ראשי » תרבות » טלוויזיהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

שמאל טוק

רון כחלילי תכנן לצלם סדרה תיעודית על השמאל הישראלי, אבל אז גילה שבעצם אין, ומעולם לא היה, דבר כזה. התוצאה, "על צד שמאל" (הערב, ערוץ 8), חושפת את האמת המדכדכת אודותיו

באחד מימי אוגוסט החמים של שנת 2011 הצטרף היוצר הדוקומנטרי רון כחלילי אל המוני בית ישראל ששעטו ברחובות וזעקו לצדק חברתי. "חשבתי ששעת הכושר הגיעה", הוא אומר, "הנה, אני הולך לתעד את תחייתו של השמאל, את לידתו האמיתית של השמאל החדש. זו הרי המהות האמיתית, המרכזית והראשונית כמעט של השמאל. שוויון לכל .   בקיצור, לקחתי את הילדים שלי לרחובות עם מצלמה וקראתי בקול ניחר: 'העם דורש צדק חברתי' - עד שגיליתי שראשי המחאה מנסים לחבק את כולם: את השמאל, את הימין, את הסוציאליסטים ואת הקפיטליסטים. מחאה מאמי. במילים אחרות, כמו רבים אחרים, התעוררתי וגיליתי שהכל זה סתם סיסמאות ריקות ומכל הזעקה האותנטית לא יצא דבר פרט לזה שסללנו את דרכם של סתיו שפיר ואיציק שמולי לכנסת ישראל. אמרתי: אם גם מפה לא יצא דבר אמיתי, אני הולך לחשוף את האמת".

התוצאה: סדרה חדשה ומרתקת בשם "על צד שמאל", הסוקרת את תולדותיו של השמאל הישראלי, הציוני והלא ציוני, המרקסיסטי והלא מרקסיסטי, מקום המדינה ועד ימינו. הסדרה נעה על שלושה צירים עיקריים: הציר הכרונולוגי (מרוב למיעוט נרדף), הציר הכלכלי (מסוציאליזם לקפיטליזם חזירי) והציר הפלסטיני (מהנכבה לשתי מדינות או מדינה דו-לאומית). בשורה התחתונה, המסר של הסדרה הוא שבמציאות הישראלית יש יותר שאלות מתשובות.

 כחלילי, בסיועם של אנשי מפתח בשמאל הישראלי, כמו סמי מיכאל, אברהם בורג, שולמית אלוני, יהונתן גפן, יאיר צבן ואורי אבנרי, מנסה להשיב עליהן. מדגם סמלי: האם השמאל בנה את המדינה? האם היה פה אי פעם שמאל אמיתי? האם אפשר להיות שמאל מדיני, אבל ימין כלכלי ולהיפך? איך הפך השמאל הישראלי למועדון סגור ואליטיסטי? אלה, כאמור, רק חלק מהשאלות.

"האמת היא שמעולם לא היה פה שמאל אמיתי", אומר כחלילי, רגע לפני שידור ארבעת פרקי הסדרה (הערב, רביעי, ערוץ 8, הוט, 22:00). "להוציא שוליים די הזויים ולא לגיטימיים שפעלו פה ושם, אני חושב שלא היה פה שמאל אמיתי שגורס שוויון לכל – שוויון בין אדם לחברו ובין מדינה למדינות שסובבות אותה. היה פה שימוש בדימויו של שמאל, בוודאי בתקופת ראשית המדינה, כשהאימפריה הסובייטית הקומוניסטית היתה הדומיננטית בעולם והכל נבנה מתוכה. ראשי הציונות הגיעו מאותו מקום והתחנכו על אותן ברכיים. מה שהם עשו זה שימוש ברטוריקה של השמאל, אבל בסופו של דבר זה היה אחד בפה ואחד בלב. כלומר, באתי לספר על עלייתו ונפילתו של השמאל, אבל בסופו של דבר יצאה לי סדרה על נפילתו ונפילתו. סמי מיכאל אומר משפט נורא חכם: 'להשתמש במונחים של השמאל היה כבוד, זו היתה המודה הבינלאומית. כמו שהיום כולם מדברים על ווינריות, ככה דיברו בעבר על הדברים האלה'. זה מייצר מראית עין של דמוקרטיה, כאילו יש פה סוג של דיאלוג וגוונים בתוך המדינה החדשה".

ועם איזו תחושה יצאת בכל הנוגע לעתידו של השמאל בארץ?
"שהשמאל הציוני נמצא בפרפורי הגסיסה שלו. עד שהשמאל לא יפתור את הבעיות היסודיות שלו, הוא תמיד ייראה כלא אמין ומסוכסך, כאילו משהו לא בסדר. הקהל לא יודע לשים את האצבע איפה הבעיה של השמאל. השמאל הלך והסתגר עם השנים - גם בגלל שרדפו אותו וגם בגלל צדקנותו וטהרנותו. הוא הפך למועדון שסוגר את דלתותיו בפני מי שלא היה הוא. ברגע שאתה סוגר את המועדון ויושב בתוכו, אתה נחנק. אין בזה חיים. ברגע שאין תנועה בחדר, יושביו הולכים ומחרחרים למוות".

"מי שמפתיע פה הוא אורי

אבנרי. הוא סימל בעיני את הבעיות שדיברתי עליהן – בעיות של מועדון אשכנזי בורגני, משכיל וחילוני להכעיס, שלא מבין מסורת – ועכשיו אני מוצא אותו בגיל 89 יושב ומכה על חטא. הוא אומר לי: 'הבעיה שלנו היא שהפכנו לחד נס, הנפנו דגל אחד. השמאל הכלכלי הלך ונעלם עם השנים. טעינו".
.
"יש משהו מובס בסדרה הזאת, אבל אני אופטימי", מסכם כחלילי. "אני מרכסיסט בנשמתי והמרכסיזם טוען שעד שלא יהיה ממש רע, לא יהיה גם טוב. כדי שיצמח הניצן הזה מתוך האפר, קודם כל צריך שיהיה אפר".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...