"טירונות בלוז": אמריקה זה כאן
ההצגה "טירונות בלוז" מציגה את הטמטום הצבאי במידה לא מבוטלת של הומור. יחד עם צוות שחקנים צעיר ורענן, התוצאה היא שפשוף נעים בהחלט
ניל סיימון בוודאי אינו מחזאי חשוב, אך אי אפשר לשלול ממנו את הצלחתו העולמית, כולל במחוזותינו. כעת חוזר ומוצג אצלנו מחזהו "טירונות בלוז", שכבר נראה בארץ בעבר (במקור נקרא המחזה "בילוקסי בלוז", על שם בסיס טירונות נודע בדרומה של ארה"ב). סיימון הוא מקצוען שמיטיב לרקום מצבים אנושיים קומיים, והוא גם בורך בהומור טוב. אלה בהחלט סגולות שמסייעות להצלחה.
רעננות, רגישות והומור. תום אבני מתוך "טירונות בלוז" צילום: דניאל קמינסקי
ההצגה שעולה בתיאטרון באר שבע היא הפקה של קבוצת שחקנים, רובם ככולם צעירים. עובדה זו מקנה להצגה תחושה של רעננות, כמו גם רוח נהדרת של קבוצה מלוכדת, שהבמאי מיטקו בוזקוב היטיב לעבוד עימה. הנושא המרכזי הוא הטמטום של הצבאיות, אך סיימון והבימוי האינטליגנטי הפכו את החומר הזה למקור מצוין של קומדיה אנושית, מבלי לקלקל בה את השורה על ידי הכנסת עוקצנות פוליטית חריפה מדי. גם ברגעים היותר רגישים שורה על ההצגה אווירה של נועם, כולל רגישות נוגעת ללב בנקודה היהודית.
חוויית הטירונות העולה במחזה אמריקאית מאוד, אך בין שנרצה ובין שלא, היא קרובה גם אלינו. נערים צעירים שיש בהם מידה רבה של תמימות עוברים את סיר הלחץ הצבאי, שמטרתו להפוך אותם למכונה צבאית משומנת. המחיר הוא, כמובן, אובדנה של אותה תמימות.
הישגה העיקרי של ההצגה היא שימורו הנפלא של אותו מתח בין התמימות הזאת לבין המכבש הצבאי המטמטם והמדכא. העובדה שלהצגה מגויסים שחקנים צעירים שגילם קרוב לגיל הדמויות שהם מגלמים מקנה להצגה את החן הרענן המיוחד שלה, בלי לוותר על הממד האנושי החם המאפיין אותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם