטה.
"זה בסדר, אני רגילה לספוג אש. על האלבום הראשון קיבלתי המון אש. אנשים ציפו שאני אביא בלדות רוק גדולות, ופתאום הבאתי משהו אחר לגמרי - היפ הופ, פ'אנק ואר-אנ-בי. פשוט שחררתי אלבום שהוא ההפך הגמור ממה שאנשים ציפו. הדבר הכי חשוב לי במקצוע זה לא להתחנף, להביא את האמת שלי ולא לחשוב מה יהיה לאנשים להגיד ומה הקהל יחשוב".
שלא יהיו טעויות, חלילה; מדובר כעת בתקופה מיי-הממת לפיינגולד. בנוסף להישג הטמון בעצם השתתפותה ב"קזבלן," בחודש הבא ימלאו לה 30 ובחודש שעבר חגגה בתה הפעוטה (שאותה הביאה לעולם עם בן זוגה ליאור נורדמן) יומולדת שנה. פיינגולד ילדה את בתה שעות ספורות לאחר שחיממה על הבמה את רוקסט. כשהיתה בהיריון זכתה לתגובות חסרות טקט וגסות מכמה אנשים רעים, שנחרדו, משום מה, מהאפשרות שרוקרית בועטת שכמותה תהפוך לאמא.
"נשמות טובות אמרו לי בעיקום אף: 'אף פעם לא הייתי חושב עלייך כאמא,"' היא מספרת, "זה בא רק מאנשים שלא באמת מכירים אותי. מי שמכיר אותי יודע שאני בנאדם מאוד משפחתי וביתי. למעשה אימהות היא המהות שלי. זה הגדיר את כל מה שאני עושה מחדש. היתה לי לידה טבעית ונהדרת. הבת שלי, אמילי, יצאה מגניבה מהרחם. יש לה חיוך על הצד כמו שלי, והיא עקשנית כמו מזל עקרב".
כשהיא תגדל, היא עשויה להיות קצת נבוכה מהטקסטים שכתבת באלבומך הראשון - למשל, "השמנה ההיא ששרה לה בסוף אף פעם לא גומרת", "תשכיב אותי" ו"תן לי בראש". "לא נורא. אני יותר מוטרדת מכך שהיא תהיה נבוכה מהטקסטים שאני כותבת לאלבום השני שמדבר על משבר בזוגיות של אמא ואבא שלה בעקבות הלידה שלה".
אוי.
"כן, זה היה משבר קלאסי של אחרי לידה. לא ישנים, חרדים בגלל המצב הכלכלי החדש, בקושי מתקשרים זה עם זה. לא הצלחנו לדבר בצורה הגיונית אחד עם השני, היינו קצרים נורא בסבלנות, ופשוט התרחקנו. כשישבנו בתהליך ליווי ההיריון אצל אחות בקופת חולים היא סיפרה לנו ש-25 אחוז מהזוגות שמביאים ילד ראשון נפרדים ומתגרשים, ואנחנו, בתגובה, צחקנו. היינו בזוגיות החזקה שלנו ובאהבה האופורית שלנו. אחרי הלידה הגענו למצב עצוב שבו לא היינו חברים למשך תקופה. זה עצוב, וזה אבסורד, כי זה לא הגיוני שזה יקרה לנו, שכל כך מאוהבים כמו באגדות. אבל אחרי תקופה המשבר נשאר מאחורינו".
בעבר סיפרת על תקיפה מינית שעברת. האם לחוויה קשה כזאת יש השפעה על האימהות שלך? "אני לא יודעת. אבל כשנודע לי שיש לי בת היית מוטרדת, מבוהלת, כי ידעתי שזו משימה קשה יותר לגדל אישה מאשר לגדל גבר. צריך לתת לה את הכלים להתמודד עם מכשולים שגברים פחות מתמודדים איתם במהלך החיים - כלומר כלים שיעזרו לה לשמור על עצמה בכבוד כאישה חזקה ודעתנית. בעתיד, אם יהיה לי בן, אני אגדל אותו להיות ג'נטלמן, כמו אבא שלו".
האבא ובן הזוג (הם אינם נשואים) ליאור הוא צלם אופנה מצליח שעבד בחו"ל עם מגזינים בינלאומיים. מדובר בסוג של סגירת מעגל עבורם, שכן הם הכירו לראשונה במעמד דומה: כשנורדמן צילם אותה לשער של מגזין "את" מבית מעריב. "ליאור חי אז בחו"ל, היה נשוי לאישה טורקייה, ואני הייתי במערכת יחסים רצינית", היא מספרת, "כשהציעו לו לצלם אותי לשער של 'את' הוא לא ידע מי אני בכלל, אז הוא נכנס ליוטיוב, חיפש עליי קצת ונראיתי לו מעניינת.
אחרי הצילומים הוא חזר לחו"ל, וכעבור חודש שב לארץ והציע לי לצאת לדרינק. נעניתי לבקשה. מעולם לא הרגשתי כמו שהרגשתי אחרי חמש דקות שיחה איתו. שנינו היינו פעורי פה. לא האמנו שמצאנו חיבור כזה. היתה נשיקה, ולמחרת יצאתי ממערכת היחסים הקודמת שלי והוא יצא ממערכת היחסים הקודמת שלו. אני לא אישה בוגדנית שפוזלת לעבר גברים אחרים במערכות יחסים. בחיים לא עשיתי את זה לפני כן, מונוגמיה זה דבר ששורף אצלי בוורידים - אבל אנחנו פשוט נועדנו להיות ביחד. בקיצור, המגזין 'את' אחראי לכל מה שטוב בחיים שלי כרגע".
התחושה של פיינגולד שכוח עליון שומר עליה מקבלת ממד נוסף לאור העובדה שלפני שמונה שנים היא עברה תאונה קשה ויצאה ממנה, תודה לאל, עם שריטה בלבד. לא, הכוונה היא לאו דווקא להשתתפותה ב"כוכב נולד". "אני בנאדם מאוד רוחני ואני מאמינה שמשהו ניסה לזעזע אותי באותו יום, כי הייתי בנאדם קצת כפוי טובה", היא מספרת.
"באותו יום ספגתי נאום קולח מחברה לעבודה על כך שלא מעניין אותי שום דבר מלבד הבעיות הקטנות שלי, ובאותו לילה, בדרך הביתה במונית, נכנס בנו ואן בתאונת פגע וברח. הוא ריסק את המונית לרסיסים, הנהג הגיע לבית חולים ואני יצאתי מהתאונה רק עם שריטה ברגל. זו היתה נקודת מפנה בחיים שלי. הבנתי איך בשבריר שנייה הכל יכול להיגמר ושאני לא מוכנה לבזבז יותר אנרגיה על דברים רעים, על כעס, על לחץ ועל חרדה".
בכלל, בעבר הלא מאוד רחוק פיינגולד היתה נוקשה כמו עמוד. היום היא רכה כמו ענן. היא כבר לא רווקה רוקרית מהגיהינום, אלא אמא שעושה מוזיקה קלה ומודה ברדיפה אחרי המיינסטרים - מה שבא לידי ביטוי, למשל, בסינגל הראשון "תמונות,", שהוציאה מאלבומה החדש, הרגוע כמו סופשבוע. את האלבום הזה, השני, שייצא בהליקון, היא יצרת יחד עם אבנר חודורוב ממשינה. בינתיים היא מסכימה לגלות רק שבאלבום יהיו, בין השאר, שיר שכתב יובל בנאי ושיר שהלחין יהודה פוליקר למילותיה.
לדבריה, התיוג שלה כרוקרית לפנים היה מלכתחילה לא מדויק.
"אף פעם לא חייתי בג'ננה, בקרחנות ובטירוף," היא טוענת, "הפכו אותי לאיזה טיפוס פרובוקטיבי, כאילו אפשר לחשוב מה עשיתי. תמיד הייתי בנאדם מאוד רגוע, שלו ורוחני. האלבום הקודם נכתב בתקופה אחרת: יצאתי מחיי נישואים, חייתי חיי רווקות, יצאתי, ביליתי המון במועדונים, נהניתי מהחיים, התפרקתי - ומפה הגיעו הטקסטים שלי. מחיי הלילה. הייתי סקפטית לגבי אהבה וזוגיות כי יצאתי מאחת שהתפוררה לי. היום אני כותבת ממקום של ביטחון, של אהבה אינסופית לבן זוג, של אימהות ושל רוגע אחרי היריון שבמהלכו לא ביליתי, לא שתיתי ולא עישנתי".
ובכל זאת, יש באלבום שיר אחד שמזכיר את החומרים מהאלבום הקודם, "הכל משחק" שמו, ובו שרה פיינגולד: "מה הם מבינים? מאמינים למה שמספרים/ עוד ריאליטי./ אז גם אני, אז מה?/ מאחורי כל רעש היתה בעצם רק דממה / [...] אורות דולקים ואתה גוף בלי נפש/ הולך על חבל דק, קצה נסדק/ איפה אתה מתחיל? מתי אתה נגמר?/ הכל משחק".
אם בריאליטי אתה "גוף בלי נפש," אז למה השתתפת ב"כוכב נולד"?
"אין לי בעיה עם ריאליטי אלא רק עם איך שריאליטי נתפס, איך שממתגים אנשים. אורות דולקים ואתה גוף בלי נפש. אנשים לא רואים באמת את הנפש שלך, זה לא מעניין. אתה רק גוף. התגלגלתי ל'כוכב נולד' כי פנו אליי תחקירנים של התוכנית בבקשה להגיע לאודישנים. זה היה בזמן שהתגרשתי והכל התערער לי בחיים. אני מאמינה שהם ראו בי משהו שיקשט להם את התוכנית. אני לא חושבת שהם האמינו שבאמת אגיע לגמר, אבל עוד לפני שהספקתי להגיד 'נינט' כבר הייתי שם. פתאום אני פוקחת עיניים ואני אושיית בידור מאוד מדוברת ומטוקבקת, אבל הלכתי כדי לקדם את עצמי כאמן ולא בשביל להתפרסם סתם ככה".
"אני יכולה להודות עכשיו בפעם הראשונה שכל המהלכים שעשיתי במהלך 'כוכב נולד' כדי להציג את עצמי כבנאדם נבעו מפחד. פחדתי שאלך לאיבוד, שאצטייר לא נכון, שהאמת שלי תלך לאיבוד. מתוך הפחד הזה הלכתי שני צעדים רחוק מדי. לדוגמה, קיבלתי החלטה מושכלת בזמן 'כוכב נולד' לא לחייך יותר מדי, בניגוד למצב ביומיום, שאני כל היום מסתובבת עם חיוך מרוח על הפרצוף. חשבתי שאם אחייך יותר מדי בזמן שמצלמים אותי אצטייר כמשהו רך, מתוק ומאמי - וזה הפחיד אותי".
בקיצור, את לא באמת רצינית וזועמת.
"ממש לא. אני משהו רך, מתוק ומאמי, אבל כל כך פחדתי ממיתוג שפעלתי מתוך היסטריה פנימית. פחדתי שאאבד את הפאסון שיש למוזיקה שלי אם אחשוף את מי שאני באמת, אז בניתי חומה ולא נתתי לאנשים לראות מה קורה מעבר לחומה. אם הייתי חוזרת אחורה, הייתי מצחיקה כמו שאני באמת, חובקת חיים כמו שאני באמת ומחייכת כמו שאני באמת. זה היה עושה לי שירות יותר טוב. מאז 'כוכב נולד' נשברה החומה שבניתי סביבי עם פטיש של שבע טונות - וזה קרה בזכות ליאור. למדתי ממנו שאפשר להיות רך ומתוק וגם לשמור על הפאסון של הרוקנ'רול".
אבל אנשים עדיין לא יודעים שאת בעצם מותק.
"נכון, ואני מתבאסת מהפרסונה החיצונית שלי. במיוחד כשזה מגיע למצבים שאני משחררת סינגל ראשון מתוך אלבום שני והוא לא מצליח ברדיו. שדרנים טוענים שהשארתי להם טעם לא טוב כבנאדם. אני לא יודעת למה. אנשים שלא פגשו אותי מעולם אומרים שאני אדם לא נחמד.
הם פשוט פיתחו אנטגוניזם כלפיי והם לא רוצים לשמוע את השירים שלי. הם החליטו שאני בנאדם איום, וזה משהו שכואב לי לשמוע, כי אני בנאדם מאוד מאוד נגיש וחברותי. ברגעים כאלה אני מנסה לחשוב מה עשיתי שהוא כל כך נורא ומזעזע חוץ מלעשות רוקנ'רול, מוזיקה דעתנית לפרצוף שלך? אני לא פושעת, אני לא עושה סמים, לא אנסתי, לא רצחתי ולא דקרתי. בסך הכל עשיתי מוזיקה בז'אנר נכחד - רוקנ'רול לפנים - אבל כנראה אין לזה מקום בארץ".
ולכן החלטת לעבור למיינסטרים?
"יודע מה? כן. מה רע בלעשות מיינסטרים? היום בא לי לעשות מיינסטרים".
עושה רושם שבתיאטרון מקבלים אותך יותר יפה מאשר במוזיקה. אולי פשוט תתמקדי רק במשחק?
"יש בזה משהו. בקאמרי אני מרגישה אהובה, מאוד אהובה, ובתעשיית המוזיקה זה לא קורה. שם יש לי תחושה של זרות, שאני צריכה לרצות כל הזמן. אף פעם לא אומרים לי 'כל הכבוד', אף פעם לא מעריכים אותי עד הסוף. אני יכולה רק לקוות שיום אחד זה ישתנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם