הח"כים חיים בסרט: הסרט על הכנסת חושף מציאות לא נעימה
סרטו של הבמאי אורי רוזנווקס "כנסת: מקום עבודה" שישודר הערב ב"רשת", חושף את ההתנהלות מאחורי הקלעים בבית המחוקקים ומציג תמונה עגומה למדי של חברי הפרלמנט שלנו
"הרבה שנים רציתי לעשות את הסרט הזה ולתת תמונת נגטיב של המתרחש שם", מודה רוזנווקס. "אנחנו רגילים לראות את הח"כים במרכז וסביב את כל הסטטיסטים. אני רציתי להפוך את התמונה ולשים את הפועלים בפרונט, ולספר את הסיפור של הכנסת דרך עיניהם. כשעושים את זה מגלים שדווקא הסטטיסטים לוקחים את עבודתם ברצינות תהומית, והח"כים מתנהגים כאילו הם באו לקייטנה. מצד אחד מדובר בפעולה של אזהרה, אך מנגד אלו דברים שהם חלק מההוויה שלנו ואתה רק מאיר אותם באור אחר".
הופתעת בשלב כלשהו במהלך העבודה על הסרט?
"הופתעתי ואהבתי את מגוון העובדים המייצגים את המקום, אחד היחידים בארץ שלוקחים בו חלק כל הרבדים באוכלוסיה: בעלי מוגבלויות, עולים חדשים, חרדים, ערבים, כל אלו מייצגים יפה את ישראל מעבר לרצינות הגדולה שבה הם מתייחסים לעבודה שלהם. אתה רואה את מירי יכין, מנהלת אגף הטקסים בכנסת, משקיעה את כל כולה לכבוד בואו של נשיא הפרלמנט של אל סלוודור וחברי הכנסת שלא מתייחסים למעמד ומעבירים שוקולדים במליאה. או את עליזה בראשי (מנהלת סיעת הליכוד) שנלחמת על כל קול בהצבעות והם כמו רובוטים, עושים לה טובה שהם באים.
"מה שמראים בערוץ הכנסת, למשל, עם שתי מצלמות ומיקרופון ורבע, זה כלום ממה שקורה שם. אני לא האדם הכי סבלני בעולם, אבל אם הייתי מסוגל לשבת 40 יום רק במליאה עם מיקרופונים היו נדהמים ממה שהייתי מביא. רק כשאתה יושב ביציע העיתונאים אתה קולט את כל הפרטים הקטנים ומבין כמה רעש יש שם, איך כולם מפטפטים בלי הפסקה, זה מביך ומדהים".
משהו בדעותיך השתנה בעקבות הצילומים?
"התחזקה אצלי ההערכה כלפי רובי ריבלין למרות שאני לא מסכים עם דעותיו. הזכות שבה הוא קיבל את הרעיון תוך חוסר התערבות מוחלט בתוכן. מרשים כמה הוא פתוח וישר עם עצמו כדי להרשות לזה לקרות, ומספיק חזק ומבוסס בדעותיו כדי להתמודד עם כל מה שיוציאו. לא היו נותנים לזה לקרות בבית המשפט העליון או בלשכת ראש הממשלה, נניח".
הערכה כלפי רובי. ראובן ריבלין
צילום: פלאש 90
שליחות לצד חשיפה
הסרט מוגש באופן בלתי אמצעי, ללא שיפוט וקריינות, ומאפשר לצופה להחליט באיזו רמה להזדעזע ממה שרואות עיניו כאשר כל מדד על ספקטרום רגשות הסלידה, הבושה ואזלת היד מתקבל על הדעת.
גם אם חלק מהצופים לא יופתעו, כולם יעידו כי לא מעט דברים פסולים בבית המחוקקים של ישראל. סיפורה של מרה, למשל, עובדת ניקיון שמנסה לקדם את הבאתם של בני משפחתה מאתיופיה באמצעות הקשרים שיצרה בהיכל, מעורר סימפטיה אך גם חוסר נוחות אל מול האפשרות שניתנת לה לנצל את קרבתה המדומה לצלחת. עריכה מגמתית וסחיטה רגשית - טענות הנגד הרווחות כלפי סרטים דוקומנטריים,
אינן תקפות לעומת הממצאים העולים בסרט, כפי שגם מעיד עליהם יו"ר הכנסת בשיחה טלפונית לאחר שצפה בסרט בעצמו.
"מזה זמן המדיניות היא לפתח את הקשר הבלתי אמצעי בין הציבור לכנסת", מסביר ריבלין מדוע הסכים להרפתקה. "כיום ישנה אפשרות לאזרחים לשאול שאלות ולקבל תשובות והשקיפות נועדה, בין היתר, גם כדי לרסן את חברי הכנסת עד כמה שהדבר אפשרי. ידעתי שבחדירה לפעולות היומיומיות בכנסת ולעומק הדברים יחשפו גם דברים לא נעימים ולא מעט פיקנטריה, ואכן הבמאי נכנס לכל אותן נקודות. אבל עם כל הסכנות שבחשיפה, כביכול, ישנה גם שליחות".
היו רגעים שהיה לך קשה לצפות במתרחש על המסך?
"כמובן שהרגעים שבהם ח"כים מתנפלים על ח"כים אחרים ומדברים בשפה שאנו רגילים לראות כאפיזודה מדרום מזרח אסיה לא מועילים, או עובדי כנסת שמנצלים את מעמדם ומנסים להשפיע על מצבם – גם אם סיפורם אנושי ועצוב – הוא עניין מטריד. אבל אני מורגל בכל אלה, במציאות יש הרבה יותר רגעים מביכים מאשר בסרט עצמו, את הדברים המביכים מהסרט כבר עיכלתי. הסרט עושה חסד לגבי הרגעים המביכים באמת.
"התרגלתי מדי שבוע להגיע למליאה ריקה אך בכל מקרה אני פותח בשעה היעודה. אני מברך מבקרים, מנסה לכבד אורחים נכבדים, והם (הח"כים) מזלזלים בעוצמה של הכנסת בעיני הציבור. לפעמים אני מזכיר ח"כים שהלכו לעולמם והם בכלל לא שמים לב, מפטפטים ומתרוצצים, כאילו בדיסקוטק, ובדרך כלל מדובר באלה שמקפידים שכשהם מדברים שלא ניתן יהיה לשמוע את מעופו של יתוש באולם. דווקא הם אלה המזלזלים. הרבה יותר מביך לצפות בזה מתוך המערכת עצמה מאשר כפי שזה בא לידי ביטוי בסרט".
יש מקרים שבהם אתה נשבר לאור אזלת ידך?
"אסור לי להישבר לעיני הציבור. כשזה קורה זה ביני לבין עצמי או רעייתי, לעתים אף לעיני עוזרי הקרובים. אני יודע שפעמים רבות מי שמופקד על מערכת גדולה סובל מרגעי תסכול. מעולם לא הייתי ציני או אפאטי להתרחשויות, אך לא פעם שאלתי: 'למה לי בזה הצער?'".
מה המסר שניסית להעביר באמצעות הסרט?
"ראשית כל, להזכיר שתכליתה של הכנסת להיות היכל הדמוקרטיה, מקום שבו הדיון צריך להיות שווה לכל השקפה ולהוקיע את המיוריזציה. הסרט הוא תקריב של אי עמידה בסטנדרטים, התמקדות בנקודות כאלה ואחרות שלא שמים לב אליהן במהלך הרגיל של הדברים. רציתי לבוא ולומר שגם ברגעים שנדמה שלא רואים אתכם - רואים גם רואים, הכנסת שקופה והגיע הזמן שתטמיעו זאת במוחכם ובליבכם. זה המסר שלי".
הכנסת שקופה. דיון בכנסת
צילום: יוסי אלוני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם