נפרדים מאברהם מור
אברהם (אברמל'ה) מור כבר חשב להחליף קריירה, אבל האהבה למשחק השאירה אותו על הבמות. מזל, כי רק כך יכולנו ליהנות מארסנל הדמויות האינסופי שלו. פרידה משחקן שליווה את כולנו
זה היה ב-1980. "קרוסלה" המיתולוגית - על גנניה, דווריה, חנן-ענניה ויתר הדמויות - שותקה למשך ארבעה חודשים תמימים בשל שביתת נגני רשות השידור. בעיצומה של ההשבתה נטש אברהם (אברמל‘ה) מור את משנתו קצרת הרוח של גדליה הגנן שגילם, ואת המשפט המוכר "אתה הורס לי את הגינה ומקלקל לי את המצב רוח", המיר בראיון כואב ל"מעריב" במילים "אני על פרשת דרכים"."אחרי 25 שנה בתיאטרון הגעתי למסקנה שאבי צדק כאשר חייב אותי לסיים בית ספר מקצועי במגמת חשמל בטענה שמשחק זה לא מקצוע", אמר, "אני שוקל בכל הרצינות אפשרות של הסבה מקצועית". אבל כידוע, האהבה חזקה יותר מהכל.
מאז ומעולם התקיימו יחסיהם של שחקנים עם התחום שבחר בהם, המשחק, על ציר האהבה-שנאה. יחסים חד-צדדיים בדרך כלל, המושתתים על בלון החמצן שמספק הקהל בנדיבותו. מור, למרות הצהרותיו הכואבות, החזיק מעמד.

"זה עקב אכילס של השחקנים", אמר וצייר תמונת מצב מדויקת עד כאב, גם היום. "זהו אופי המקצוע. שחקנים רוצים להופיע ותמיד נמצא מישהו שמוכן להופיע במקומך בפחות כסף. לפעמים אפילו בחינם. לגבי זמרים ובדרנים המופיעים בחלטורות, ההופעה בטלוויזיה היא מסע פרסום אישי. ככל שרואים אותך יותר על המסך הקטן, כך מזמינים אותך יותר להופעות".
מור לא חיפש את הפרסום ולא ביקש להיות כוכב לרגע. הוא היה מפוכח. "אני שחקן דרמטי", אמר, "וככזה, אין למסע פרסום בטלוויזיה כל ערך עבורי. איש לא יציע לי תפקיד בתיאטרון בגלל 'תשע בריבוע'. בסופרמרקט מחייכים אליי ומצביעים באצבע - אך לא נותנים הנחה בקופה ואפילו לא מוותרים בתור".
כישרונותיו של מור התגלו בקן השומר הצעיר בתל אביב, כאשר העלה עם חבריו אילי גורליצקי ואורי זוהר הצגות חובבים. משהגיע מועד הגיוס לצה"ל, זוהר התקבל ללהקה צבאית, גורליצקי ללהקת פיקוד מרכז ומור יצא לשרת כחייל מן השורה. אבל לבו נותר בבידור, ועם שחרורו הצטרף להצגה "חמש חמש" לצד ריקה זראי בתיאטרון האהל - ומאז בנה לעצמו קריירה מרשימה.
אם כמדבב בסרטים מצוירים ("היה היה"), כדמות בתוכניות הילדים (סבא נחמן ב“פרפר נחמד") על הבמות (אינספור הצגות) ועל מסך הקולנוע ("אלכס חולה אהבה")- מור, בקריירה ארוכת שנים, היה חלק בלתי נפרד מהקולות שליוו אותנו.