ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מנצ'סטר יונייטד: קורות משפחת גאלגר

אלבום ההופעה של נואל גאלגר, איש "אואזיס" בעבר וסולן עצמאי בהתהוות, מעורר געגועים לאווירה הבריטפופית של שנות ה–90

כמו אישה שמוכנה לספוג מפעם לפעם בשקט תעשייתי את ההימרחות על הספה של אהוב לבה אל מול קבוצות גברים שרצים אחר כדור כזה או אחר, וכמו בחור שמוכן לספוג בורות תקציביים בפירוט כרטיס האשראי כתוצאה מרכישת פיסת בד כזו או אחרת שנתפרה לתיק, שמלה, או ארנק — גם אתם, קוראי המדור החביבים, נאלצים לספוג מדי כמה חודשים יציאה מוזיקלית נוספת מבית העיר מנצ'סטר בכלל ומבית משפחת גאלגר בפרט.

והפעם בתוכנית: די.וי.די חדש שמלווה את סיבוב ההופעות האחרון של נואל גאלגר ולהקתו, High Flying Birds. המרחק בין הגאלגרים של היום לבין האלבומים הראשונים שלהם כבר מזמן נאמד במאות רבות של קילומטרים — הן מטפורית והן מעשית. אבל הארומה והניחוחות של מנצ'סטר עוד נמצאים שם. המוזיקה ממשיכה להיות טובה, ומצליחה לעורר את מיצי הקיבה הנוסטלגיים של המדור.

תקציר הפרקים הקודמים כולל את פירוק השותפות בין ליאם ונואל, זוג אחים שממשיכים לריב בקצב של ילדים בארגז חול, והפיכת אואזיס ללהקה ז"ל שנמצאת על המדף במקום הראשון בקרב המהמרים על קאמבקים מוזיקליים באנגליה.

ליאם, האח הקטן אך החצוף יותר, שלף ראשון וירה עם BEADY EYE, להקה שהקים אד הוק עם שניים מההרכב האחרון של אואזיס, אנדי בל וג'ם ארצ'ר, שבה לקח ליאם את ההווי הרוקנ'רולי–ביטלסי והעמיס עליו את כל השיק האופנתי שלו.

נואל, האח שכתב את רוב החומרים האואזיסיים ומי

שנחשב לאח השקול מבין השניים (כלומר, האח שנהג לחסל רק בקבוק אחד של וויסקי ביום, ולא שניים פלוס כימיקלים כמו ליאם), לקח את הזמן, טס לארה"ב, ובלוס אנג'לס השמשית יצר אלבום בצלמו ובדמותו הרומנטית והרכה יותר, עדיין כמובן בסקאלה המוזיקלית של הרוק הבריטי.

שני האלבומים ניפקו אמנם כמה וכמה שירים שממשיכים להניע את הקרון האואזיסי קדימה גם בלי השם הרשמי, אך הם היוו לא יותר ממקדם מכירות לרעיון האיחוד ובמקביל להמשך סיבוב הופעות של השניים עם ההרכבים החדשים שהצליחו להרגיע את הקריז של המעריצים האדוקים.

כמי שכאמור כתב את רוב החומרים של להקת האם, לנואל ול–Flying Birds המלווים אותו היה נוח יותר לחזור לחומרי העבר, ולכן גם ההופעה שלו הזכירה נשכחות — כאשר לצד החומרים החדשים כללה ביצועים מצוינים שלו לקלאסיקות כמו Supersonic ,Whatever, Good to Be Free וכמובן Don’t Look Back in Anger — מה שעוזר למיתוג של נואל כראשון בהיררכיה המשפחתית בכל מה שנוגע לחומרים שאינם כימיקלים.

לנבונים מביניכם, שלא רוקנו את חשבון הבנק שלהם הקיץ כדי לעלות על מטוס ולהתחבר לקרקס הנודד (פרטי חשבון בנק לתרומות יפורסמו בקרוב), סראונד טוב ומסך חביב יוכלו להשלים את הפערים, לפחות עד להיתקלות המנצ'סטרית הבאה במדור.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...