ללא סולידריות: "ההוביט" נגד זכויות עובדים
84 מיליון דולר גרף הסרט הראשון בטרילוגיית "ההוביט" עם יציאתו, אבל מאחורי הקלעים נחשפת מציאות מטרידה. התעללות בבעלי החיים על הסט ושלילת זכויות העובדים הפכו את הסרט למוקד זעם ציבורי
אבל אף שהחידוש הטכנולוגי העיקרי של הסרט, שמאפשר צילום והקרנה במהירות של 48 פריימים לשנייה (במקום מהירות של 24 פריימים שעליה התבסס הקולנוע עד כה), מספק תמונה חלקה וחוויית צפייה שהדהימה רבים, מאחורי החזות הנוצצת מסתתר סיפור שבו יש פחות פנטזיה ויותר כוחניות, מאבקים ויצרים.
כך למשל, כתבת "רדיו ניו זילנד" קשלה נורמן, שעסקה בכתבותיה בתהליך ההפקה הארוך של הסרט, גילתה יומיים לפני הבכורה המתוקשרת בוולינגטון שההזמנה ואישור הכניסה לאירוע נשללו ממנה. הסיבה: נורמן כתבה כתריסר כתבות על תהליך ההפקה של הסרט, שחלקן עסק בעימות בין היוצרים לאיגודי השחקנים וחלקן בתלונות על התאכזרות לבעלי חיים. "שאלתי את היחצנית אם ההוראה הגיעה מהיוצרים שלא מרוצים מהסיקור שלי", היא סיפרה באתר האינטרנט של הרדיו, "והיא ענתה שכן. הבנתי שלדעתם כתבתי יותר מדי סיפורים שליליים".
כבר מתחילתה ידעה הפקת "ההוביט" סערות. הבמאי פיטר ג'קסון, נישא על גלי התהילה ופרסי האוסקר שקטפה טרילוגיית "שר הטבעות" בבימויו, היה אמור להפיק גם את "ההוביט", אולם בשל מחלוקת כספית ותביעת ענק בין שני הצדדים ויתרה חברת ההפקה על שירותיו.
בצד התהילה והאוסקר מגיע גם כסף, הרבה כסף, וג'קסון טען כי חברת ההפקה "ניו ליין סינמה" לא חלקה עמו מספיק מההכנסות על הפצת הסרט הראשון בטרילוגיה, "אחוות הטבעת", בד-יוי-די. ההכנסות הגלובליות שהניבה הטרילוגיה בקולנוע הגיעו לכשלושה מיליארד דולר, ולפי ההערכות ג'קסון דרש כ-100 מיליון דולר מעבר למה שכבר שולם לו. האולפנים לא ששו כנראה לוותר על התרנגולת שהטילה כל כך הרבה ביצי זהב, והתביעה יושבה לבסוף מחוץ לכותלי בית המשפט. ג'קסון שב והופקד על העשייה, בתחילה בתור מפיק ואחר כך כבמאי.
בתעשיית הקולנוע של ניו זילנד, שם צולמה הטרילוגיה, יש הטוענים כי ג'קסון, שהינו חבר בשלושה איגודים מקצועיים של תעשיית הקולנוע האמריקאית, ידע אמנם לעמוד היטב על זכויותיו, אבל היה פחות קשוב לזכויותיהם של אחרים כאשר עמד בראש הפירמידה. הצילומים של "ההוביט" נדחו במשך חודשים לאחר שחברות ההפקה, ובראשן אולפני "האחים וורנר", סירבו לנהל משא ומתן עם איגוד האמנים המקומי על עיגון הזכויות הבסיסיות של אלפי שחקנים ויוצרים שהשתתפו בהפקת הענק שנמשכה למעלה משנה במסגרת הסכמים קיבוציים.
אף שבהוליווד, שם לכל גילדה יש איגוד חזק משלה, זה לא היה עולה על הדעת, ואף על פי שגם איגודי שחקנים
אף שהיה מדובר באיום סרק, ועם הזמן אף התגלו הוכחות לכך שההפקה כבר יצאה לדרך ואי אפשר היה להחזיר את הגלגל לאחור, הממשלה המקומית נכנעה לתכתיבי הדודים מאמריקה וחתמה על עסקה שחברי פרלמנט מהאופוזיציה כינו "מבישה." במסגרת ההתקפלות, הממשלה העבירה תיקון לחוקי העבודה, שלמעשה שלל את זכויות העובדים המועסקים בתעשיית הקולנוע.
התיקון לחוק נדרש כדי להימנע ממקרים כמו זה של ג'יימס ברייסון, יוצר מיניאטורות שהועסק על ידי יוצרי "שר הטבעות" כפרילנס (עובד עצמאי המועסק בהתאם לפרויקט). ברייסון עבד בשעות קבועות ורק עבור חברת ההפקה של הסרט )ואפילו קיבל שכר על ימי חופש,) וכאשר פוטר בתום שנה של עבודה טען כי התקיימו בינו לבין המעסיק יחסי עובד-מעביד, ולכן הוא זכאי לפיצויים. שלוש ערכאות משפטיות דנו בסוגיה והפכו שוב ושוב את ההחלטה עד שבית המשפט העליון בניו זילנד קבע כי אכן ניתן להגדיר את ברייסון כעובד.
עם זאת, אף שהממשלה אמורה להגן על אזרחיה, ממשלת ניו זילנד נכנעה לאולטימטום שלא היה עובר באמריקה עצמה, ועיגנה, כאמור, את שלילת הזכויות בחוק. ג'קסון בירך על ההחלטה בהתלהבות.
בעקבות תלונות על התאכזרות לבעלי החיים שבהם נעשה שימוש בטרילוגיה, החל ארגון PETA הבינלאומי, הפועל למען יחס מוסרי לבעלי חיים, לחקור את מה שהתרחש במהלך ההפקה. על פי הארגון, ארבעה מאלפים ומטפלים שעבדו על הסט טענו שמספר מקרי המוות והפציעות שאירעו בו לא היה מחויב המציאות.
ההסבר לכך נעוץ במקום שבו שוכנו בעלי החיים - חווה מסוכנת שממוקמת בשטח עם מצוקים, בולענים ובורות מסוכנים. "שני סוסים נפלו מגדת הנהר ושברו את הצוואר", כתבה ליסה לאנגר, סגנית נשיאת הארגון. "לפחות סוס אחד הושאר עם רגליים קשורות במשך שעות, עזים וכבשים רבות מתו בשל זיהומים, תולעים ונפילות לבורות, וכתריסר תרנגולות נהרגו משיני כלבים מכיוון שלא היו מוגנות כראוי.
"סרטיו של פיטר ג'קסון עמדו בחזית מהפכת האפקטים המיוחדים", הוסיפה לאנגר, "אבל החלטת ההפקה הנוכחית להשתמש במספר כה גדול של בעלי חיים, לתת להם לסבול שלא לצורך ואז למות, לוקחת את תעשיית הבידור צעד גדול ומביש אחורה".
בשנה שבה רשת HBO ביטלה את המשך ההפקה של הסדרה LUCK רק משום שלא יכלה להבטיח את רווחתם ושלומם של הסוסים על הסט (או שלפחות זאת הייתה הסיבה הרשמית, לנוכח כישלונה היחסי של הסדרה), קריאה להחרים סרט על רקע התאכזרות לבעלי חיים יכולה לגרום נזק ממשי. בשל כך הוציא דוברו של ג'קסון הודעה שלפיה מותם של שני הסוסים היה מיותר, ואמר שחברת ההפקה הגיבה במהירות והשקיעה 100 אלף דולר בשדרוג מתקני החיות.
אבל אלו לא הצרות היחידות של "ההוביט". מנהלי העיזבון של טולקין, יחד עם חברת ההוצאה לאור "הארפר קולינס" שאחראית על סדרות הספרים רבי המכר, הגישו בסוף נובמבר תביעה בסך כ-80 מיליון דולר נגד אולפני "האחים וורנר" ושותפיהם להפקה בגין הפרת זכויות יוצרים. בתביעה יוצאים מנהלי העיזבון, בין השאר, נגד מה שהם מכנים "נזק בלתי הפיך" שעלול להיגרם למורשתו של טולקין בשל הכוונה להשתמש בדמויות מספריו במשחקי הימורים באינטרנט, ואף במכונות מזל בקזינו.
התביעה אף דורשת צו מניעה שיעצור הפצת מוצרים מעין אלה, כמו גם משחקים להורדה באינטרנט עם הדמויות המוכרות.
לפי הסכם מכירת הזכויות בין הצדדים, שנחתם בשנת 1969 - הרבה לפני עידן האינטרנט - להפקה מותר להשתמש בדמויות לצורך מכירת מוצרי קידום מכירות "מוחשיים" בלבד. אולם יותר מארבעה עשורים אחרי חתימת ההסכם, בובות, נייר מכתבים וחולצות עם דמותו של "ההוביט" הם הכסף הקטן בתעשייה שמגלגלת מיליונים. סרטון הבטיחות של חברת "אייר ניו זילנד", למשל, שכל הדמויות בו נראות כלקוחות היישר מארץ-תיכונה, הפך ללהיט ויראלי עם יותר מ-10 מיליון צפיות ביוטיוב עד כה.
אף שהיא עצמה אינה צד לה, המפסידה מהתביעה עלולה להיות ניו זילנד עצמה. במסגרת הכניעה לאולפנים הסכימה הממשלה גם להקלות מס מרחיקות לכת (כ-15 מיליון דולר) וכן להשתתפות בכ-10 מיליון דולר במסעות קידום המכירות. סכום זה, יחד עם ההסכמה לפגיעה גורפת בזכויות העובדים, העלה לדיון ציבורי סוגיות כלכליות וחברתיות הנוגעות לנושאים שהם הרבה מעבר ליכולת התחרותיות של שוק הקולנוע המקומי לעומת מקביליו בעולם.
"חלום הכלכלה החופשית נמכר לנו כמשהו שיהפוך אותנו לשווייצריה של דרום האוקיינוס השקט", קונן "גראמפי", אחד המגיבים בדיון באינטרנט על מהלכי הממשלה. "אבל למעשה זה יהפוך את רובנו לאומה של אביונים דוברי אנגלית מחונכים היטב. בדיוק מסוג האנשים שמחפשים כשרוצים לעשות דברים בזול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם