אשכנזים שמחים: הרכב 'אלקטרה' נוטף שמחת חיים
אלקטרה ממשיכה לספק ממתקים המנוניים בסטייל
אין כמעט עצם לבנטינית אחת ביצירתם הבועטת של ניצן חורש, בועז וולף ודורון פרחי, פרט אולי לאותה אהבת חיים אשר בישראל מיוחסת כמעט אקסקלוסיבית לעדות מסוימות, כאילו כל חברי הקבוצות האחרות נידונו להאזנה עגמומית לסמיתס ולחוה אלברשטיין. גם אשכנזים יודעים לעשות שמח, איזה קונספט!
לאלקטרה תמיד היה אפיון מוקפד ומובחן. הקו המוזיקלי המזוהה עמה נמתח בפינת המפגש הקבועה של אגדות מזן הרולינג סטונס, הג'אם והקינקס ושל ממשיכות דרכן מעדות מאדנס, סופרגראס וארקטיק מאנקיז. האסתטיקה המוזיקלית והקונספטואלית שלה היא זריקה חזרה לאנגליה סיקסטיזית-סבנטיזית וכל הווייתה זועקת רפרנסים ללונדון יפה ורחוקה יותר.
כל אלו נשמרים ומיוצגים היטב גם באלבומה השני "Second Hand Love", שישוחרר השבוע, על 14 שיריו ועטיפתו המרשימה. כבר מהשניות הראשונות של "!Charge", סנונית ראשונה מהאלבום ששוחררה כבר בקיץ וזכתה לעדנה רדיופונית, ברורות לכל כוונותיו של ההרכב התל אביבי - שהפנים מה שבחו"ל הבינו כבר מזמן ובישראל מתעקשים להדחיק - יש כזה דבר פופ-גיטרות.
מוזיקה שמפצירה במאזיניה להילחם באמצעות נעלי הריקוד, מקדשת את הגוד-טיים ולא שורפת את התאים האפורים של מאזיניה בחריזה עילגת והבטחה לחתונה. אותן כוונות נשמרות לאורך רוב האלבום, שבו אסופת להיטים מידבקת, כולל פוטנציאל זמזום כבר מהאזנה ראשונה. זה בא לידי ביטוי במיוחד בקטעים כמו "The Ballad of" ,"Day by Day" ,"Shadows the Burning Moon and His Lady" ו-"For the Record" על נגיעות הסקא החינניות שבו.
את האלבום חותם באותה רוח גם "Heading for the Exit", עוד ממתק המנוני, המרפד את האלבום בחומרים שמהם עשויה אלקטרה. אבל ההפתעות האמיתיות נשמרות לפנים האלבום, בין ריף גיטרה זועם למשנהו, ובאלה טמון סוד קסמו.
העובדה שאלקטרה יודעת לסחוט מיץ זיעת רוקנ'רול ממש טוב לא פסחה על אף אדם שהאזין לה או נכח באחת מהופעותיה הרבות. את הגלגל הזה חורש ושות' מגלגלים בחיוניות מרשימה כבר לא מעט זמן. אך החידוש שמביא איתו אלבום האולפן השני של אלקטרה הוא היכולת לפלרטט גם עם ז'אנרים וסגנונות מוזיקליים שונים מהתקופה שממנה היא יוצקת את מהותה. "Starve" המצוין מסרב להקביל לאף שיר ששחרר טריו הגיטרות בעבר, והוא שינוי הילוך מתבקש, באמצע הרעש וההמולה השמחה.
כלי המיתר המשמשים להפקת קריצה אוריינטלית הם בהחלט אלמנט מרענן ומתבקש, וכמוהם גם כלי הנשיפה ב"Time and Place" המקסים, שיר שלו היה מופיע על רקע הזיית אל.אס.די של רוג'ר סטרלינג בפרק של "מד מן", ספק אם רבים היו מבחינים בחוסר התאמתו הכרונולוגית לפסקול הסדרה. מבחינה זו מעניין לראות כיצד ואם בכלל תבחר אלקטרה, להקת הופעות ברוב ימות השנה, לבצע לשירים הספציפיים
אלקטרה אינה נמנית עם האקטים המוזיקליים המנסחים מחדש את השיטה. אין לה גם יומרות כאלו. לפעמים הסוד הוא לא בהמצאת הגלגל כי אם בסיבובו בחן ובסטייל הנכון, ואת זאת עושה השלישייה בחריצות ובעיקשות בכל קליפ, סינגל, הופעת השקה או הופעת פריצה.
תגידו עליה מה שתגידו, אלקטרה הבינה מזמן כי הסוד הוא ברגליים - בעבודת שטח וביכולת למתוח קו בין טינאייג'ר בן 14 שיאזין לה וממנה יגלוש אל שלל השפעותיה המשובחות לבין בת ה-26 העירונית שתפזז לצלילם אגב שיכרות קלה.
אלקטרה היא כבר פסקול נעורים של לא מעט מאוהדיה, מנגינה שמלווה תקופה מעניינת במקום שבו היא פועלת. ייתכן שהיא תמונת מראה מדויקת של ישראל 2012, בדיוק בשל האסקפיזם שהיא מייצרת, לצד אשליית הנורמליות הרגעית. או במילים אחרות: צאו לרקוד, כי אלקטרה יודעת מה טוב בשבילכם. ואף מילה על המושג האמורפי "אינדי".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם