"מוזיקה קלאסית היא לא בידור להמונים"
בזמן שעשרות כשרונות מקווים לזכות ב"דה וויס", מיטב נגני המוזיקה הקלאסית מתכוננים לתחרויות האביב של קרן התרבות אמריקהישראל - מהבולטות והחשובות בארץ - ומסבירים מה ההבדל בינם לבין המתמודדים בריאליטי
שקט הס בחדר. "אתה שואל באמת?", מתפלאת מיוני. "אני לא גר פה, אני חי בחו"ל", מסביר גילוץ ומיוני מיד מתגייסת לפרשן. על "איל גולן קורא לך" בכלל אין מה לדבר. "זה כוכב נולד אבל במזרחית", היא אומרת, ובהזדמנות זו יונתן פולק, הצעיר שבחבורה (21), מספר כי האהבה הגדולה שלו היא זוהר ארגוב.
כל הארבעה נחשבים לנגנים מצטיינים, מאלה שאם טרם שמעתם עליהם - ודאי תשמעו בעתיד, בתנאי שיש לכם עניין במוזיקה קלאסית. כולם, בלי יוצא מן הכלל, מושקעים בה סביב השעון. ארבעה צעירים שמפריכים כל טענה בדבר השתייכותה של הקלאסית לבני 90 ומעלה. ההפך. שעון החול עם הדדליין האכזרי לא פוסח גם על התחום, כך שאם עברתם את גיל ה-30 כדאי שתשכחו מחלום על קריירה.
הקומפוזיטור עמית גילוץ (29) הוא דוקטורנט באוניברסיטת קורנל בניו יורק. שם הוא מנצח על מקהלה ומלמד מוזיקה. את הקריירה שלו התחיל בגיל 12 בנגינה על פסנתר. אחר כך עבר לתיכון למדעים ואמנויות בירושלים ומשם המשיך לאקדמיה למוזיקה ולמחול בעיר אצל ינעם ליף ומרק קופיטמן.
היצירות שלו נוגנו על ידי אנסמבלים ותזמורות ברחבי העולם, ובדרך הוא קטף פרסים יוקרתיים כמו פרס אקו"ם, פרס נדיה בולנז'ה ופרס ניו איר. "בכלל לא היו לי ספקות סביב השאלה האם לעסוק במוזיקה או לא", הוא מבהיר.
יונתן גרטנר (28) גילה את הכינור בגיל 5. הוא למד לתואר ראשון בכינור באקדמיה למוזיקה והמשיך לתואר שני ולדוקטורט בויולה. הוא זכה בפרסים, השתתף בכיתות אמן, הופיע לצד טובי הנגנים בעולם, השתתף בפסטיבלים מרכזיים וניגן כסולן עם התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. לצורך לימודי הדוקטורט שלו הרחיק עד אינדיאנה.
נגנית הויולה שירה מיוני (23) היא חברה בתזמורת הדיוואן תחת ניהולו
נתנאל פולק החל ללמוד כינור בגיל 6 בקונסרבטוריון בירושלים. בגיל 16 עבר לויולה, למד לתואר ראשון וזכה שנה אחר שנה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל. "משהו בישראל הופך את המוזיקה הקלאסית לביצה", מסביר גרטנר. "אתה מתקדם, אבל כל הביצה באה איתך. מאוד עוזר לצאת לחו"ל כשאף אחד לא יודע מי אתה. אף אחד לא חיכה לי באינדיאנה ואף אחד לא חיכה אפילו לעמית בקורנל. יש פה מסלולים קבועים: בית ספר לאמנויות, מוזיקאי מצטיין בצבא ואז האקדמיה. אתה גדל עם האנשים האלה, מוקף כל הזמן בכאלה שעוסקים באותו דבר".
"זה מקצוע מאוד טוטאלי, וממשיכים כל הזמן עם אותם אנשים," ממשיכה מיוני.
בזמן שאביב גפן מעביר לעולם שיעור ביוהרה ומתגושש עם יובל בנאי, עולם של צלילים רוחש סביב השאלה מי יהיה הזוכה מבין עשרת המתמודדים בתחרויות האביב ה-15 של קרן התרבות אמריקה-ישראל. מדובר באחת מהתחרויות החשובות עבור מוזיקאים ישראליים בתחום המוזיקה הקלאסית והיא מהווה קפיצה לקריירה בינלאומית. לשם המחשה: לאחרונה נבחר הויולן עמיחי גרוס להוביל את סקציית הויולות בתזמורת הפילהרמונית של ברלין והכנר סמיון גבריקוב נבחר להוביל את סקציית הכינור השני בפילהרמונית הישראלית.
נתנאל פולק, הצעיר שבחבורה, עבר רק עכשיו את סף הגיל שמאפשר לו לגשת לתחרות. "כולם באו, אז גם אני באתי. באמת שלא הגעתי עדיין לנקודה הזאת של לחשוב מה עשיתי עד כה ומה לא. דבר אחד הוביל לדבר שני, ברצף של דברים, והנה אני פה".
גרטנר: "אולי זה קצת נאיבי להגיד, אבל ההבדל המהותי בין תחרות האביב למשל ל'כוכב נולד', הוא שאצלנו, תחרות היא משהו שהוא על הדרך. או שניקח אותה או שלא. זה חלק מאיך שאנחנו גדלים. זו רק מטרה מקומית וחלק מתהליך. בשונה מתכניות ריאליטי, שאין לי שום דבר נגדן, זה לא השיא עבורנו". מיוני: "אי אפשר להתעלם מהעובדה שתכניות ריאליטי מוזיקליות הן עניין בידורי. מוזיקה קלאסית היא לא בידור להמונים".
איך אתם מסבירים את העובדה שהמוזיקה הקלאסית לא זלגה פנימה לריאליטי?
פולק: "לא רק הקלאסית. יש עוד תחומים שהם לא חלק מתרבות האינסטנט. מוזיקה קלאסית דורשת עבודה יסודית, מחשבתית, מנטאלית ופיזית בצורה מאוד מאומצת. בריאליטי עובדים על רמת מוכנות יותר נמוכה. במוזיקה קלאסית אתה לא יכול להיות זמר מוכשר במקלחת ולהפוך לכוכב בן לילה".
גילוץ: "גם המודל הכלכלי הוא אחר. בתכניות ריאליטי אתה יושב וצופה בפרסומות. זה חלק בלתי נפרד מהן. סוג הקשר שאני הייתי רוצה עם אנשים מבוסס על דיאלוג שבו הם שואלים איזה מוזיקה אני כותב, ובאמת מתעניינים בעשייה שלי".
בוא נדבר על זה.
גילוץ: "אני רוצה לספר על חוויה נעימה. השבוע, לראשונה בחיי, קיבלתי בוז מהקהל בזמן קונצרט. כתבתי יצירה בשיתוף עם החלילן רועי אמוץ, המבוססת על הספר 'דוקטרינת ההלם' של העיתונאית הקנדית נעמי קליין. קליין מתארת קריסה של מרחבים דמוקרטיים בעולם כתוצאה ממציאות של תאגידים ובאופן טבעי, כשמכניסים את האקטיביזם למוזיקה, היצירה יוצאת פרובוקטיבית. על כלי הקשת הנגנים הרכיבו אביזרים, כך שהסאונד נשמע אלקטרוני ותעשייתי. קהל המנויים בכפר שמריהו התקשה לעכל וקרא בוז".
מה נעים בזה?
גילוץ: "זה נעים במובן הפשוט, שהיצירה עוררה תגובות חזקות. הבוז הוא אינדיקציה לזה שהיצירה הזיזה משהו." גרטנר: "גם מלחינים גדולים כמו סטרווינסקי קיבלו בוז, והיצירות שלהם נכנסו לפנתיאון. אלה יצירות שנחשבות למהפכניות. אני מניח שהרבה אנשים לא אהבו את בטהובן בשלבים מסוימים".
ממה אתם מתפרנסים?
מיוני: "מלמדים ומנגנים בתזמורת. זו הדרך היחידה להתפרנס". פולק: "ואי אפשר לשכוח את המלגות, כמו למשל של קרן תרבות אמריקה-ישראל. כולנו, מגיל ילדות, נתמכים על ידי מלגות. נכון שזה לא להתפרנס, אבל זה משמעותי". מיוני: "במיוחד אם אתה צריך להישען על שיעורים פרטיים." גילוץ: "זה בדיוק חלק מהסיבה שבחרנו לנסוע לחו"ל. המודל האמריקאי הוא כזה שאתה נוסע לעבוד באוניברסיטה, ומתפרנס ממוזיקה, במקום לעבוד שעתיים בבית ספר אחד, ללמד שלוש שעות בבית ספר אחר וכן הלאה. אין פה ביטחון תעסוקתי". גרטנר: "נגן אבוב או קלרינט יכול לשכוח ממשרה. פעם בחמש עשר שנים מתפנה משרה בתזמורת".
מה בפלייליסט שלכם?
מיוני: "מיקס מטורף. מבון ג'ובי דרך אמי המלחינה בטי אוליברו ועד באך. הייתה גם תקופה מביכה של מטאל, אבל זה עבר. אני חושבת שלרוב, להנאתי, אני לא מקשיבה למוזיקה קלאסית".
גרטנר: "גם אצלי מוזיקה קלאסית היא לא הדבר הראשון בפלייליסט. מדי פעם אתה יוצא מקונצרט וכל מה שאתה צריך זה שקט. צריך להתרענן לפעמים".
גילוץ: "זו שאלה של פונקציה. חלק גדול ממה שאנחנו מכנים 'מוזיקה קלאסית' נכתב כדי שתשב ותקשיב בהאזנה אקטיבית. כך מי שיצר את המוזיקה הזו חשב עליה. היא נועדה לסוג מרוכז של האזנה, שלא כמו הרבה מאוד סגנונות אחרים. אין פה שיפוט ערכי. כמובן שמוזיקה קלאסית גויסה ואפשר לשמוע אותה בבית קפה או בתחנת רכבת, כי סגנונות שונים משרתים פונקציות שונות. אני לא אשים את המוזיקה של ג'רארד גריזיי כשאני מנקה את החדר. זה יפריע לי".
גרטנר: "אבל את רחמנינוב כן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם