שומרי הסף
עם כל הכבוד למסיבות, לחצוצרות, למעלות ולבחורות, חברי להקת שבק ס', אנשים בוגרים עם משפחות ודאגות וחרדות ומשכנתה, לא חידשו את פעילותם בשביל זה. הם עשו את זה כדי לבעוט לקברניטי המדינה בביצים. והם בועטים חזק
המילים המטלטלות מגיעות משומר הסף דניאל ניב, הידוע בכינויו מוקי (נכון, מוקי זה כינוי קצת ילדותי לנושא בתפקיד רציני כמו ראש השבק. מצד שני, אתם יודעים, ביבי). "הדבר הכי חשוב שצריך לעשות זה להחליף את השלטון המכהן - הייתי שמח אם היינו יכולים לעשות את זה", הוא אומר, "אני לא מצביע לביבי, את זה אני יכול להבטיח. הוא הבעיה, לא הפתרון".
במהלך השבועות האחרונים, אגב, מוקי הזועם גם הטיח ביקורות חריפות במיוחד במפלגת השלטון באמצעות שורות הסטטוס שלו בפייסבוק. למשל: "ביברמן. הקלון כבר בפנים" ו"מרכיב עיקרי במצע הימין - המוחטה המצלצלת". במילים אחרות, שבק ס', כך נראה, לא התאחדו לאחרונה כדי לשוב ולעשות פה מסיבה. הם עשו את זה כדי לומר לנו משהו. ליתר דיוק, לצעוק לנו משהו.
מוקי, מנהיג ההרכב, כועס על ביבי יותר מכולם. שאר חברי הלהקה - נמרוד "נימי נים" רשף, דני "פילוני" קרק ודוידי מוסקטל (בלהקה חברים עוד שלושה שנעדרו מהראיון - מירו, חמי ופלומפי בי) - מסבירים שהם עדיין לא ממש יודעים למי יצביעו בבחירות, וגם בכך, כמובן, יש מן האמירה. "הדעות הפוליטיות של חברי שבק ס' הן אולי מדגם מייצג של ישראל", אומר נימי, "חלקנו גדלנו על תורת ז'בוטינסקי וחלקנו חברי מפא"י עם פנקס אדום". "אני לא יודע מה איתך, נמרוד, אבל אני לא אצביע ביבי", קוטע אותו מוקי, "אני אצביע למפלגה שערכים חברתיים וסולידריות חברתית חשובים לה".
מה שבטוח זה שכל השבקניקים עצבניים בטירוף על מדינת ישראל, על הממסד, על יחסי ההון והשלטון, על קיפוח מעמד הביניים, על הכל - מה שבא לידי ביטוי גם בשירים רבים מתוך אלבום האולפן החמישי, והמצוין, שלהם "פרה פרה", שיצא לפני כמה חודשים, כחלק מהאיחוד המתוקשר. "בנינו מדינה שאין בה חמלה כלפי התושבים שלה", אומר מוקי בכעס. "חמלה, מבחינתי, היא לא איזה רגש ערטילאי. זה משהו שצריך להיות מיושם בתפיסת העולם שמנחה את הממשלה. יש פה אדישות וקהות לב - וזה בא לידי ביטוי בכל הדברים שעליהם שבק שרה באלבום האחרון. אם זה יוקר המחיה, אם זו ההתנהלות שלנו כחברה, אם זו האלימות ואם זו היוהרה. המון דברים שמרכיבים תמונה ישראלית לא יפה - וזה לא מה שרצינו לראות".
בשיר "זה שוד", למשל , מביעה הלהקה את מחאת מעמד הביניים, אולי בהשראת המחאה החברתית. השיר כולל את השורות: "הארנונה, הגנונה, החשבון הלא נגמר / חצי חינם וסופר זול - עדיין זה יקר/ עמלות, חשבונות, קבלות ודוחות / עוד מסים, עוד ידיים לכיסים נשלחות". " כולם שודדים אותנו", מסביר נימי, "אפילו כשמתקשרים אליך מהבנק ואומרים'יש לך פלוס, בא לך לעשות משהו עם הכסף?', אני כבר מריח משהו לא טוב. מה אכפת לך? אני צריך לעשות כסף או שאתה רוצה לעשות כסף? זה כאילו היהודי הזה, שכל הזמן סופר. מכל הקומבינות האלה בסופו של דבר אתה רק נשאר עם חור יותר גדול בכיס. זה מתסכל. ומתסכל עוד יותר שהזעקה של שנה שעברה במחאה לא הביאה שינוי".
"טרכטנברג כנראה לא ישנה את חיינו, כי הדברים קורים בדיוק באותה הדרך. זה קצת סיזיפי לצעוק את הצעקה הזאת, אבל אי אפשר שלא. הקונגלומרט שודד אותנו. יד שחורה רק רוצה עוד ועוד כסף מהאנשים. זה גדול מאיתנו. הם מוצצים את לשד עצמותינו".
דוידי : "מי לא שודד אותנו במדינה הזאת? מציגים לך מצג שווא של תחרות, ובסוף זה עולה לך יותר. היום לרוב חברי שבק יש ילדים, ואני יכול להעיד על עצמי שאני עומד בכל חובותיי ולא מקבל את כל זכויותיי".
גם חברת החשמל עולה
"זה עוד סוג של יריקה בפרצוף שלנו", הוא מסביר, "בתקופה הזאת נעשים דברים שאני פשוט לא מצליח להבין. לא הגיוני שחברה ציבורית גדולה מביאה הפסדים של מאות מיליונים בשנה, המחיר לצרכן עלה בטירוף, וכשהשנה נגמרת המנהלים מקבלים בונוסים מטורפים. אני לא מצליח להבין את ההיגיון של הציבור שנותן לדברים כאלה לעבור יום יום. לפני חודש קראתי באינטרנט דברים שאמר המדען של חברת המים או משהו כזה, שהוסיף פלואור למי השתייה כבר 30 או 40 שנה. מאות מחקרים שנעשו בכל העולם במשך עשרות שנים טוענים שזה לא בריא ורק מזיק. אחרי שהוא השתחרר מתפקידו הוא התראיין ואמר:'כן, כנראה שטעינו כשהוספנו את הפלואור למי השתייה'. אתה קולט? הוא הרעיל את המדינה 40 שנה, בגללו אנשים כבר לא שותים מהברז אלא מים מבקבוקים, המדינה מוכרת את הנכסים שלה לחברות פרטיות - זה מעגל שאין לו סוף. לכן אנחנו כותבים שירים".
באחד השירים באלבום האחרון, "אוטוטו שם", אתם מסבירים שאוטוטו אנחנו מגיעים לגיהינום. אני מניח שזה קשור למה שדיברנו עליו כרגע.
נימי: "כן, ברור. זה נאמר בעצב גדול, כי אנחנו באמת אוטוטו שם, בסוף הבלתי נמנע. מי שלא רואה את זה הוא בת יענה שקוברת את ראשה בחול - ואנחנו נטמון אחד את השני בסופו של דבר, כמו שמוקי אומר בשיר. זה קצת מורבידי, קצת אפוקליפטי ובעיקר עצוב. אנחנו רואים שזה הולך לשם, הניכור בין בני האדם. וכל הדברים קשורים זה בזה".
מוקי: "נכון, המצב הכלכלי קשור לתרופות הפסיכיאטריות, קשור לניכור, קשור לאלימות, קשור לטייקונים וקשור להון שלטון".
שיר אחר באלבום, "לשבט לקום" שמו, מוגדר על ידי פילוני בתור "השיר הראשון של שבק נגד סמים". אל דאגה, מעריציה הסטלנים של שבק, פילוני לא יוצא שם נגד מריחואנה, חלילה, אלא נגד חומרים ממכרים כמו תוכניות ריאליטי, המרוץ אחרי הצהוב והסימום התקשורתי. "ריאליטי זה ג'אנק, חלק מתחלואי החברה שלנו", טוען נימי, ודוידי מוסיף: "מבאס שאין אופציה אחרת בשלט, יש רק ריאליטי בכל מקום, אין לאן לברוח. זה קיצוני. אפילו בריאליטי של מוזיקה, אם זמר מדהים לא ישפוך את הקרביים שלו על השולחן הוא לא יקבל את החשיפה. זה נורא עצוב, כל החיטוט הזה".
בקיצור , האלבום האחרון, "פרה פרה", מרחיק את שבק עד מאוד מהתדמית שנוצרה לה בשני אלבומיה הראשונים - תדמית של מסיבות, פאן, "עטיפה של ממתק" - לטובת אסופה של טקסטים ביקורתיים וחדים על החיים בישראל, מלווים בביטים אפלים וקודרים למדי. "זה ניצחון גדול לראות קהל רוקד כשאנחנו שרים טקסטים סרקסטיים, כמו למשל בשיר החדש 'משיח': ' החמור לא עצר ברמזור ונדרס (. . .) משיח התחרפן / מה?! זה הקש האחרון!'. מצד שני, גם בשיר נוקב כזה אנחנו מצחיקים, כי אי אפשר להיות רק עם פנים מתבאסות".
מוקי : "גם בגטו היה סטנד אפ".
רשף : "כן, אנחנו הכינור היהודי, שהוא מצד אחד מצחיק ומצד שני יש בו בכי מר".
הזדמנות מצוינת לרקוד לרקע הטקסטים האפוקליפטיים החדשים של שבק ס' תהיה מחר, מוצאי שבת, במופע הגדול "סופר גרוב", שיתקיים בהאנגר 11 בתל אביב. מדובר בסשן מוזיקלי מתמשך עם שיתופי פעולה ייחודיים של אמנים מובילים. לצד השבקניקים יככבו שם גם הדג נחש, יוסי פיין, מרסדס בנד, קרולינה, רד בנד, ריף כהן ועוד. הערב מתקיים בחסות קלאב סיאט ומופק מוזיקלית על ידי פילוני. למעשה המופע הוא מעין גלגול חדש של המופע הגדול "כל הקופה", שהתקיים לפני עשר שנים באותו מקום ובהפקת אותו פילוני, שנתן את עצמו עד הסוף, ובסוף הערב התעלף. יש לקוות שהפעם הוא יצלח את הערב בשלום ובביטחון.
לפעמים צריך גם ללכת צעד אחורה כדי להתקדם. לכן השבקניקים עשו בשכל כשחזרו לעבוד באלבום האחרון עם יוסי פיין האגדי, שהפיק את שני אלבומיהם הראשונים. התוצאה המשובחת שמה דגש גדול יותר על רוקנ'רול, עם הרבה גרוב, כמובן. "זו חזרה לשורשים וכיף גדול", אומר מוקי. "ברגע שיוסי נכנס לחדר, העסק נהיה פשוט יותר, וכל אחד מיד יודע קצת יותר טוב את המקום שלו. יש לו יכולת לתרגם את החלומות שלנו להקלטות".
שומעים באלבום החדש השפעות ברורות מהלהקה המתחרה, הדג נחש. זה בגלל שיוסי פיין הפיק את שני ההרכבים?
נימי: "זו לא קללה להישמע כמו הדג נחש. הסאונד שלהם מהוקצע, ואין מה לעשות, יוסי פיין הוא השפעה גדולה עליהם, וגם עלינו. אנחנו שומעים אותם, הם שומעים אותנו, אתה לא חי במגדל שן. אפילו הופענו ביחד. מצד שני, אני לא חושב שצריך להסתכל על זה ברזולוציה של 'האם זה נשמע כמו הדג'. לשבק ס' יש כל כך הרבה בנזין, שאנחנו לא כל כך צריכים לחשוב איך אנחנו נשמעים לעומת אחרים. אנחנו פשוט עושים את שלנו, ועושים את זה הכי הרבה זמן, יותר מכל החבר'ה האחרים".
דוידי : "יש נקודות השקה טבעיות בין שתי הלהקות - למשל זה שרוב התקליט החדש מבוסס על גיטרה בס-תופים - אבל השונה רב מהדומה. אחרי כל כך הרבה שנים, גם של שבק ס' וגם של הדג נחש, יש צבע מאוד ברור לכל להקה".
שבק ס', רוח הנעורים הנצחית של המוזיקה הישראלית, להקה חשובה ופורצת דרך, ציינה לאחרונה 20 שנה להקמתה. לאורך השנים הללו, קרבות אגו טלטלו את ההרכב, חזור וטלטל. "ביום הראשון שנכנסתי להרכב, ממש בפעם הראשונה שפגשתי אותם בחדר החזרות, ראיתי את מוקי ודוידי צורחים אחד על השני, ומישהו העיף כיסא, לא זוכר מי", נזכר נימי, "ככה הבנתי, מהרגע הראשון, שאני נכנס למקום סוער ובוער. היתה מלחמה שהשיר ייצא הכי טוב, והיו שם דיבורים כמו:'מה אתה מדבר בכלל, טמבל? אתה לא מבין'".
"כבר שנים, כל פעם בלהקה מישהו קופץ וצועק, ואומרים לו: 'מה אתה צועק, בוא תשב שם, תירגע' - אבל זה דווקא טוב שכל אחד מרגיש חופשי לבטא את עצמו. אם מישהו רוצה לעלות על הר געש, להגיד שהוא הכי גבוה ולצעוק הכי חזק, אף אחד לא מתרגש מזה. היום אני מבין טוב יותר מאיפה הגיע הלהט. גם מוקי וגם אני מרגישים פה כמו שני שחקני כדורגל מיומנים שנפגשים למשחק. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לאתגר זה את זה. לא להיות נחמדים. להשחיז אחד את השני".
האגו התפרץ גם במפגש הראשון של הלהקה עם יוסי פיין. "ביום הראשון שפגשתי אותם", הוא נזכר, "הסתכלתי על המילים של השירים ושאלתי אותם: למה אתם כל הזמן יוצאים גדולים כאלה? אולי תעשו כמה שירים שאתם בעצם יעני די לוזרים, אנדרדוגים, שזה יהיה מצחיק?'. מוקי מיד קפץ ואמר לי:'מה קרה לך? ראפ זה הכל אגו! אנחנו צריכים ליצור לעצמנו תדמית של הכי הכי גדולים בעולם! כל הקטע בראפ זה אגו'. וזה באמת נהיה ככה איתם. הם כל הזמן אמרו 'אני הכי, אני הכי, אני הכי'. בהתחלה זו היתה בדיחה, אבל באיזשהו שלב הם באמת נהיו כאלה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"הם היו ילדים, וכמו בתוכנית 'פופוליטיקה', למשל , הם לא נתנו אחד לשני לדבר. אחד התחיל להגיד משהו וכל האחרים צעקו:'לא, לא, לא'. כל עוד אני הייתי באזור, אז כדמות סמכותית הייתי מרגיע אותם, אבל ברגע שיצאתי לא היה מי שירגיע את זה, ואז זה נשרף".
דווקא עושה רושם שהיום הם חיים בסוג של הרמוניה.
"נכון, אבל פעם כל אחד מהם חשב שהוא יודע הכי טוב מכולם ושאחרים לא קולטים אותו. היום הם פשוט משלימים עם זה שאף אחד לא קולט את השני. הם במקום של השלמה, של 'זה מה יש, ועם האנשים האלה אני יכול להסתדר'. כשפגשתי אותם לפני שנתיים אמרתי להם, אתם חייבים להיפגש, לכתוב ביחד והרבה, וכל אחד שמביא רעיון, השאר חייבים לעודד אותו. בתקליט האחרון לפעמים אחד כתב את המילים ומישהו אחר שר אותן - וזה חידוש, כי פעם כל אחד רצה לשיר את המילים שהוא כתב. החידוש הזה הוא חלק מהוויתור שלהם על האגו".
מוקי : "אני מסכים עם האמירה של יוסי שפעם כל אחד חשב שהוא יודע הכי טוב מכולם ושאחרים לא קולטים אותו. שבק זה סוג של בית ספר שלנו לחיים. למדנו שם המון על עצמנו, איך להסתדר אחד עם השני, איך לשבור מסגרות ואיך להקים מסגרות לעצמנו".
אתה חושב שהתנגשויות האגו היו גם אחת הסיבות לפרידה ארוכת השנים אחרי שיצא האלבום המוערך "כנען 2000" ?
"לא. הסיבה לכך היתה שכל אחד חשב שהוא רוצה לעשות דברים שהוא לא יכול לעשות מתוך הלהקה. אפשר לקרוא לזה אגו, אבל בעיניי זה לא אגו, זה פשוט רצון לצמוח ולבדוק מה אתה שווה בצורות אחרות. אני חושב שהיום הלהקה יותר מבינה מה לעשות עם האגו שלה כלהקה. אחרי שאנשים יצאו, וכל אחד הרגיש שהוא עושה את הדברים שלו בדרכו, בעולמו, הרבה יותר כיף לבוא למקום שבו כולם נמצאים יחד תחת סמל אחד".
פיין מנצל את ההזדמנות כדי לשפוך אור נוסף על נסיבות פירוק הלהקה. "היו גם אינטרסנטים שפעלו לפרק את הלהקה כי הם רצו לעשות כסף מהפירוק", הוא אומר, "מדובר באנשים מהכיוון של ההנהלה שהיה כבד להם לעבוד עם כל חברי הלהקה. הם העדיפו להתעסק רק עם שניים. הפסקת הפעילות ליותר מדי שנים היתה צרה לשבק ס'. אם הם היו מתמידים, היום שבק היתה מצליחה יותר ומגיעה לאותו מקום שאליו הגיעו הדג נחש".
חברי שבק ס' עצמם טוענים שהם לא מתחרטים על פסק הזמן הארוך. "איך אני יכול להצטער על התקופה שהפסקנו את הפעילות? ", אומר פילוני, "הרי בזמן הזה אני ומוקי עשינו דרך מטורפת, וכל אחד התפתח בתחומו. למדנו להסתכל על הצד המלא של הכוס. הניצחון שלנו הוא בזה שגם כשהפסקנו את הפעילות היה לנו אכפת אחד מהשני. לא ראית לכלוכים בעיתונים. זה לא בליגה שלנו. כל אחד התפתח, ואז חזרנו יותר טובים. הרבה יותר טובים".
ועל מה אתם כן מתחרטים?
מוקי: "אני חושב שהיינו יכולים לעשות עוד אלבום לאורך כל השנים האלה. אם יש משהו שאני חושב שהיינו יכולים לעשות אחרת, זה זה. אבל אני לא מתחרט על שום דבר, לא על הטוב ולא על הרע. ככה היה צריך להיות".
סערה מפורסמת נוספת בהיסטוריה של הלהקה נגעה לפרידה מנמרוד רשף בתקופה שבה הוא כיכב בערוץ הילדים (שנים רבות אחר כך הוא חזר ללהקה). בתקשורת פורסם שזו היתה פרידה לא ידידותית בעליל, ונטען כי נימי הועף על ידי שאר החברים משום שהיה כוכב גדול בקרב הילדים - מה שלא התאים לשירים על מריחואנה ולטקסטים שוביניסטיים על בחורות. "האמת היא שזה בכלל אני נפרדתי מהם", טוען נימי, "היה איזשהו רגע שבו אמרתי לעצמי 'אני לא עושה מספיק כסף'. חשבתי שהשעה שלי שווה יותר ממה שקיבלתי בשבק. זה השלב שבו אתה משוחרר לאלתר. תחזור כשתהיה מוכן. זו האמת לאמיתה".
"כשהתחלנו לעבוד עם נימי הוא עוד לא היה בערוץ הילדים", מוסיף מוקי, "הוא התחיל לעבוד שם כמה שבועות אחרי. אני מודה שלא עקבתי אחרי הקריירה של נמרוד בערוץ, לא ראיתי אף תוכנית שלו בטלוויזיה. היינו בתוך הבועה של הלהקה, של היצירה. בזמן אמת, בשנתיים שפעלנו יחד עם נמרוד, לא הבנו על מה אנשים מדברים כשהם התפלאו על החיבור בין מגיש בערוץ הילדים לשבק ס'. זה אף פעם לא הטריד אותנו יותר מדי כי זה לא ממש היה חשוב. הבנתי על מה אנשים דיברו רק הרבה זמן אחר כך, כששבק כבר לא עבדה עם נמרוד. רק אז נפל לי האסימון למה אנשים הרגישו את הדיסוננס הזה".
מוקי , אני חייב להגיד שזה נשמע כמו היתממות. אתה הרי אמרת לנמרוד רשף בראיון ל"סופשבוע מעריב" ב-1998 את המשפט הבלתי נשכח: "אני מחבר אותך עם גראס, אתה מחבר אותי עם ערוץ הילדים".
"שמע, אם תחפש, אולי תמצא גם דברים מדהימים שאמרתי בכיתה ט'".
נימי : "חשוב לציין שהאנשים שעבדתי איתם באותה תקופה בערוץ הילדים היו אנשים יצירתיים לא פחות מאיתנו. גם בערוץ הילדים היו סאטירה והרבה הומור".
מוקי (לנימי): " טוב, אל תיסחף, אחי. במבט לאחור אני מודה שכשאתה בן 23-22 ואתה משויך לילדים בזמן שאתה מרגיש הכי רוקנ'רול מורד, זה מבאס לאגו. אתה נעלב. חשבנו 'מה, אתם לא קולטים שאנחנו לא ילדים אלא גברים מגניבים?'"
.
קשה לשכוח גם את ההתבטאות שלכם בעבר, שלפיה לא הרווחתם שקל על האלבום שיצא תחת חברת תקליטים גדולה ומכר 80 אלף עותקים.
רשף: "זה שוד! ניצלו אותנו. קל לנצל את התמימים והחדשים. זה עצוב".
מוקי : "כאמנים מתחילים היתה לנו תחושה של תסכול. לא הבנו איך להתמודד עם כל העניין הזה של חוזים ואיך עובדים עם חברת תקליטים. למדנו את זה עם הזמן, ומאז יש תקופות ששבק עושה כסף, יש תקופות שהיא לא עושה, אבל זה לא העניין. היום אף אחד מאיתנו לא עושה את שבק בשביל הכסף. שבק זה המקום שבו אנחנו באים ליצור בשמחה נקייה ממטרות אחרות".
פילוני : "אנחנו להקה גדולה. גם אם נעשה מיליון דולר, ייצא לכל אחד פחות ממיליון דולר".
אז 20 שנה עברו מאז ששבק הוקמה. נראה לכם שתחזיקו מעמד עד, נאמר, 2033?
פילוני : "אין ספק. אני מרגיש שעכשיו זה יציב, זה לתמיד. נהיה יחד כל עוד אנחנו חיים".
מוקי : "חשוב לציין ששבק לא בת 20 שנה, כי כמעט חצי מהזמן הזה לא היינו פעילים. שבק לא דומה לאף להקה אחרת. יש לנו המון גאווה בה והמון רצון לשמור עליה חיה. כל עוד כולנו חברים, הלהקה תישאר. שבק תמשיך עד שזה כבר יהיה ממש ממש מביך - ואז נעבור כולנו יחד לדיור מוגן ."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם