פיטר דינקלג': "אין לי בעיה שחושבים שאני סקסי"
בצעירותו לא האמין פיטר דינקלג' שמישהו אי פעם יוכל לחשוב שהוא סקסי. אבל אז הגיעה "משחקי הכס"
"אני מאמין שסקסיות נמצאת בראש ולא בגוף", אמר למגזין בראיון חגיגי. "כשהייתי צעיר יותר חשבתי שאף אחד לעולם לא יוכל להסתכל עליי כעל גבר מושך, כי אני גמד. זה היה נראה לי בלתי אפשרי שמישהו יצליח לחשוב מחוץ לקופסה ולראות יופי גם במקומות צפויים פחות. גיליתי שאם אתה משדר ביטחון ולומד להשלים עם מה שיש לך, הסביבה רואה את זה כמושך. הדמות של טיריון לאניסטר עם כל נשותיו היא זו שגורמת לאנשים למצוא בי את התכונה הזאת, וזה לא שיש לי בעיה עם זה. האם אני חושב שאני סקסי? חשוב לי שאשתי תחשוב שאני סקסי, וזהו".
אריקה שמידט היא אשתו בת המזל, בימאית תאטרון ואם בתו בת השנתיים של דינקלג'. הוא כבר בן 43, לא ילד, מחזיק בארון פסלוני אמי, גלובוס זהב והערצה מחוף לחוף. לא עניין של מה בכך למי שהתחיל בניו ג'רזי, בן למורה למוזיקה וסוכן ביטוח, וגדל לתוך מחלת האכונדרופלזיה שעצרה את גדילתו. בהתחלה זעם, כעס, טבל במרירות. אחר כך, הוא מספר, הבין ש"צריך להיות בעל חוש הומור ולדעת שזו לא הבעיה שלך אלא שלהם".
את אחת ההתייחסויות לגובהו הביע דינקלג' דווקא כשזכה בפרס גלובוס הזהב. אחרי התודות לעולם ואשתו, כשהמוזיקה מנסה לגרש אותו מהבמה, הפריח דינקלג' לחלל את שמו של מרטין הנדרסון וביקש מהקהל להשלים את החסר. המעריצים מיהרו לבדוק. הנדרסון, מתברר, הוא בריטי בן 37, קטן קומה, שעבר התעללות קשה. בריון מקומי תפס את הנדרסון, הטיח אותו בקרקע וגרם לו לשיתוק חלקי. דינק לג' המזועזע ואשתו החליטו לתת להנדרסון האומלל את הבמה בגלובוס הזהב. "זה עשה אותי כל כך עצוב", סיפר בראיון שנתן לאחר הטקס. "קראתי עליו ברשת ביום שלפני טקס גלובוס הזהב, וזה מאוד הטריד אותי. זה נורא. זה מעוות. גמדים הם עדיין מושא לצחוק. זה אחד המעוזים האחרונים של דעות קדומות מקובלות".
אבל מעבר לזה? יוק. דינקלג' לא מוכן לנפנף בסיפור שלו, או של כל אחד אחר. "אם לא תעשה מזה ביג דיל, אף אחד לא יעשה מזה ביג דיל", אמר . מאז גלובוס הזהב סירב להתארח בתוכנית טלוויזיה שהזמינה אותו לדבר על הנדרסון או על נמוכי קומה בכלל. את היחס הוא מעדיף לקבל כאדם רגיל, לא כנכה או כבעל מום הראוי לרחמים ולאמפתיה דביקה.
גם ילדותו של דינקלג' הייתה נורמלית למדי. את שאיפות המשחק קיבל מקופסה קטנה בעלת תצוגה מרצדת שהכניסו הוריו הביתה בהיחבא: פיטר ואחיו גילו את הפלא, והתמכרו. דינקלג' החליט: הוא יהיה שחקן. "היה לי מזל שהיו לי הורים שעזרו לי לקבל את עצמי כפי שאני, לסייע לי במה שהתמודדתי איתו בילדותי. זה לא היה קל, אבל הם העניקו לי המון אהבה וביטחון וזה היה חשוב כדי שאשלים עם מי ומה שאני".
הוא למד משחק בבית הספר בנינגטון, וחתך ב-91', יחד עם חבר טוב, לתפוח הגדול. במשך שנים הסתפק דינקלג' בתפקידים קטנים בתאטרון ובסרטים דלי תקציב. תפקידים פושרים רבים קיבל דינקלג' לאחר שסירב בעקשנות להיכנס לתפקידי גמד מחמד או גמד דמוני בסרטים מהגיהינום. מחיר הסרבנות של דינקלג' היה גם כלכלי, אבל הבחור לא ויתר. בינתיים השתלב בסרטים "Elf" עם ויל פארל ו"מוות בלוויה", ובסדרות "הפמליה", " ניפ/טאק" ו-"30 רוק ". אף אחד מתפקידים לא היה ראשי, אבל התפקידים סיפקו לו פרנסה מכובדת. דינקלג' משך שנה אחרי שנה.
ואז הגיעה משחקי הכס. "הכרתי את דיוויד בניוף, מפיק הסדרה והתסריטאי הראשי שלה, דרך חבר של חבר, וגם הכרתי את אשתו אמנדה", נזכר דינקלג'. " הוא בחור מבריק ודי חיבבתי אותו. נפגשנו בכל מיני אירועים ובאחד מהם הוא הזמין אותי לפגישה והציע לי את התפקיד. בהתחלה היססתי אם לקחת את התפקיד, כי בסרט The chronicles of Narnia העברתי שבעה חודשים בניו זילנד ובמזרח אירופה וחששתי ששוב אצטרך להיעדר תקופה ארוכה מהבית. לא הייתי מעוניין בכך. אבל יותר מזה, רציתי להיות בטוח שלא הולכים להצמיד לי זקן ונעליים מחודדות כמו שאוהבים להצמיד לגמדים בדרך כלל. אז שאלתי אותם את כל השאלות האלו לפני שראיתי את התסריט וידעתי מיהו לאניסטר".
נרגעת ?
"כן. הם הסבירו לי שזה גמד מסוג אחר בכלל, לא אחד שמתלבש בבגדים שרגילים לראות בהם גמדים וגם לא אחד עם זקן או נעליים מחודדות. אבל הלהיבה אותי במיוחד הדמות של טיריון, האישיות שלו. הוא רומנטיקן אמיתי. הוא הכי מצא חן בעיניי כשהם סיפרו לי שהדמות, כפי שיצר אותה הסופר ג'ורג' מרטין, היא דמות מאוד אהובה בספר".
גם דינקלג' הפך לדמות אהובה. גם עכשיו, כשהוא למעשה הג'וקר האמיתי של משחקי הכס, הוא לא ממהר לאמץ גינונים מהשטיח האדום. הוא אדם חביב ובעל חוש הומור, ונראה שהוא ממש לא מחזיק מעצמו. על הסט הוא מתמנגל, אוי לבושה, דווקא עם הצ'ילבות לבית לאניסטר: לנה הידי, היא סרסיי לאניסטר הבלתי נסבלת; וג'ק גליסון, הלא הוא המלך ג'ופרי, שעיני כל העולם מחכות לרגע שבו צווארו הלבנבן ייפרד לשלום מראשו. גם סיבל קקלי, המגלמת את שיי הנפקנית, אהובתו הסודית של טיריון, מיודדת עם דינקלג' מחוץ הצילומים. דמותה של שיי אמנם מינורית בספר, אולם בעיבוד
הטלוויזיוני קיבלה תפקיד ממשי, לשמחתה של השחקנית ולמזלו של דינקלג', שגרף על הדרך זמן מסך נוסף.
את טיריון, איך אפשר שלא, הוא אוהב. "טיריון הוא אחד שיודע לשרוד. הוא מוצא את דרכו בחזרה, הוא מוצא את הדבר הטוב ביותר בכל מצב שהוא נמצא בו. אנשים אוהבים אותו מפני שהם מזדהים עם המקופחים, עם מי שצריכים להתמודד עם קשיים, יותר מאשר עם מי שהכל מצליח להם בחיים והם לא צריכים להתאמץ כדי להשיג משהו. אני חושב שזה נכון לגבי כל סרט וסדרת טלוויזיה. אנשים נוטים להזדהות עם אנשים כמותם, שמתמודדים עם קשיים ולא נותנים לקשיים לשבור אותם. הם מעריכים אומץ ותעוזה ונהנים לראות שנגד כל הסיכויים, דווקא המקופח מנצח בסופו של דבר".
"הבנתי שהדמות שלי פופולרית ביום האחרון של צילומי הסרט Case of You ( שבו מגלם דינקלג' זונה ממין זכר א"א). ניגש אליי מישהו עם תחתית של כוס והתמונה שלי עליה, וביקש חתימה. הייתי בהלם. זה היה כל כך מוזר, מה התמונה שלי מופיעה על תחתיות של כוסות? ואז הבנתי שאין מה לעשות, אני מפורסם".
אחת הטענות שהציפו מעריצי הסדרה נגעה לפרצופו של לאניסטר-דינקלג'. לאניסטר , טענו המעריצים, רחוק מהכיעור המתואר בגרסה הכתובה, לאחר שאיבד את אפו בקרב בזו הטלוויזיונית, לאניסטר התאבזר בצלקת ייצוגית. "זה היה די מסובך", מסביר דינקלג'. " כדי לעשות את זה היו צריכים להרכיב על האף שלי מעין גרב ירוקה, ואז לערוך את התמונה על המחשב כדי להגיע למראה המתואר בספר. זה סיפור יקר וארוך מאוד, אז החלטנו פשוט לצלק לי את האף".
כך או כך, אחרי העונה השנייה שבה דמותו צעדה בנתיב המרכזי של העלילה, דינקלג' פינה מקום לדמויות נוספות ונוכחותו התמתנה במקצת. "לי אישית לא אכפת", הוא מודה, "אבל אני חושש שללאניסטר דווקא כן".
למעשה , בגלל שמדובר בעיבוד טלוויזיוני לסדרת ספרים, אתה יודע מה יעלה בגורל הדמות שאתה מגלם.
"אני מעדיף לא לדעת ולהיות מופתע. קראתי את הספר הראשון בסדרה, אבל אני מקפיד לא למהר ולקרוא את כל הספרים, כי אני לא רוצה לדעת מראש מה יקרה איתי או עם שאר השחקנים ואם הם יישארו איתי בפרק הבא או לא. הרבה מתים מסביבי, ואני לא רוצה לדעת איזה חבר טוב הולך להיפרד מאיתנו".
אחד מסימני ההיכר של מיני-לאניסטר הוא הטקסט השנון והכובש שהושם בפיו: עולה ממנו טיפוס פתלתל אבל מפוכח, אלים לעתים אבל מונע מרגישות, לא מרוע. הגנים, נגיד זאת כך, לא עברו בשלמותם לשימדון.
מכל משפטי המחץ, דינקלג' מעדיף אחד במיוחד. "בעונה הראשונה שואל אותי לוחם מפחיד שמניף את הגרזן שלו, דקה לפני שהוא מתכוון להוריד אותו על ראשי, 'איך אתה מעדיף למות?' ואני עונה לו: 'במיטה שלי, בגיל 80, עם בטן מלאה ביין ועם אישה שמטפלת בי'. וזה נכון גם לגבי".
בינתיים דינקלג' מדלג בין צפון אירלנד, איסלנד, מרוקו וקרואטיה בכל סיבוב צילומים, בדרך כלל עניין של כמה חודשים. "כשהיינו בין צילומי העונות התגעגעתי בעיקר לשירות על הסט. בעולם האמיתי לא משרתים אותי כמו שמשרתים אותי בצילומים. למעשה, אני ואשתי משמשים יותר כמשרתים של התינוקת שלנו. קופצים לפקודתה בכל פעם שהיא רק מצייצת".
כשאינו על הסט של משחקי הכס, הוא מספר, הוא מתרכז "בבילוי עם אשתי והילדה. בשנה שעברה שמחתי לשחק בהצגה שביימה אשתי. זה נתן לנו אפשרות לבלות עוד ביחד, ומאוד נהניתי מזה".
אחרי עשרים שנה בעיר ניו יורק, עזבת לאחרונה לאפסטייט, רחוק מלב העניינים.
"אני אוהב את ניו יורק, אבל בשנים האחרונות התחלתי להרגיש שם כמו איש זקן. עברנו לאזור כפרי וירוק יותר, אבל עדיין קרוב יחסית. זה מקום אידאלי לגדל בו ילדים. אני אוהב את האזור הזה, יש בו כל כך הרבה שקט ושלווה שאי אפשר למצוא בניו יורק".
מחפש שלווה, צמחוני - איך לעזאזל נפל מחבק העצים הזה על הדמות הכי הדוניסטית בסדרה? לא ברור. "אני צמחוני מאז גיל 16, בגלל חברה שהייתה לי אז והייתה גם היא צמחונית", הוא מסביר. "במשך השנים הפכתי לצמחוני רציני כי אני מאמין בדרך החיים הזאת. יש לי הערכה גדולה לחיות ולטבע, ואני לא חושב שצריך לפגוע בהם".
ובחזרה לכס. בסוף העונה הראשונה נפטרה הסדרה מדמות מרכזית בסצנה שוברת לב וקשה לצפייה, וזו רק שאלה של זמן עד שהראש הבא יעוף - מה יעוף, יתגלגל - אל תהום הנשייה של החורף האיום. הצופים סקרנים, בטח לגבי דמותו של לאניסטר הננס. דינקלג', הפתעה נעימה, לא חוסך בפרטים.
"מדהים לראות כמה אנשים מתים במהלך הסדרה", הוא אומר, "אבל אני יודע שאני לא הולך למות כי החתימו אותי לשש עונות. יש לי זמן, אולי גם אף פעם לא אמות. הדמות שלי מוגנת בעתיד הקרוב, ואני לא ממהר למצוא עבודה חדשה. זו דמות אלמותית. קשה להרוג אותה. ועדיין, מי יודע? החיים שלי נתונים בידי HBO".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם